'כשלי חינוך בגיל הצעיר גרמו לאנרכיזם בגבעות'

פרופ' כץ, יו"ר המועצה הפדגוגית של משרד החינוך לשעבר, סבור כי כשלי זיהוי של קשיים חינוכיים בגיל צעיר הם מקור האנרכיזם שבגבעות.

פרופ' יעקב כץ , כ"ד בטבת תשע"ו

פרופ' יעקב כץ
פרופ' יעקב כץ
צילום: המכללה ירושלים

מאז נעצרו מספק בני נוער המכונים "נוער הגבעות" בחשד שהיו מעורבים ברצח בכפר דומא ובפעילות אלימה נוספת, אין אדם בממסד הישראלי מימין ומשמאל שאינו נדרש לסוגיית "נוער הגבעות".

העניין בנושא גבר במיוחד לאחר פרסומים אודות אופי חקירת השב"כ מחד והצגת סרטים ותמונות מחתונה של נוער זה בכלי התקשורת מאידך התגברה הביקורת הציבורית כלפי "נוער הגבעות".

אלו העושים הנחה לעצמם ומבקשים לגרוף הון פוליטי מהמצב מאשימים את הציונות הדתית ורבנים מסוימים בכשל חינוכי שהביא לכך שסקטור זה באוכלוסייה הצמיח מתוכו את "נוער הגבעות" שהתדרדרו לטרור ולאלימות. אלו הרוצים לגונן על החשודים עושים הנחה לעצמם ומאשימים את חוקרי השב"כ בשיטות חקירה פסולות שאינן עולות עם המקובל במדינה שומרת חוק מבלי להתייחס למעשים החמורים ולעבירות שלכאורה נעברו. אלו המחפשים בצורה יותר ממוקדת את הבעיה תוקפים את "נוער הגבעות" ואת התנהלותם המחפירה והפושעת ומאשימים אותם בניסיון להרוס את המרקם של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית מבלי להתייחס לעצם הבעיה או לפתרון.

האבחנות וההאשמות הרווחות אינן לוקחות בחשבון כיצד "נוער הגבעות" הגיע עד הלום ואינן מקרבות אותנו לפתרון אמיתי של בעיה כאובה ומבישה זו. יש להבין שנוער מנותק מכל המגזרים לוקה בתסמונות אנרכיסטיות כמו הידרדרות לפשע, שתייה מופרזת של אלכוהול, התמכרות לסמים ולבעיטה בנורמות ומוסכמות החברתיות. אנסה לתאר את השתלשלות הדברים שהביאו באופן ספציפי את "נוער הגבעות" למעשים אלימים עד כדי חשד באלימות ובמעשי טרור ומה ניתן לעשות כדי להתמודד בצורה יעילה עם תופעה המסוכנת זו.

מתברר כי ההורים של "נוער הגבעות" וכמו כן ההורים של כל נוער מרדן ומנותק בחברה הישראלית לא היו ערים לצרכי ילדיהם מהגיל הצעיר ביותר. הגיל הצעיר ביותר הוא הגיל בו להורים מרב האפשרויות והכוח לעצב את האישיות, הערכים וההתנהגות של ילדיהם. חלון הזדמנות זו אינו אין סופי וברגע שילדים מתחילים לעמוד על דעתם בהעדר אהבה מופגנת, הכוונה חכמה וחינוך לערכים מוצקים מצד ההורים הם חשופים לאפשרות של אימוץ התנהגויות חריגות ולא נורמטיביות שבבוא הזמן יכולות להוביל אותם לעבר פי פחת. מעבר לבעיה של חולשת ההורים, חוסר הערנות של מערכת החינוך היסודי והימנעות של מנהלים ומורים מדרישה מכוונת ונחרצת מההורים להירתם להליך החינוכי של ילדיהם תורמת להידרדרות נוספת של הילדים.

כאשר הילדים מגיעים לגיל ההתבגרות עם התנהגויות חריגות ולא נורמטיביות אין כמעט אפשרות שמערכת החינוך תוכל להתמודד עם בעיותיהם והם יהיו מועמדים טבעיים להידרדרות נוספת ולנשירה מהמסגרות החינוכיות הנורמטיביות. אם משרד הרווחה על כל שלוחותיו הסוציאליים לא יפעל יחד עם ההורים ומערכת החינוך להתמודד עם הבעיות אזי הנה לנו נוער מרדן בכלל "ונוער גבעות" באופן ספציפי שאינם מכירים בסמכות הורית, בית ספרית או של סוכני המדינה וכתוצאה נדחפים לאידיאולוגיות מסוכנות מתוך תסכול, עוינות ורצון לנקום בחברה.

אם הנוער אינו דתי הוא מתדרדר לאלימות, פשע, צריכת חומרים אסורים ועויינות ותסכול כלפי החברה. אם הנוער בא מרקע דתי, הוא בז לרבנים ולפירושיהם הקונבנציונליים של ההלכה ומשתמש בידיעות שטחיות ומבולבלות לבנות תיאוריות משיחיות מסוכנות שבינן לבין היהדות ההלכתית אין ולא כלום. במקרה של "נוער הגבעות" נוצר שילוב של אנרכיזם ובורות דתית שמוביל את הנוער לתכנן פעולות בשם ה"דת" שאינן מאושרות על ידי גורם ממסדי כלשהו למרות התפיסה הרווחת בין הפוליטיקאים ואנשי התקשורת כי רבנים מסוימים מכוונים את נוער הגבעות לפעילות חתרנית, אלימה ולא נורמטיבית. לא ולא, אין "נוער הגבעות" סר למרות רבנים מוסמכים כלשהם, אלא הוא פוסק הלכה לעצמו בהשראת בורות, רסיסי פסוקים וניכור מהחברה. מכאן הדרך למדרון החלקלק קצר ביותר. התופעות וההתנהגות המאפיינות את "נוער הגבעות" ידועות מזה שנים אך החריפו בתקופה האחרונה עם תוצאות חמורות ביותר. 

ההורים, מערכת החינוך, מערכת הרווחה, המשטרה וצה"ל שהוא הריבון ביהודה ושומרון "נרדמו בשמירה" בעוד תופעת "נוער הגבעות" תפס תאוצה והוביל מהתנהגות חריגה לעיסוק באלימות וטרור. אם לא ייעשה מאמץ מרוכז על ידי כל סוכני החברה ובמיוחד על ידי המשטרה וצה"ל לזהות את הבעיה ולהביא את "נוער הגבעות" הקטינים למסגרות חינוכיות-טיפוליות מרצון ובכפיה, ההתמודדות עם הבעיה לא תצלח.

(הכותב, פרופ' יעקב כץ, הוא נשיא המכללה ירושלים ובעבר כיהן בתפקיד יו"ר המועצה הפדגוגית של משרד החינוך)