תקווה עדינה – טור עיצוב פנים שבועי

חתונה, נקמה. מעצב הפנים של 'מגזין ערוץ 7' עושה סדר בבלגן ובעזרת זלדה, עגנון ותיבת נח לוקח את אולמות השמחות צעד חגיגי אחד קדימה.

ישראל לאש - 'פנדה עיצוב פנים' , י"ט בטבת תשע"ו

זכרני נא בחתונה
זכרני נא בחתונה
צילום: ערוץ 10

יצאתי אל משוש חתן וכלה,

וראיתי,

כי הם שוזרים תקווה עדינה.

ביקשתי:

יוצר האדם,

עשה שיהיה בניינם,

בניין עדי עד.

לא ממש, מה?

למצוא בתמונה את ה'תקווה העדינה' קשה כמעט כמו למצוא חניה בתל אביב. יצאתי אל משוש חתן וכלה/וראיתי/שהם
אחד מכללי היסוד בעיצוב חלל הוא הקשבה לאלה שמשתמשים בו. אבל מה אם בעל החלל הוא לא באמת הלקוח? הרי הלקוח הוא הזוג הראשון שיתחתן שם, והעשירי, וזה שעדיין בכלל לא יודע שהם 'שומעים'
רוקדים נקמה/ביקשתי/יוצר האדם/עשה שישמחו קצת בשמחת החתן והכלה.

ננסה לתת קווים כלליים לעיצוב אולם אירועים.

קשה מעט לעצב אולם אירועים. אחד מכללי היסוד בעיצוב חלל הוא הקשבה לאלה שמשתמשים בו. אבל מה אם בעל החלל הוא לא באמת הלקוח? הרי הלקוח הוא הזוג הראשון שיתחתן שם, והעשירי, וזה שעדיין בכלל לא יודע שהם 'שומעים'. יודעים מה, אפילו הם לא בדיוק הלקוח. הלקוח הם משפחת פרידמן, הדודים השניים מצד הכלה שכמעט ופספסו אותה כי הדואר. הלקוח הם שני החבר'ה המיוזעים שלא מפסיקים לרקוד גם כשהרגל של החתן כבר כואבת לנו.

אז איך מעצבים אולם לכל אלה?

אולי מתחילים מגבוה. מנסים לקלוט מהי המשמעות של כל זה, מנסים למצוא את המשותף והמאחד בין כל השמחות שעתידות להתרגש עלינו במקום הזה, ומתוכם לגשת לפרקטיקה.

ולקבל השראה ממילים, אולי.

לכתוב את הטקסט היפה של זלדה אודות חתן וכלה על ההזמנה לחתונה זה נחמד, אבל קצת שחוק. לקחת אותו ולעצב אולם אירועים על פיו נשמע לי מקורי ומרענן יותר.

שבענו מעיצוב אולמות אירועים על פי מיקום הבופה ורחבת הריקודים, ומגיע לנו עיצוב על פי מקורות השראה, מילים, נאמר, שמגדירות את האירוע באופן מדויק, ומדגישות את המשותף לכל השמחים ולשותפים בשמחתם.

וכלל נקוט בידך: עיצוב שיוצא מתוך מקור השראה ברור וספציפי יוצא מגובש יותר.


לכתוב את הטקסט היפה של זלדה אודות חתן וכלה על ההזמנה לחתונה זה נחמד, אבל קצת שחוק. לקחת אותו ולעצב אולם אירועים על פיו נשמע לי מקורי ומרענן יותר. ואין הכוונה כמובן לשרבוט המילים על הקיר, כי או אז היינו עוסקים בעיצוב חדר אוכל של אולפנה
ואין הכוונה כמובן לשרבוט המילים על הקיר, כי או אז היינו עוסקים בעיצוב חדר אוכל של אולפנה, אלא לקריאת השיר, הבנה שלו, ירידה לשורש הכוונות ולמשמעות צירופי המילים, וביטוי הרעיונות על ידי אלמנטים אמנותיים ועיצוביים בחלל עצמו.

אז מה יש לנו? יש לנו יציאה אל משוש חתן וכלה. יש לנו שזירת תקווה עדינה. ויש לנו בניה. משהו נבנה שם. והבניה הזו מתחילה ברגע זה. רגע החתונה.

איך מעצבים תקווה עדינה שנשזרת?

על ידי שזירה,

על ידי עדינות,

על ידי תקווה.

על ידי רצון כן של כל המוזמנים בהצלחה של הקשר הדקיק שנבנה כאן מול עינינו.

יופי של חומרים לעבוד איתם. אין סוף להשראה.

