אירועי שנת העשור למותו של אפרים קישון, גדול הסאטיריקנים הישראלים, ייחתמו  עם הקרנתם  בבכורה עולמית של חמישה סרטים קצרים עלילתיים וסאטיריים, פרי עבודתם של יוצרי קולנוע ישראלים – תסריטאים, במאים ומפיקים.

הסרטים הופקו במסגרת תחרות  "קצר וסאטירי"-  יוזמה משותפת של קרן גשר לקולנוע רב תרבותי, הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה ומשפחת קישון.

בתחרות "קצר וסאטירי" השתתפו כ- 100 יוצרי קולנוע שהרימו את הכפפה ונענו לפניית קרן גשר, הרשות השנייה, פסטיבל חיפה ומשפחת קישון. חמישה מתוכם הבשילו לסרטים בעלי אמירה חברתית עוקצנית על החברה הישראלית.

זיו נווה, מנכ"לית קרן גשר מספרת הבוקר (שני), ש"קצר וסאטירי" עונה על שתי מטרות, האחת - להביא את הקולנוע הסאטירי לעֶדְנַה, לאחר שכמעט ונעדר לחלוטין מנוף העשייה המקומית, והשנייה לסייע ליוצרי קולנוע בתחום הסרט הקצר, שזוכה לאחרונה לפריחה בזכות תקציבים ייעודיים שנצבעו לטובתו "האתגר שלנו הוא לשעתק את ההצלחה של הקולנוע הישראלי גם עם האח הקטן והצעיר - הסרט הקצר ולקרב את הסאטירה מהפריפריה של המסך למרכזו".

ומה אומרים רפי עמיר ורננה, ילדיו של קישון: "כל ילדותינו עם אבא היתה רצופה בתקשורת המבוססת על הומור, סאטירה וקולנוע של סרטים קצרים של 8 מ"מ שאבא יצר וצילם בבית, כשלעתים אנחנו שותפנו בהם ולעתים גם חברי המשפחה. מקווים כי תחרות זו תהווה התחלה של מסורת ותעודד את העיסוק ביצירה הסאטירית הקולנועית בקרב היוצרים בישראל".

חמשת הסרטים הם: "סיביר" , "הוצאתו לאור של המשורר המת ","לחופש נולד "(אנימציה, מבוסס על סיפור מאת אפרים קישון), "יוקר המחייה""ולתפארת מדינת ישראל."

תקצירי הסרטים:

סיביר. יוצרי הסרט: אשכול נבו ונפתלי אלטר.

בשכונה מבודדת, בפרברי "עיר הצדיקים", נאמר צפת לדוגמא, חיים מזה כמה שנים קבוצת עולים מברית המועצות. נשים וגברים, רובם ככולם עברו את גיל השבעים. בעיר קוראים לשכונה "סיביר", והתושבים חיים שם בין ההרים בדממה כמעט אוטופית.

לפני כשנה אירע דבר. דחפורים הגיעו, גילחו גבעה, אחריהם באו בנאים, ולאט לאט צמח מבנה מוזר, בודד. גדר סביבו.

הסרט מתחיל עם השלמת המבנה המוזר, ותושבי השכונה בטוחים שהמבנה מיועד לשמש כמועדון שח - מט, אותו הם מבקשים מהמועצה מזה זמן. וכך מגיעה קבוצה של החברים למקום, עם לוחות שחמט ושולחנות מתקפלים, לחנוך את המקום. הגברת האחראית העסוקה במטלות אחרונות מנסה לעצור אותם מלהיכנס, בטענה שהמקום עדיין לא פתוח להקהל, והבעיה העיקרית היא, שהחברים החביבים לא דוברים מילה עברית, והגברת - אף מילה רוסית.

ראש העיר ועוזרו מגיעים למקום בעקבות טלפון נסער של האחראית, ומגלים שבקרקעית הבריכה הריקה והמרוצפת, עומדים שני שולחנות שעליהם לוחות שח -מט, וטורניר שח מתקיים במקום, כשעל שפת הבריכה יושבים החברים והחברות ועוקבים בעניין אחרי התחרות המרתקת.

ראש העיר לפני התקף. מחר אמור הנדיב להגיע לפתיחה החגיגית, וכאן יושבים הסיביריים ומשחקים שח.

כאמור, בעיית תקשורת קשה. הם - רוסית, ראש העיר - עברית, והצלה באה מעוזרו של ראש העיר, שיצא שמונה חדשים עם אולגה, והא מכיר כמה מילים.. הצלה? לא ממש. ראש העיר מסביר שמדובר בטעות, והוא מבטיח לבנות לתושבים מועדון שח, ממש בקרוב... התרגום של עוזרו של ראש העיר צולע, אבל החברים לא מתווכחים, ומפנים את המקום, תוך הבטחה לבוא מחר, לפתיחה.

