מפגש מהלב

ריעות לוי על מפגש מיוחד בבית המלון של ילד רגיל עם בנה שנפגע בתאונה. "ה', לא אכפת לי שאקבל ציון נמוך במבחן, רק תעשה שיהיה בריא"

ריעות לוי , י"ב בטבת תשע"ו

הנסיך
הנסיך
צילום: עצמי

שלום, קוראים לי יהודה. אני גר באחת הערים הגדולות בארץ. בחנוכה נסענו לנופש כל המשפחה במלון בטבריה.

לקראת הערב הראשון הדלקנו נרות בלובי יחד עם כל המשפחות שהתארחו במלון. לאחר מכן התיישבנו בלובי, אכלנו סופגניות ושיחקנו במשחקים עד לארוחת הערב.

התרוצצתי בלובי, רצתי אחרי אחים שלי הקטנים, ופתאום אני רואה ילד גדול, נראה לי שהוא בגן חובה, יושב על איזו עגלה גדולה ומוזרה. נעמדתי לידו. אני לא ממש מבין מה אני רואה. מצד אחד הוא נראה רגיל, לא ילד עם פיגור, אבל מצד שני הוא לא מתפקד, עין שמאל שלו חצי סגורה, הוא לא מתעניין מה קורה סביבו, הידיים והרגליים שלו זזות בצורה משונה. אבל אני שם לב שכאשר ההורים שלו או האחים שלו מתקרבים אליו הוא מחייך אליהם, מגיב יותר ונראה שמח.

מעניין מה יש לילד הזה?

אולי אשאל את אמא שלו מה קרה לו?

אבל אני מתבייש... ממש מסקרן אותי.

הוא כזה ילד מתוק ויפה.

למחרת נפגשנו שוב בחדר האוכל, המשפחה שלו נראית ממש מגובשת. אבל נראה לי שהם ממש מסכנים.

יושבים בשולחן, הילדים הגדולים הולכים לקחת להם אוכל מהמזנון, האבא קם והולך לכיוון המטבח וחוזר עם קערה של אוכל טחון, והאמא יושבת עם שתי העגלות ומחכה שיחליפו אותה.

אבל היא כל הזמן נוגעת בילד, מחבקת אותו, מקרבת אותו אליה, מנשקת אותו בלי סוף. וואו, איזה יופי, הוא מגיב לה.

אז אולי הם בעצם לא מסכנים, כי הוא כן מגיב להם והאמא נראית ממש ממש מאושרת איתו.

או, סוף סוף גם היא קמה לקחת לעצמה אוכל. ואבא של הילד לוקח אותו על הידיים ומתחיל להאכיל אותו.

מה הוא לא אוכל? איך הוא מפסיד אוכל כל כך טעים של בית מלון... מעניין מה קרה לו.

בכיתה שלי יושב לידי ילד נכה אבל הוא ממש חכם ומשתתף בשיעורים, אני מרגיש צורך כל הזמן לעזור לו כדי שיצליח, לכן קשה לי שאני לא יכול לעזור לילד המתוק הזה ואני מתבייש לשאול את ההורים שלו.

איך אבא שלו מסתכל עליו בכל כך הרבה אהבה. איך הוא שר לו שירים, בודק אם האוכל טעים, מאכיל אותו כפית כפית בכל כך הרבה סבלנות, מנקה אותו כל הזמן שיהיה נקי.

רגע, אני רואה שאמא שלי מדברת עם אמא שלו. מעניין על מה הן מדברות...

אני ממש סקרן. איך האימהות תמיד מכירות אחת את השנייה.

הנה, אמא שלי חוזרת.

אמא שלי אמרה לי שאמא של הילד ראתה שאני מסתכל הרבה על הילד שפגוע, והיא רוצה לספר לי מה קרה לו, ושאני לא אתבייש לגשת אליו ולדבר איתו ושזה מאוד חשוב ללטף אותו, לשיר לו שירים ולהתייחס אליו.

איזו אמא רגישה יש לו. היא לא מתעלמת גם ממני. היא ראתה את המצוקה שלי ורוצה לעזור גם לי.

ארוחת ערב ביום שאחרי.

