צפו: ארכיון יצחק שמיר נחשף לראשונה

הצועדים בימים אלה ברחובות ירושלים יתקשו להתעלם משלטי החוצות המזמינים לבקר בתערוכה לציון מאה שנים להולדתו של ראש הממשלה המנוח יצחק שמיר ז"ל, "בעט ברזל בציפורן שמיר", שמה.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם הרצל מקוב, מי שהיה ראש לשכתו של שמיר וכיום מכהן כמנהל מרכז מורשת בגין, האכסניה בה מתקיימת התערוכה, על התערוכה ועל האיש, ובראשית הדברים נשאל מקוב אודות מקור השם שנבחר לתערוכה והוא מספר כי מדובר בציטוט שנמצא באחד ממכתביו של יצחק שמיר לרעייתו שולמית בשנות השישים, כאשר שהה באירופה כאיש המוסד.

על יצחק שמיר שייחשף בפני באי התערוכה אומר מקוב כי זהו "יצחק שמיר האמיתי, אדם צנוע, אדם שכל מעייניו הם מסירות לעניין הלאומי והציוני, שכל חייו היו קודש לעם ישראל ולארץ ישראל".

ומה באשר לביקורת שהטיחו בו אנשי ארץ ישראל על ועידת מדריד? על כך משיב מקוב ואומר כי אלו "אנשים שלדעתי רואים בצר ובקטן, ולא את התמונה הרחבה. מדינת ישראל לא רצתה ולא יכלה להיות בבידוד. קיום מפגשים ושיחות זה חלק מהיכולת להתקיים, אבל ועידת מדריד נבנתה על סמך הפרמטרים שיצחק שמיר קבע לאמריקאים. הם חשו שהם חייבים לו הרבה באותה תקופה שלאחר מלחמת המפרץ. זו לא הייתה ועידה בינלאומית כפי שהאמריקאים רצו וכפי שפרס חשב לארגן אלא רק פתיחה בינלאומית למו"מ ישיר בין ישראל לשכנותיה. לא הייתה שם גם משלחת פלשתינאית עצמאית אלא חלק מהמשלחת הירדנית".

לזאת מוסיף מקוב ומציין כי לא ניתן לשפוט את ועידת מדריד שכן זו בקושי החלה שהרי מיד לאחריה יצאה ישראל למערכת בחירות שאליה הובילו אנשי הימין שביקרו את התנהלות שמיר "חכמה פוליטית גדולה מאוד... שתוצאותיה היו הסכמי אוסלו ונפילת שלטון המחנה הלאומי. כשהלכו למערכת בחירות השמאל אמר לערבים שאין להם על מה לדבר עם שמיר".

מוסיף מקוב ומציין כי בועידת מדריד סירב שמיר לקבל נציגות פלשתינית זרה, נציגות של אש"ף, אלא רק נציגות מקומית. כמו כן סירב לכלול במשלחת הפלשתינית נציגים של מזרח ירושלים כי ירושלים אינה חלק ממו"מ. מקוב נזהר מדיון תיאורטי ברוח 'מה היה אילו', אך משער שאם בכל זאת ייעשה תרגיל שכזה וננסה לנחש מה היה קורה אם שמיר היה משלים את המהלך, האינטרסים של ישראל היו יוצאים לא רע, כהגדרתו.

באשר לימי הפלת ממשלתו בידי אנשי הימין, נשאל מקוב כיצד התייחס שמיר עצמו בחדרי הדיונים עצמם למהלך שהתרחש לנגד עיניו. "שמיר לא היה איש שמתרגש או נכנס ללחץ. הוא בחן כל סיטואציה מה יוכל לעשות בה. היה כבר בן 77 ועם זאת הוא נלחם במערכת הבחירות הזו כמו אריה. הוא אמר לי במערכת הזו שאנשים חושבים שרבין טוב יותר מפרס בנושא ארץ ישראל אבל שניהם אותו דבר. זאת למרות הקשר החברי עם רבין. הוא הכיר את המערכת הזו ואת הפיתוי שחלק מהבוחרים התפתו לחשוב שכשר ביטחון רבין לא יעשה דברים חמורים".

מקוב מספר על הגילויים האישיים שגילה מתוך ממצאי התערוכה על מי שעמד לצידו שנים לא מועטות והוא מספר: "גילינו הרבה מכתבים שהוא כתב לרעייתו וילדיו בתקופות שונות, וגיליתי מישורים של אישיותו שלא הייתי מודע להם ברמה הזו, הרגישות שלו, העומק האישי בהחלט מרגש. בתערוכה אנחנו מתייחסים רק למסמכים, אבל הייתי עד לאהבה הגדולה בינו לבין אשתו. הייתי בשנות השלושים לחיי וראיתי זוג כבני שבעים ואהבתם פורחת כשל בני תשחורת. כשהיה רואה אותה פני אורו, הם היו הולכים יד ביד. אהבה יפה".

פרק פוליטי נוסף מחייו של שמיר מצוין באמירתו לאנשי הימין כי את ההסכם בינם לבינו יוכל להיתלות על הקיר. היה זה כאשר העדיף הליכה לממשלת אחדות על פני ממשלת ימין. מקוב נשאל האם אין בכך פגם בדמותו הישרה והכנה, והוא משיב ראשית בפרט עובדתי: "עובדתית ההסכם לא נחתם אלא הוסכם בראשי תיבות ושמיר עדיין לא חתם עליו. הוא ניהל מו"מ במקביל גם עם מפלגת העבודה על ממשלת אחדות וחשב שזה נכון וטוב יותר לעם ישראל מממשלה צרה ולמען ארץ ישראל נכון לחרוג מהסיכומים עם מפלגות הימין".

גישה זו שלמען ארץ ישראל נכון לבצע מהלכים שנויים במחלוקת ליוותה גם את יחסו לפרשת פולארד כאשר אמר שמי שבוחר בדרך זו של ריגול למען ארץ ישראל צריך לקחת בחשבון גם אפשרות של כליאה לעשרות שנים. מקוב מציין כי אכן, גם אם לא במדויק אלה הדברים שאמר שמיר הרי שרוח הדברים דומה. "אני לא זוכר את המילים שהוא התבטא אבל בהחלט ברוח הזו, זה היה שמיר. הוא לא ביקש מאיש לעשות דברים שהוא לא היה נכון לעשות בעצמו. הוא היה מוכן לשבת שנים רבות בכלא למען עם ישראל, ועשה את זה בכלא הבריטי כשהוגלה לאפריקה, והוא חשב שמי שלוקח על עצמו משימה כזו זה חלק מהסיכון".

ומה באשר לממשיכים פוליטיים לדמותו הנפילית? מקוב משוכנע שאין כאלו, לא מימין ולא משמאל "מעבר לעניין הנפילים אצל שמיר יש תופעה מיוחדת, החיים הפוליטיים דורשים אגו מאוד גדול של האדם שמשתתף בהם, שמיר היה נטול אגו והעניינים האישיים שלו לא הטרידו אותו ולא שיחקו שום תפקיד. לא מוצאים את זה בחיים הפוליטיים שלנו".