בית משפחת דוואבשה בדומא בו נרצחו שלושת בני המשפחה
בית משפחת דוואבשה בדומא בו נרצחו שלושת בני המשפחהצילום: מרים אלסטר, פלאש 90

1. אחד המניעים של "מכחישי דומא", אלו שלא מאמינים שאת הרצח בדומא ביצעו חבר'ה מהגבעות, הוא מניע טוב. הם באמת לא מאמינים שיהודי מסוגל לעשות דבר כזה.

האמת? גם אני לא הייתי רוצה להאמין שיהודי מסוגל לעשות דבר כזה. העניין הוא שכשאתה מדבר עם החבר'ה של העצורים מדומא אתה מבין שהם לא חושבים שלשרוף תינוק ערבי תמים בעודו בחיים כנקמה על רצח יהודי באזור סמוך - זה לא בסדר. בדיוק ההיפך, הם בטוחים שזו מצווה.

לכן לצערי אני לא יכול להצטרף למכחישים ונאלץ להודות, בצער, שהסיכוי שיהודים, מאותה סביבה חברתית של העצורים, ביצעו את הרצח הזה, הוא גבוה מאוד. 

2. הסרטון שפורסם אמש בתקשורת לא חידש לי כלום. שום דבר בו לא הפתיע אותי. כן, יש יהודים שרואים ברצח התינוק עלי דוואבשה מודל לחיקוי. לדעתם זה משהו שצריך לשמוח עליו, ולא אירוע נוראי וכתם מוסרי קשה.

לא הפתיע, אבל בהחלט החליא. לראות את ריקוד השמחה עם הסכינים השלופות, ובמרכז תמונת תינוק שנשרף חי, זה דבר נורא. זה גם נותן המחשה ויזואלית לאותו עיוות מוסרי שכאמור ידעתי עליו עוד קודם לכן.

גם המחיר שאנחנו, כל עם ישראל, נשלם על פרסום הסרטון בעולם (אל תשלו את עצמכם, הסרטון הזה רץ בכל הרשתות הזרות, ושם לא ממש מבדילים בין נער גבעות, מתנחל מאפרת או שמאלני מרחביה) הוא גבוה מאוד.

3. אם אולי יש דבר אחד טוב שיכול לצאת מפרסום הסרטון, זו התרחבות ההכרה בתופעות הנוראיות המתרחשות בשולי המחנה שבו אנחנו חיים. נוצרה כאן קבוצה, למרבה השמחה קטנה למדי, אבל בהחלט קיימת ונוכחת, שבה שולטת תת תרבות של אנרכיזם, גזענות ואהדה לרצחנות.

במקומות האלו החוק והסדר הם חסרי משמעות, שנאת האחר היא דלק קיומי, וגיבורי התרבות הם מי שרצחו או שניסו לרצוח ערבים, ולא משנה מדוע ולמה.

4. את רוצחי התינוק והוריו בכפר דומא חייבים לתפוס, אבל זה לא מספיק. חייבים לפעול נגד הקבוצה החברתית הזו שהתפתחה בשולי המחנה, כי ללא פעולה כזו הרצח המשולש בדומא לא יהיה האחרון.

זה לא מצדיק עינויים, לא מצדיק הפרות חוק, ולא מצדיק פגיעה במי שאינם חלק מהקבוצה הזו ואיתרע מזלם להיות בני משפחה של חשודים בעבירות כאלו ואחרות.

אולם, מאחר שמדובר בבעיה חברתית חלק מהטיפול חייב גם הוא להיות חברתי, לא על הכל אחראיות רשויות המדינה. על מנהיגי הציבור לא להסתפק בהוקעת התופעת, חובה לגבש דרך פעולה על מנת להתמודד איתן.