הייתי מתחיל בשזירת פרחים ושזירת בדים ובכלל, שזירה של דבר ברעהו. הייתי ממשיך בקווים עדינים ובצבעים עדינים ובקבלת פנים עדינה ובבמת תזמורת עדינה. ושוזר את הכל בתקווה, שתתבטא, בוא נאמר, על ידי אלמנטים מוזיקליים. מוזיקה בעיניי היא מראשוני הדברים שחרטו תקווה על דגלם. ואידך זיל.

או:

"ודומה היה לי שהארץ שהלכתי עליה והרחובות שעברתי בהם וכל העולם כולו אינם אלא פרוזדור לבית זה".

נקרא את המשפט הזה. נקרא אותו שוב.


אפשר ללכת על מין 'תיבת נח' קטנה. זוגות זוגות. בהדגשה. התאמה של כיסא לשולחן, השולחן עצמו כ-2 חלקים שתלויים זה בזה, וזוגות של צבעים משלימים. אם נזהרים מקיטש ומשמאלץ העסק יכול לצאת יפה מאוד ומעורר השראה
עגנון מדבר, לצורך העניין, על חתונה או זוגיות או בית שנבנה. ומעשה או רגע האיחוד הוא בעצם המטרה של כל ההליכות עד כה. התממשות של חלומות ורצונות ורגשות. רגע טהור ומיוחד שכל שלפניו היווה מעין הקדמה לו.

כשיוצאים מתוך הבנה כזו לעיצוב אולם אירועים, האולם ייראה אחרת.

אופציה אחת לעיצוב האולם על פי המשפט המנחה הזה הוא הדגשת הרגע המרכזי בערב, שהוא ללא ספק החופה, וממנה לצאת ולעצב את שאר חלקי האולם כקשורים בקשר בל יינתק, ואפילו מובילים פיזית, אל מקומה של החופה, מרכז הערב.

או נגיד לקחת את ה'פרוזדור', ולממש אותו, אשכרה באופן פיזי, בצורת הגישה אל שלבי הערב, קבלת הפנים, החופה, הסעודה והריקודים.

או שנתמקד, על פי עגנון, בהדגשה של הזוגיות כבית.

איך? על ידי הענקת תחושה ביתית.

תחושה ביתית נוצרת על ידי שימוש בצבעים חמים, גודל שאיננו מאיים, שמרגיש קצת בית, חומרים רכים, חפצי נוי מקוריים, החלפת מחיצת הריקודים במחיצה ביתית יותר. מחיצה שלא משמשת כמפרידה בלבד בין חללים, אלא כזו שגם מהווה תירוץ להניח בתוכה חפצים כגון ספרים וחפצי נוי. מין מחיצה עבה שמשמשת כמעין ארון נייד. רעיון לאמיצים: לפזר קצת חפצים יפים של החתנכלה ברחבי האולם. שנרגיש בבית שלהם. כמובן, בחוכמה ובטאקט. כל אלה
לפתע הצבע השחור יוצא מהמשחק (הוא יוקרתי, אבל יש שמחים ממנו), הטבע הוא ממוזמני הכבוד, והשמחה, שלרוב באה עם בן זוגה ההומור, מורגשים החל מהחופה ועד לתיבת הצ'קים
מחזקים את התחושה החמימה, הביתית. נותנים לנו ספוילר לבניית הבית שמתחילה ממש ברגע זה.

לא חייבים ללכת רחוק על שירים או משפטים. אפשר להסתפק גם ברעיון, או במילה מנחה. ניקח למשל את רעיון הזוגיות. זוגיות במשמעות של התאמה, השלמה, שותפות.

עכשיו נצא ונעצב את החלל על פי הרעיון הזה.

אפשר ללכת על מין 'תיבת נח' קטנה. זוגות זוגות. בהדגשה. התאמה של כיסא לשולחן, השולחן עצמו כ-2 חלקים שתלויים זה בזה, וזוגות של צבעים משלימים. אם נזהרים מקיטש ומשמאלץ העסק יכול לצאת יפה מאוד ומעורר השראה.

אפשר לבחור במילת דגל אחרת. 'שמחה' היא מילה לא רעה, שמשקפת יופי את שעות הערב המיוחדות הללו. לפתע הצבע השחור יוצא מהמשחק (הוא יוקרתי, אבל יש שמחים ממנו), הטבע הוא ממוזמני הכבוד, והשמחה, שלרוב באה עם בן זוגה ההומור, מורגשים החל מהחופה ועד לתיבת הצ'קים.

ועד לריקודים. כשאתה רוקד מתוך הבנה שהשמחה היא שמחה של חצי שמצא פתאום את השלם וכמה נס ופלא יש בזה, אתה שמח בכך, ובכלל לא נשאר בך מקום לשמחות אחרות. או לנקמות, נגיד.

---

מתוך מגזין ערוץ 7