הגיע  היום הגדול. התורם הנדיב מגיע לפתיחה החגיגית, ו..

כל מילה מכאן והלאה מיותרת..

הוצאתו לאור של המשורר המת.  על פי "רעש" מערכון מאת אפרים קישון

המשורר תולעת שני מגיע נרגש ומלא יראת כבוד, אל בניין בית ההוצאה לאור קונשטטר. הוא אוחז תחת שחיו בכתב העת של ספרו החדש – "אהבתיך אהבתיך". בחיל ורעדה הוא חולף על פני שורת דיוקנאות משוררי העבר שעל קיר המסדרון ומגיע אל המזכירות. אחת מנוסה שכבר ראתה הכול והשנייה מעריצה נלהבת. מר תולעת שני מובל אחר כבוד אל חדרו של מר קונשטטר, שם מלבד קונשטטר נמצא גם עורך ההוצאה מר הוניג. תולעת שני אינו יודע כיצד להודות למר קושנטטר על שבחר בו להוציא את ספרו לאור, אולם לתדהמתו הוא מגלה שלקונשטטר אין בכלל כוונה להוציא את הספר לאור, ולו רק מן הסיבה הפשוטה שאיש אינו קונה שירה.

שם בחדר, תולעת שני מבין ממר קונשטטר והוניג שבלי לעשות רעש, בלי יחסי ציבור, בלי כותרות בעיתונים וברכילות, בלי לעשות משהו שימשוך תשומת לב... אין שום סיבה להוציא ספר לאור. הם מציעים לתולעת שני מגוון שיטות כיצד ניתן להתפרסם ולעשות רעש  אם הוא חולה במחלה סופנית למשל זה טוב, היא נדבק בזיבה, אם תקע בכנסת בחצוצרה, אם ישב בכלא, או, מה שהכי מומלץ, אם פשוט ישים קץ לחייו- זה אולי מסיים את החיים , אבל עושה פלאות לחיי המדף של הספר... החזון של מר קונשטטר בשביל תולעת שני הוא ספר בכריכה קשה ועליו סרט נייר באותיות זהב- יצירותיו האחרונות של המשורר...

תולעת שני נבהל מהרעיון ומסביר שהוא בדרך כלל בריא, לא משוגע ולא סוטה, לא קיצוני ולא שונא, פשוט איש צעיר שכותב שירים. אבל שני נסחף בחזון של הוצאת ספרו בכריכה מהודרת, וכשהוניג מגיש לו אקדח מהודר , שני לוקח ויורה בעצמו. לאחר מכן הוניג גורר אותו ברגליו למנוחת עולם בגינת ההוצאה לאור, שם קבורים גם שאר המשוררים.

לחופש נולד- סרט אנימציה. יוצר: ליאב צברי.

אפרים ורעייתו רוכשים מכונת כביסה לביתם ומבחינים שבעת פעולת הסחיטה, המכונה מקפצת ממקומה. המצב הופך בלתי נסבל כשהמכונה רומסת את אופניו של בנם. אז מחליטה האישה לקשור את המכשיר. אך ניסיונות הקיבוע רק יוצרים סיכונים חדשים. מחוסר ברירה הם מוותרים על ניסיונות העיגון ומשלימים עם אופייה הקופצני והמכונה הופכת למעין חיית מחמד בביתם. עד שיום אחד הם מבחינים שהמכשיר מאוהב במכונת הכביסה של השכנים. אפרים מתייעץ במומחה. שממליץ להעלות את משקל הכביסה שהם מכניסים על מנת להכביד על תנועתה. הפתרון ששם קץ לטיולי המכונה מכמיר את ליבו של אפרים והוא מחליט לשחרר את המכשיר לטיול לילי לעבר המכונה בבית ממול.

ולתפארת מדינת ישראל. תסריט ובימוי – יניב סגלוביץ' 

אבי כהן מתבשר על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כי נמצא שהוא תואם בכל תחומי החיים לממוצע בחברה הישראלית, וזוכה בתואר "הישראלי הממוצע" . התקשורת מחבקת אותו והוא הופך בן לילה בעל כורחו לסמל לאומי וסלבריטאי מהשורה הראשונה. עם הזמן ובעידוד אשתו, לומד אבי ליהנות ממעמדו החדש ויחד הם מתרגמים את התהילה הלאומית לעסק כלכלי שמצליח קצת יותר מדי.

יוקר המחיה. תסריט ובימוי : דניאל נחנסון ואלי חביב

פוליטיקאי לוקח לעצמו יום מנוחה ביאכטה של חברו, יצא לדוג, מה יש? רק העבירו את תקציב המדינה ואחרי כל מה שהוא עושה למען העם גם לו מותר לקחת רגע שקט לעצמו. אולם נערת ליווי שמגיחה לפתע מבטן היאכטה טורפת את הקלפים.

הסרטים יוקרנו בסינימטק בתל אביב.