יום שלישי, 21:30 בערב.
מסעדת החאנל'ה שבתיאטרון החאן כמעט ריקה מאיש, אך נראה שזה לא מפריע ליפתח דקל לעמוד ולנגן גם כשהקהל הוא דליל.
"במקום לקוות שיבינו לליבי - אבוא אליך / במקום להתלבש בהבלי עולם - אבוא אליך", שר יפתח וכמו מפרש בלי כוונה את המציאות ההווה בלי מילותיו. משחרר ומשאיר לבורא לעשות את שלו. "אתה רחוק אבל הכי קרוב אליי. וכשאני לבד - זה אתה קורא לי בעדינות", הוא שר ולאט לאט חושף את עולמו הפנימי.
"הייתה לי דמעתי לחם יומם ולילה באמור אליי כל היום איה אלוהיך", הוא ממשיך לשזור פסוקים ובין לבין זורק בעדינות משפטים כמו: "הדבר שהכי עושה שמחה בשמיים - זה אמונה", "הנשמה אינה נרדמת", "הלב צריך עניין, ואם אין לו עניין טוב הוא הולך למגירות האפילות", הוא שר למילותיו של המורה לשיטת ימימה איתמר פרלמן. פשטות מובנת אך כל כך עמוקה.
אל דקל מתלווה נגן הבס שמוליק דניאל, שגם הוא מאד זורם בנגינה ומשלים בסגנון רוק את הגיטרה של דקל.
הגדולה של יפתח היא דווקא בפשטות שלו, בזרימה, בקבלה. הוא מספר על חשיבות האמונה ומיד אח"כ מקשר אותו לפסוק אותו שר "אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה", בסגנון רך של רוק. הפזמונים שלו הם סוחפים ונוגעים, הוא עוצם עיניים ושר בדביקות לא מעוּשה על העולם הזה.
ההופעה מתחממת והרוק מגביר הילוך.
"את השיר הבא אני מקדיש לכל האנשים המורכבים", הוא אומר בחיוך ולאורך כל השיר הוא זוכה למחיאות כפיים של הקהל בקצב השיר למילים "תשחרר אותי , תשחרר". הקהל שמח לשתף פעולה וממשיך למחוא כפיים גם בסוף השיר. בשיר אחר הוא מציג בלדה מרגשת על קנאה, שלא מותירה אותך אדיש.
הסגנון של דקל הוא מאד זורם ופתוח, והפתיחות הזאת מאפשרת לו גם לשיר שיר של בוב דילן, להופיע בכובע גרב פשוט ולספר גם על שיר שהופיע במוחו באמצע שבת ועשה מאמצים כבירים כדי לזוכרו במוצ"ש.
בסוף המופע הוא מקדיש לאשתו, שאמנם לא נוכחת במקום אך זה לא מונע אותו מלהצהיר בו - "מה שניתן בתמימותי ניתן באהבה, משירתי לאחדותך... יש בתוכי שמשות זוהרות מאוד, צמאה נפשי לזריחתן, למענך אהובתי שווה לי לנסות
לגלות אל האור את סודן". במילים עדינות, ברוק רך ונוגע, הוא חושף את מיתרי לבו ופשוט זורם ונותן לנו הצצה לעולמו הפנימי, אך מלא פשטות.
מילה שלנו: רוך ופשטות, מבטיח מאד. נעדכן כשייצא האלבום.