דמעות דומא

​ההנחה שאי אפשר להשתוקק לה' יתברך וגם לאהוב את עם ישראל כולו, שגויה לחלוטין. איבוד של אחת משתי האהבות מוביל לעיוותים קשים

הרב דני סגליס, 'עולם קטן' , כ"ב בטבת תשע"ו

עורכי הדין של עצורי דומא
עורכי הדין של עצורי דומא
צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

לאהוב את המלך באמת

א. אינני יודע מיהם עצורי השב"כ ואיני בקי בפרטי החקירה. ולא בהם או בה אני דן, אלא כנגד הטוענים שפרשת העצורים היא עוד תחנה במאבק האפל של השלטון החילוני ב"מבקשי מלכות ה'".

משום שדעה זו היא בית גידול הרסני. בכתבי "מבקשי מלכות ה'" כוונתי רק לאלו המנסים לומר כי אין קשר בין המלכת ה' ובין מדינת ישראל, ואדרבה, היא האויבת של המלך.

ב.  בדברים הבאים אני מבקש להעמיד חומה בין מאבק חשוב בתרבות המערבית ותחלואיה, לבין הסכנה האדירה שבהפיכת מדינת ישראל והחילוניות ל"עגלה ריקה" (כלומר חברה שלא נותר בה שום דבר ערכי) ויצירת ניכור וריחוק ממנה. אנסה לחדד את קו פרשת המים בין הציונות הדתית ותורת מרן הרב קוק ותלמידיו, ואף כל עולם התורה החרדי, לבין לאומנות מסוכנת זו. אם חלילה אין הצגת הדברים נכונה - יתקנוני, כי האמת אהובה מהכול.

ג.  וזו רוח שיטתם להבנתי: לדעתם, הולך וקם דור חדש בעל רוח גבורה וטהרה, והוא מסרב להיכנע בפני החילוניות ושלטונה. כניעה זו לטענתם קיימת ברוב שדרת הציונות הדתית ובתורת הרב קוק, הרואים במדינת ישראל חלק עצמי בגאולה, ובחילוניות עגלה שאינה ריקה. מבחינתם עיקר המהלך התודעתי הוא לייצר עמדה נפשית המתנגדת למדינה, שתופיע אור עצמי ישראלי, גאולתי, כזה ש"לא יכרע ולא ישתחווה". זוהי פחות או יותר רוח הדברים החוזרת כבר כמה שנים בגרסאות שונות. סרטון "ריקוד השנאה" בחתונה, שבו רואים את אווירת השנאה ששיאה בדקירת תמונת התינוק הערבי שנרצח, גרם לשאט נפש. אולם חלקם יאמרו שעצם הזעזוע נובע מהתרפסות לחילוניות. הרי "באבוד רשעים רינה". מה אשם אותו תינוק? על כך ישיבו כי כל הגויים מסביבנו רשעים ובמלחמה אין מרחמים.

ד.  חשוב לשים לב לדומה ולשונה באופן מהותי בין גישה זו לבין העולם החרדי על פלגיו השונים ולשיטת מרן הרב קוק. גם החרדים וגם שיטה זו טוענים שהחילוניות היא "עגלה ריקה" ומדינת ישראל אינה אלא כלי טכני בלבד, אולם החילוק הוא עצום. העולם החרדי מתנגד בכל הוויית נפשו ל"כוחי ועוצם ידי". הוא נמצא מבחינתו בגלות ואינו מבקש לגאול את המציאות בכוחו. אינו חפץ בריבונות עד ביאת גואל צדק.

רוח אחרת הייתה עם מרן הרב קוק - לפעול ולהיות שותפים עם א-ל בהבאת הגאולה, אולם מכוח העם ודרך העם! אבל בניגוד לרב קוק, כאן מדובר באקטיביות משיחית בלי לספור את רוב העם. יש כאן אש זרה של "כלל ישראל" בלי עם ישראל. אין מבחינתה צורך להבין את הכפירה ולא את החילוניות, אין שיח עם חלק גדול מהעם - הלא מה אפשר לצפות מעגלה ריקה?! וכשיש עצמה של משיחיות בלי איזונים, בלי חיבור לחלקי העם, זוהי לא מכונית חסרת בלמים במדרון אלא טיל בליסטי לכיוון הלא נכון.

