משחק ילדים – ביקורת מוזיקה שבועית

אוקסימורון המתבגר וניצול ילדים, מעין עולם הבא וצלצולי פעמונים, וגם – מוזיקת עבדים לשבת 'שמות'. תפתחו טוב טוב את האוזניים.

עוזיאל סבתו , י"ט בטבת תשע"ו

אילוסטרציה
אילוסטרציה
צילום: SerrNovik | iStock

שבת חברים 2 | אלבום | ארי גולדוואג

צווחניים, בוסריים ומתוקים - ככה אנחנו אוהבים אותם, הקטנטנים המזמרים.

אז מהר מהר, לפי שהזאטוטים יתחילו להתחצף אל העולם, קודם שיעברו את השלב שבו 'צווחן-מתוק' הוא אוקסימורון מאכזב, צריכים להצמיד להם מיקרופונים ולנצל את התמימות הבוסרית ווקאלית ואת החוסר המגזרי בקול אישה, כדי לגעגע
ודם שיעברו את השלב שבו 'צווחן-מתוק' הוא אוקסימורון מאכזב, צריכים להצמיד להם מיקרופונים ולנצל את התמימות הבוסרית ווקאלית ואת החוסר המגזרי בקול אישה, כדי לגעגע את המבוגרים אל ילדוּתם ולמלא ואקום דתי באוקטבות גבוהות וכשרות
את המבוגרים אל ילדוּתם ולמלא ואקום דתי באוקטבות גבוהות וכשרות.

ארי גולדוואג הוא זמר חסידי מגניב. למה מגניב? חפשו אותו ביוטיוב, נו. חבל לעכב את כל התור. בנו, משה דב, יחד עם שני זוגות אחים צעירים למשפחות שניידר (אליהו וידידיה) ורובין (אבי ויהושע) מרכיבים את 'להקת' הילדים המצומצמת 'שבת חברים' (על משקל 'שבת אחים'. גם אני שברתי את הראש עד שהבנתי שזה לא 'שָׁבָּת חברים'). כעת מציגים גולדוואג ומקהלת הילדים אלבום שני המצלצל 'פרחי מיאמי' בה היה חבר גולדוואג בצעירותו, לצד עיבודים כיפים, מודרניים ורעשניים. בקטע טוב.

הרמוניית הקולות מושקעת אך זקוקה לשיפור קל, כמו גם המילים שכשאינן מאי אלו מקורות הן לוקות בחוסר יצירתיות ("נשלב יד ביד ונפצח יחד בריקוד תמידי, הריקוד הזה נצחי, נשלב ידיים, נרקוד עד השמיים". לדוגמה). נדמה שהמבטא האמריקאי של הילדים ושל ארי הוא כורח המציאות במציאות של פרחי ילדים חסידיים, עם זאת אפשר היה לפרגן על עטיפת האלבום בשפת הקודש קצת יותר מכותרות השירים (שאגב, גם בהן יש מה לשפר – למשל, 'הושיעה נא', ולא 'הושיע נא').

בסיכומו של עניין, 'שבת חברים 2' מהנה, משמח, לא פעם קיטשי (נו באמת, עוד גרסה פּרחית ל"רחל מבכה על בניה?") ובעיקר מצוין. ההלל והשבח לרצועה המצוינת 'מעין עולם הבא' שעושה טוב ללב ולאוזן, כמו גם לשיר 'גם זו לטובה', וזה הפותח - 'שיר ושבחה'.

איך אומרים אצלנו בבית האבות? לצעירים ולאלו הצעירים ברוחם.

קטנות

במקום שאין אנשים

קורא אותך | חדשיר | צורית


קול קטיפתי, צלילי פעמונים, ליריות מתוחכמת, לחנים מהפנטים וחוסר הצלחה אבסורדי
קשה להיות זמרת ודתייה, תשאלו את צורית.

קול קטיפתי, צלילי פעמונים, ליריות מתוחכמת, לחנים מהפנטים וחוסר הצלחה אבסורדי.

אז אם לא לאנשי, את השיר הבא אני מקדיש לנשות ערוץ 7, קנו כרטיסים, האזינו לחדשירים, פרגנו בשבחים, תנו לצורית את הכפיים, מגיע לה.

שלעולם לא תפסיק לזמר.

מעלה באוב

לסיום,

שיר מסורתי דתי, מקופסת ה'ספיריטואלז' – שירי עם שהושרו על ידי עבדים אפרו אמריקאיים בארצות הברית, לכבוד שבת
אז נכון, המקורות אפריקאיים ומשה ופרעה הם רק אנלוגיה פשוטה לעבדות השחורה באמריקה הישנה, אבל פזמון הלחן בן מאה וחמישים שנה הוא אותו פזמון מפרשת השבוע – 'שלח את עמי'!
'שמות'.

אז נכון, המקורות אפריקאיים ומשה ופרעה הם רק אנלוגיה לעבדות השחורה באמריקה הישנה, אבל פזמון הלחן בן מאה וחמישים שנה הוא אותו פזמון מפרשת השבוע – 'שלח את עמי'!

אין סוף גרסאות כיסוי, המובחרת שבהן – גרסתו של פול רובסון, מקולות הבס הקונצרטיים האמתיים של המוזיקה האמריקאית, מי שחווה על בשרו עבדות ויציאה לחירות והראשון שהביא את הספיריטואלז אל קידמת הבמה הקונצרטית.

שבת של חירות.

עוזיאל.

---

מתוך מגזין ערוץ 7