שוב יושבים לאכול, הנה היא קוראת לי.

וואו, אני לא מאמין, הוא נפגע בתאונת דרכים. הוא היה ילד שובב בדיוק כמוני, וממש כואב לראות איך הוא עכשיו.

ממש בא לי לבכות. אבל אני לא אבכה כדי לא להכאיב לאמא שלו. אבל אמא שלי עם דמעות בעיניים ונדמה לי שגם אבא שלי. בטח הם פוחדים שיקרה לי גם משהו קשה ועצוב.

אבל ה' שומר עלי מלמעלה. אבל למה הוא לא שמר על איתן מיכאל... כך קוראים לילד.

בת דודה שלי שואלת את האמא איך הם ממשיכים לשמוח לאחר שקרה להם דבר כזה קשה.

היא ענתה לה שה' נותן להם כוחות לשמוח וגם אם הם יהיו עצובים אז גם איתן מיכאל יהיה עצוב והם רוצים שהוא רק ישמח ויחייך.

עצוב לי מאוד בלב. במקום לרוץ ולהשתולל איתי בחדר האוכל הוא יושב בעגלה שלו ולא מתפקד.

רגע, נדמה לי שהוא מסובב אלי את הראש. אני לא יודע האם הוא רואה אותי, האם הוא מבין שאני מתעניין בו...

אמא שלו הבינה שאני לא מבין ואומרת לי שהוא מבין הכל, ושאני אדבר איתו ונראה איך הוא יגיב לי.

אז אני מדבר איתו, צוחק אליו, שר לו שירי חנוכה.

יש..... הוא מגיב לי, הוא מחייך. איזה חיוך מוזר, אבל אמא שלו אומרת שכך הוא מחייך.

אני ממש מתחבר לנסיך הזה, כך שמעתי שההורים שלו קוראים לו. הוא כל כך מתוק, הלוואי והייתי גר לידם, כך הייתי עוזר להם ופוגש אותו כל יום.

יום למחרת.

אני כבר מחכה שאיתן מיכאל המתוק יבוא לחדר האוכל, אני רוצה לשמח אותו.

הנה, הם מגיעים. איך תמיד הוא נקי, לבוש יפה, מסודר... מצחיק מאוד, הוא לא מתלכלך כמוני ולא שובב כך שהבגדים מתבלגנים.

אני רץ אליו: "איתן מיכאל, מה שלומך? זה יהודה. אתה זוכר אותי? באנו חושך לגרש, בידנו אור ואש..."

הוא שוב מחייך אליו. איזה מתוק הוא.

ההורים שלו כל כך מאושרים לראותו מחייך. אחותו מחבקת אותו וכמעט חונקת אותו באהבה.

באמת מצחיק שאפשר להיות שמחים כשהילד שלך כמעט ולא זז. אבל פעם אבא אמר לי שה' מביא לאנשים ניסיון רק שהם יכולים לעמוד בו. אז כנראה שהם יכולים לעמוד בניסיון הזה.

זהו, נגמר הנופש. חוזרים הביתה.

לקחתי על עצמי להתפלל כל יום על איתן מיכאל המתוק שיבריא ויעמוד על רגליו.

אולי בשנה הבאה ניפגש שוב באיזה נופש ואוכל לשחק איתו תופסת מחבואים וכדורגל.

ה' בבקשה בבקשה תעשה שאיתן מיכאל יהיה כבר בריא. ככה ההורים שלו ישמחו באמת, ולא עם דמעות של כאב בעיניים.

אני מבקש ממך, לא אכפת לי שאקבל ציון נמוך במבחן, רק תעשה שיהיה בריא.

תודה.

----------------------------------------------

למעוניינים להתייעץ איתי בנושא של כלי האימון ואלה המבקשים כלים נוספים, אשמח שתכתבו לי: reutlevik@gmail.com

ריעות לוי, גרה בגרעין התורני ברמלה. מאמנת אישית, עובדת בתיכון איתן ברמלה. אם לארבעה ילדים. בי' באייר תשע"ג עברה משפחתה תאונת דרכים קשה, בנה הקטן נפגע בראשו, היה בתרדמת וכעת הוא בתהליך של התעוררות.