כוכב הסדרה הוא עקיבא שטיסל. רווק בן 26 המתגורר עם אביו האלמן שלום ומחפש אהבה ברחובות שכונת גאולה בירושלים, בעודו מגלה את כישרון הציור החבוי בו.
אלוני (31), מופיע כבר יותר מעשור במרקעי הטלוויזיה, היה מנחה בערוץ הילדים ובתכנית הראליטי 'דה ווייס' ושחקן מוכשר בסדרות 'השמינייה', 'שוברי גלים', וכמובן 'שטיסל'.
מפעם לפעם במהלך הריאיון הוא שולף הברות בשפה יהודית טיפוסית. משהו מעקיבא נדבק בו, באלוני, אך נדמה שזה לא מפריע למהלך חייו התל-אביבי של השחקן המוערך.
חרדים בתל-אביב 
אני לא אוהב את ההגדרה 'מדינת תל-אביב'. העולם נוטה להשתמש בהכללות מפני שקל להכניס אנשים למגירה, לקטלג. אני מתייחס לאנשים כאנשים
"בכל דבר שאני עושה אני נותן את המאתיים אחוז שלי", מתאר אלוני את תהליך העבודה על דמותו של עקיבא. "כך גם בשטיסל. הצוות עשה עבודה מעמיקה ויסודית מאוד כדי שהכול ייראה אותנטי. ביצענו חתיכת תחקיר על החברה החרדית כדי להיכנס לראש שלה וללמוד את אורחות החיים שלה".
אלוני מספר שמלבד לימוד הלכתי מקיף שערכו השחקנים לקראת צילומי הסדרה, הם גם ביקרו אצל משפחות חרדיות. "הלכנו למאה שערים. ממש לבפנים הכי פנימי של הציבור החרדי. התארחנו אצל משפחות במשך כמה ימים רק כדי ללמוד את כל הניואנסים הקטנים ונגענו בנימים הכי עדינים של החברה הזו. ובצילומים עצמם, כדי שלא נעשה טעות, היו אתנו יועצים דתיים על הסט".
גם אותך כבשה הסדרה?
"אני כל כך אוהב אותה והיא יקרה ללבי", הוא אומר בהזדהות. "גם את החומר הכתוב וגם את האנשים שהביאו את זה למסך. אני חושב שזו אחת היצירות הטובות ביותר שנעשו כאן".
מיכאל אלוני נולד וגדל בת"א לאב רואה חשבון ולאם עורכת דין. בשירותו הצבאי היה מפקד גדנ"ע בפרויקט מיוחד בשם מרווה, לנוער יהודי המגיע מכל העולם לשלושה חודשים של טירונות פטריוטית. בזמן לימודיו האקדמיים נרשם לסוכנות טאלנטים והרוויח את לחמו מהשתתפות בצילומי פרסומות. התכנית המקורית שלו, בעקבות הצטיינותו בלימודי המדעים המדויקים, הייתה בכלל להיות מדען. יום אחד אחת המלהקות הציעה לו להשתתף בסדרה אף על פי שלא למד משחק מעולם, ומכאן הייתה הדרך קצרה למעמד הכוכב בעולם הילדים.
קשה להבין כיצד מי שגדל במדינת תל-אביב מגלם דמות שהיא האנטי-תזה שלו - החרדי השמרן.
איך נכנסים לדמות כזאת?
"אני לא אוהב את ההגדרה 'מדינת תל-אביב'" הוא מוחה, "אני מתייחס לאנשים כאנשים, כל אדם לגופו. העולם נוטה להשתמש בהכללות מפני שקל להכניס אנשים למגירה, לקטלג. בכל זאת, אני אענה לך. למדתי אצל ניסן נתיב, מייסד בית הספר למשחק, עוד בימי חייו. העלינו מחזה שנקרא 'אידיוט', שמספר את סיפורו של הנסיך מישקין שאותו גילמתי, שהיה בודד וחלה. אחרי שהחלים, שב למקומו חכם יותר, מאמין באנשים ובוחר לראות את הטוב שבאדם, דבר שאנחנו לצערי די נוטים לשכוח. העיצוב של הדמות הזו השפיע עליי ולקחתי אותה גם לעקיבא. לבו של הגיבור מלא בחמלה, וזה הסוד שלו".
