מחיר הפופוליזם של דרעי

תוך מספר ימים תיכנס לתוקפה ההנחה במחירי המים והתחבורה הציבורית אותה יזם יו"ר ש"ס, אך זו איננה בשורה משמחת. פרשנות.

שלמה פיוטרקובסקי , כ"ו בטבת תשע"ו

אריה דרעי
אריה דרעי
צילום: הדס פרוש, פלאש 90

1. בראיון לגלי צה"ל התגאה אמש (רביעי) יו"ר ש"ס, אריה דרעי, בהישג החשוב של ההנחה במחירי המים והתחבורה הציבורית, שתיכנס בקרוב לתוקפה, לאחר הליך חקיקה מזורז בכנסת שיערך במהלך השבוע הבא.

ההנחה, שגובהה כשיעור המע"מ על מוצרים אלו, תעלה למדינה כמיליארד ש"ח. לצורך מימון ההנחה על המים הקצה משרד האוצר 350 מיליון ש"ח ולצורך מימון ההנחה בתחבורה הציבורית הקצה האוצר 650 מיליון ש"ח. ההנחה על המים, חשוב לציין, היא רק על רמת הצריכה הבסיסית, המוזלת, ולא על הצריכה שמעבר לה.

2. במהלך הראיון התגאה דרעי בכך שמדובר בהנחות שיסייעו לשכבות החלשות, ואני ברשותכם רוצה להתמקד בשאלה האם מדובר בדרך טובה לסייע לשכבות החלשות. 

נתחיל מההנחה על המים. לא אלאה אתכם בחישובים, אבל ההנחה המקסימלית על המים למשפחה עם שני הורים וארבעה ילדים (סתם כדוגמה) תעמוד על פחות מ-30 שקלים בחודש. תסכימו איתי שהנחה כזו היא משמעותית רק למשפחות שמתחת לקו העוני. מי שמעל קו העוני בכלל לא יחוש בהנחה שכזו. 

תחולת העוני בישראל עומדת על פחות מ-20 אחוזים. כלומר, רק עבור פחות מחמישית מאזרחי ישראל ההנחה הזו תהיה משהו שהם ירגישו. יתר האזרחים יקבלו את ההנחה אך לא יחושו בה, היא לא תיתן להם שום דבר משמעותי. מתוך 350 מיליון שקלים למעלה מ-275 מיליון הם בהקשר זה מיותרים.

3. נעבור להנחה על תחבורה ציבורית. כאן התמונה מורכבת יותר משתי סיבות. הראשונה, ככלל משתמשי התחבורה הציבורית הם אוכלוסיה חלשה יותר. חסרי רכב, קשישים, סטודנטים וכדו'. לא צריך להיות מדען בשביל לגלות את זה, מספיק לעלות על אוטובוס עירוני. משפחה קשת יום שבה ארבעה משתמשים "כבדים" בתחבורה ציבורית תוכל לחסוך בעקבות ההנחה, אחרי רפורמת התעריפים שנכנסה לאחרונה לתוקף, כ-160 שקלים בחודש. זה כבר סכום משמעותי.

הסיבה השנייה היא שעידוד השימוש בתחבורה הציבורית באמצעות הנחות הוא בכל מקרה מהלך מבורך לדעתם של מומחים רבים (מומחים אחרים יטענו שלפני שנותנים הנחות צריך קודם כל לדאוג לשירות איכותי יותר, אבל זה כבר עניין לויכוח אחר).

עם זאת ברור שלא כל ה-650 מיליון שקלים מגיעים לשכבות החלשות ולכאלו שההנחה משמעותית עבורם. בהנחה סבירה לפחות מאה עשרים וחמישה מיליון שקלים (קצת פחות מחמישית מהסכום) לא עונים להגדרה הזו.

4. משמעות החישובים שערכנו היא פשוטה. 400 מיליון שקלים מתוך המיליארד בכלל לא מגיעים ליעדם. כספים שנועדו על מנת לסייע לשכבות החלשות מתפזרים סתם. מתבדרים ברוח, נשטפים לים, או כל דימוי אחר שאהוב עליכם ומתאר את אותה התופעה.

במצב כזה שבו 40 אחוזים מהכסף מגיעים למקום הלא נכון ברור לדעתי שצריך לעשות חישוב מחדש ולהחליט החלטה אחרת בקשר לשאלה מה לעשות עם הכסף.

5. אנשי הימין הכלכלי יתנו לכם תשובה פשוטה לשאלה מה לעשות עם מיליארד השקלים הללו: לא לעשות. למה? התשובה פשוטה מאוד. התקציב של מדינת ישראל הוא תקציב גרעוני. במילים אחרות: מיליארד השקלים המדוברים לא שוכבים בקופת האוצר. על מנת לחלק אותם צריך קודם כל ללוות אותם.

כמו כל דבר בעולם - גם כסף לא בא בחינם. הריבית על ההלוואה הזו תשולם מתוך תקציב המדינה בשנים הבאות, ותפחית את הסכום שאותו ניתן יהיה להוציא לדברים מועילים כמו ביטחון, חינוך, רווחה ועוד. כל שקל שלא לווים היום הוא רווח נקי מחר. באחריות.

6. מנגד, עבדכם הנאמן איננו איש ימין כלכלי, ולכן התשובה שלו איננה התשובה האוטומטית "לא להוציא". עם זאת, אם כבר החלטנו להוציא מיליארד שקלים על סיוע למעוטי יכולת כדאי להוציא אותם בצורה שתבטיח שהם יגיעו באמת למעוטי יכולת. איך עושים את זה? פשוט מאוד.

באמצעות מיליארד השקלים אפשר להגדיל את קצבאות הבטחת ההכנסה לקשישים ולנכים. שתי אוכלוסיות אלו אינן יכולות לצאת לעבודה ומי מתוכן שנזקק לקצבת הבטחת הכנה הוא כמעט תמיד באמת נזקק. בדרך זו יגיעו 95 אחוזים מהכסף למעוטי יכולת, ולא רק 60 אחוז או פחות.

אפשרות נוספת היא לעשות באמצעות הכסף הזה דברים אחרים שיביאו תועלת במלוא הכסף, לאו דווקא כסיוע כספי למעוטי היכולת. גם כאן לא חסרות דוגמאות ולצורך העניין תרשו לי שתיים: הגדלת מספר המיטות במחלקות הפנימיות בבתי החולים ותגבור התקנים לטיפול באוכלוסיית הילדים בסיכון. אלו כמובן רק שתי דוגמאות וניתן להביא עוד חמישים אחרות.

7. כל הדברים הללו כמובן לא יקרו, כי אריה דרעי שכח מה שכל אימא אומרת לילד שלה מאה פעם בשנות ילדותו, "כסף לא גדל על העצים".

וכך, במקום שהכסף הזה, ששייך לכולנו, ילך ליעדים שבהם הוא יביא תועלת גבוהה, הכסף הופך לשבוי בידי פוליטיקאים מפריחי ססמאות פופוליסטיות שמפזרים אותו בחוסר יעילות ובחוסר אחריות.