ה.  ונקודה זו חייבים לחדד. ישנה טעות שטחית כאילו צריך לבחור אם אתה בעד ה' יתברך או בעד אהבת ישראל. או אז טועים לחשוב שאם אתה בעד ה' יתברך, קודם כול עליך לחוש סלידה מהחילוניות, ורק אחר כך תוציא מבעד לחומות הנפשיות סיירת מטכ"ל רוחנית לקירוב רחוקים. או מצד שני, אם אתה אוהב את עם ישראל, בהכרח עליך להיות פשרן וקריר ומנוכר לאש הבוערת של "צמאה לך נפשי".

ו.  וזו טעות קשה. הרב קוק לימדנו שדווקא בשביל להיות איש אמת הבוער בכבוד שמים אתה חייב להכיר את אחיך ולהבין את הזעקה היוצאת מעומק נשמתם. אל תזלזל בהם, ייתכן שתגלה שיש דברים שהם קרובים בהם אל ה' ולתורה הקדושה יותר ממך. אם יש אהבה ואמתיות, האהבה תקרב את שנינו אל אבינו שבשמים. כי ניכרים דברי אמת כל זמן שאש המחלוקת והשנאה לא מונעת מלראותם.

ז.  ולאידך גיסא אין יכולת להגיע באמת לאהבת ישראל ולסובלנות אם לא באמת אכפת לך מהתורה. אחרת הסובלנות עלולה להפוך לאדישות וקרירות רוחנית. אהבה אינה "תעשה מה שבא לך כי לא באמת אכפת לי ממך". אם אחי רחוק מן האמת ואני אוהב אותו, כואב לי ואעשה הכול שגם הוא יזכה לה. ובנקודה שבה אני רחוק מן האמת ואחי בוער בה, בזכות אהבתנו אתקרב גם אני.

ח.  נדגים דרך אברהם אבינו כיצד בלא אהבת ישראל אפשר להגיע לעיוות בתפיסת האמת. מיהו אברהם אבינו? איש שמאל ילמד שאברהם אבינו היה אב המון גויים, כרת ברית עם הפלשתים, ו"נלחם" עם הקב"ה בתפילה למען סדום. האיש הלאומי יטען שאברהם אבינו עשה טרנספר לישמעאל ויצא למלחמת הארבעה והחמישה בלי לפחד מהאו"ם. והאיש הדתי ידגיש את עקדת יצחק והחזרת הגרים בתשובה.

ט.  עתה, שימו את שלשתם בחדר אחד. ספק אם הם בכלל מסוגלים להבין זה את זה. כל אחד בטוח שחברו הוא "ערב רב". אולם אצל אברהם אבינו אין כלל סתירה נפשית. ולא משום שאברהם אבינו הוא גם שמאלני וגם ימני וגם דתי. אלא משום שכאשר מופיע מכלול מאוזן הוא גדול לאין ערוך משלושה כיוונים סותרים. ניסיון של כל אחד מהשלושה לייצר עמדה נפשית "נקייה וטהורה" מעמדות שני אחיו לא תוביל לאברהם אבינו אלא לעיוות חולני. דיבור אמתי ואפילו נוקב ביניהם יביא לכך שהלאומיות לא תהפוך ללאומנות גזענית, וההומניות ואהבת האדם לא תבוז ל"אתה בחרתנו מכל העמים" אלא תבין שכל כוחה נובע ממנו.

י.  הגיע הזמן שנבין – החילוניות ועזיבת הדת לא התפתחו משום שלא צעקו מספיק "ה' הוא המלך", אלא מפני שרק את זה צעקו! הם צעקו ואחיהם שמעו משהו אחר לגמרי. בצד השני הסתכלו בחלחלה ואמרו, מי זה המלך הקטן הזה שלא מוכן לשמוע שאלות של השכלה או אינו חפץ בעצמאות ובבניין מדינה? ולכן מרדו. וכעת שוב צועקים "ה' הוא המלך" ובצד השני שומעים שהמלך הוא חמאסטן ודאעש.

יא.  אם ראית דור שלא מברך על התורה והוא קר כלפיה, סימן הוא שיש חיסרון ב"הבו גודל לאלוקינו". לא מספיק לבעור, לא מספיק לצעוק, אלא צריך גודל, רחבות, עמקות. בשביל להגיע למקום הזה, לכתחילה בתוך עמנו אנו יושבים.

הצטרפו עכשיו למנויי "מקום בעולם",  

מגזין הנוער של עולם קטן. לדפדוף בגליון לדוגמא לחצו כאן