בטרור יש להילחם - דעה

בדיון ב"לימוד" אנגליה על ישראל ושכנותיה: אין שום חשיבות לזהות הארגון המבצע טרור. בטרור יש להילחם בכל דרך.

יורם דורי , כ' בטבת תשע"ו

הכנס בלונדון
הכנס בלונדון
צילום: בתיה דורי

לראשונה, בחיי הציבוריים, מצאתי עצמי משתתף באירוע יהודי בין-לאומי ענק - לימוד בינלאומי- הבנוי בעיקרו על עבודת מתנדבים ובו משתתפים למעלה מ-3000 יהודים, ברובם מאירופה, הנוהרים מהרצאה להרצאה ומאירוע לאירוע משעות הבקר המוקדמות ועד לשעות הערב המאוחרות.

במפגש שהשתרע על פני 6 ימים והתקיים בעיר ברמינגהם שבבריטניה, ובו נטלו חלק מאות מרצים במאות סדנאות העוסקות במדיניות ופוליטיקה, בדת, בתרבות, במחול ובהנצחת השואה.

הוזמנתי להשתתף בסמינר כחבר בוועד המנהל של לימוד FSU (ברה"מ לשעבר) בישראל וכמי שיזם, עם חיים צ'סלר (היו"ר המייסד של לימוד ברה"מ לשעבר) תערוכה על קורות חייו של שמעון פרס (שאני האוצר שלה) ואשר נפרסה בפני אלפי המשתתפים לאחר שהוצגה לראשונה בכפר הולדתו של פרס, וישנייבה בלרוס. כמו כן התבקשתי להשתתף בפאנל על "ישראל ושכנותיה".

כבר בראשית דברי הצגתי גישה, מעט שונה, מחברי לפאנל: "כאשר פלסטיני רוצח ישראלי הדבר האחרון שמעניין אותי זו השתייכותו הארגונית: האם הוא חבר בדאע"ש, בפת"ח, בחמאס, בחיזבאללה או בכל ארגון רצחני אחר. בטרור יש להילחם בכל דרך, בכל מקום ובכל אמצעי, בלי הבדל ארגון או השתייכות" – כך פתחתי את דברי כתשובה לשאלה לגבי ההבדלים מבחינת ישראל לגבי פתח, דעא"ש , חמאס ודומיהם.

שותפי לפאנל, מירי אייזן שהרשימה אותי בחוכמתה, ג'ונתן ספייר ויוסי מקלברג הרחיבו בתיאור רעידת האדמה (כהגדרתם) במזרח התיכון, בניתוח השינויים הדרמטיים שחלו אצל שכנותיה של ישראל והגדירו את הסכנות והאיומים שמולם ניצבת מדינת ישראל. גם אני למדתי רבות מתיאוריהם המעניינים.

למרות הכותרת של נושא הדיון החלטתי להתמקד דווקא בנקודת הראות הישראלית. ראשית טענתי כי זו אינה הפעם הראשונה שהמזרח התיכון חווה "רעידת אדמה". המדינות סביבנו חוו לא מעט כאלו. זה קרה, למשל, בשנות ה-60 עם עליית שלטון הבעת' בסוריה ובעירק. עוד הוספתי כי מדינת ישראל עמדה בפני איומים גדולים פי כמה בעבר ויכלה להם.

תיארתי בפני קהל המאזינים (יהודים צעירים ומבוגרים כאחד) את הניצחון הגדול של ישראל במלחמת השחרור עת ניצבו 600 אלף ישראלים מול צבאותיהן של מדינות ערב. על פי הנתונים ההיסטוריים היו, באותה עת, בידי האויב ארבעים טנקים לישראלים אחד בלבד. 300 תותחים לעומת 30 של צה"ל בראשיתו ו-47 מטוסי קרב ערביים לעומת אפס ישראלים. גם את מלחמת יום הכיפורים בה לחמתי בפועל ניצחנו, למרות תנאי הפתיחה הכמעט בלתי אפשריים מבחינתה של ישראל.

"לעומת הסכנה עד לפני שנים מעטות אין היום איום קיומי על ישראל. אמנם שכנינו יכולים לפגוע באזרחינו, לשבש, מפעם לפעם, את שגרת חיינו אבל ברור שאי אפשר להשמיד את ישראל" אמרתי למאות המשתתפים והוספתי בתשובה לשאלה ישירה כי על פי מקורות זרים יש לישראל מענה מתאים גם לכל איום עתידי העלול להגיע מאיראן גרעינית.

עוד ציינתי כי אל לה לישראל להתערב בנעשה אצל שכנותיה. כל פעם שהתערבנו יצרנו את האיום הבא שהיה בדרך כלל חמור מקודמו. נכנסנו לעשות סדר חדש בלבנון ויצרנו את חיזבאללה, רצינו לפגוע בפתח ונולד חמאס. "מדיניות ישראל צריכה להתבסס על מבט פנימה. עלינו לפתח את המדינה. לקדם את החינוך. לבצר את הביטחון ולאחד את החברה. זהו האתגר המרכזי הניצב בפנינו" הטעמתי.

בתשובה לשאלה בעניין יחסי ישראל-טורקיה השיבותי כי אף על פי שאיני רקדן דגול ישנו עקרון אחד בתורת הריקוד שאפילו רקדן מגושם כמוני מכיר "לטנגו דרושים שניים".

בסיום דברי ציטטתי את דברי מיסדה של מדינת ישראל וגדול מנהיגי העם היהודי בעת החדשה: דוד בן גוריון שאמר "אני מכיר הרבה מאוד מומחים למה שהיה אבל איני מכיר ולו מומחה אחד למה שיהיה". חברי לפאנל (כולם מומחים בתחומם) הסכימו בחיוך לדברי בן גוריון.

הכותב שימש יועצו של שמעון פרס בתפקידיו השונים והוא אוצר התערוכה "מרחוב וילנה בוישנייבה לרחוב הנשיא בירושלים" המתארת את קורות חייו של הנשיא התשיעי של ישראל, שמעון פרס.