סדרה על אנשים
נדמה שאחד ההישגים של שטיסל הוא שהסדרה גורמת להזדהות של הציבור עם חברה שלרוב הוא בוחר להתנער ממנה.
המבט שלך על החברה החרדית השתנה בעקבות הסדרה?
"מעולם לא ראיתי את החברה החרדית כמכלול" הוא אומר. "מעולם לא הייתה לי עליה דעה קדומה, אבל ברור שיש נטייה בתקשורת ובציבור הכללי לצייר קו המפריד בין הדתי לחילוני. אני חושב שאנחנו יוצרים את ההפרדה בעצם הדיבור עליה" הוא מכוון לדברי הרב קוק שביקש לעקור כל דיבור מתייג. "היה לי נחמד מאוד לגלות שהסדרה שטיסל באה ללמד את כולנו שמתחת לכל הדברים החיצוניים כולם בני אדם. זו הרי סדרה על אנשים", הוא מדייק, "לא על חרדים".
מכיוון שהגעתי מהעולם החרדי, אני יכול להגיד שנשמע שמשהו מהמנטליות החרדית דבק בך.
"האמת היא שכן", הוא מסכים. "אם היית פוגש אותי במהלך הצילומים, היית שומע אותי אומר הרבה 'ברוך ה'', או 'נו נו'. זה עוד בורח לי מדי פעם, כל מיני יציאות קטנות ביידיש". אלוני תולה זאת באינטנסיביות הצילומים - "תחשוב שצילמנו במשך ארבעה חודשים את העונה הראשונה, ואת העונה השנייה במשך חמישה חודשים. הייתי מגיע הביתה ולא מבין למה אני מרגיש שיש לי חלל על ראש. ושמתי את היד על הראש והבנתי שזה מכיוון שהורדתי את הכיפה, שהייתה עליי כל היום..."
היו לך מחשבות על הדבר ה'מפחיד' הזה שנקרא 'חזרה בתשובה'?
"הייתי ההימור הגדול ביותר של ההפקה בעניין הזה", הוא מגלה. "הימרו עליי שאחזור בתשובה תכף אחרי העונה הראשונה. אחרי שזה לא קרה, הימרו שבעונה השנייה זה יקרה. וגם הפעם הם טעו. בגדול - טוב לי במקום שלי".
אלוני מעיד על עצמו שהוא מסוגל להתפלפל על הלכות ותפיסות עולם מהבוקר עד הלילה, "גם במה שאני פחות מבין בו מבחינה דתית. זה מעניין אותי, אבל מכאן ועד הלכה למעשה... אני אוהב את האוכל, את האווירה, את ההומור, אפילו את הבגדים".
הבגדים?!
"אוהב, אוהב, בטח שאוהב" הוא מהנהן. "תראה כמה פשוט זה: אתה לא צריך לדאוג מה ללבוש כל יום. ועם כל הקסם שבדבר, אני עדיין אוהב את החיים החילוניים".
ואם מדברים על המראה החיצוני שכבש את אלוני, המאפרת והמלבישה בסדרה עושות עבודה שלא תבייש את הסט של ארץ נהדרת. האם הפאות והזקנים המעטרים את פניהם של גברי הסדרה דוב'לה גליקמן, זוהר שטראוס ומיכאל אלוני - אמתיים? רק חדי העין יבחינו. "הפאות היו מודבקות", מגלה אלוני. "גידלתי קצת פאות משלי רק כדי שיהיה על מה להדביק את הפאות הגדולות של עקיבא. אפשר אגב לראות את זה בדה-ווייס ששודרה בזמן הצילומים. באשר לזקן - הוא אמתי לגמרי. הסתובבתי בת"א כמו היפסטר" הוא צוחק.
אולי תסביר לנו פעם אחת מה הפירוש של "נו, נו" (ביטוי שמושמע הרבה בסדרה)?
"תשמע, ה'נו-נו' משתנה לפי הסיטואציה. לפעמים זה 'תדלג הלאה', לפעמים זה קריאת שמחה, ולפעמים מחווה שמגיעה בעת עליצות או התבדחות. הבנת?" נו, נו. הבנתי.
הצטרפו עכשיו למנויי "מקום בעולם",
מגזין הנוער של עולם קטן. לדפדוף בגליון לדוגמא לחצו כאן