כשהטוב הופך לרכרוכי או אז הרע מתגבר ומשתלט. נשיא איראן חסן רוחאני
כשהטוב הופך לרכרוכי או אז הרע מתגבר ומשתלט. נשיא איראן חסן רוחאנירויטרס

בעקבות המתיחות הגואה בין סעודיה ואיראן שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם הד"ר סולי שאהוואר, ראש מכון עזרי לחקר איראן והמזרח התיכון באוניברסיטת חיפה, על השלכותיה של המתיחות הזו לעתיד וגם על הפן הישראלי בזירה המתחממת הזו.

בראשית דבריו מציין ד"ר שאהוואר כי המתיחות הנוכחית יכולה להוביל גם לתסריטים קשים מאוד, כלשונו, אך עם זאת "אם נחיח שהם שמים מגבלות על עצמם, זה לא יגיע לעימות בצורה של מלחמה, כי זה לא משרת אינטרס של אף צד, בעיקר לא את הכלכלות שלהם, שנמצאות במצב בעייתי מאוד.

"האיראנים עדיין נמצאים תחת סנקציות למרות התקוות שנותן ההסכם שנחתם עם המערב, והסעודים נמצאים בגרעון של כמעט מאה מיליארד דולר. לא ניתן לסלק זאת במחי כף יד ומלחמה לא משרתת אף צד".

במציאות שכזו מעריך ד"ר שאהוואר כי המתיחות תבוא לידי ביטוי בשורת גינויים הדדיים והתבטאויות חריפות ששתי המדינות ונציגיהן יטיחו אלה באלה, או לכל היותר הזנה של המיליציות של כל אחת מהן לפעילות ממוקדת, אך לא מעבר לזה.

"אם בעבר הסעודים חששו מאוד מפני איראן, בתקופה הפהלאווית ובתקופה של 20-15 שנה אחרי הקמת הרפובליקה, הרי שכיום המצב אחר. הם התגברו על הפחד שלהם והם נותנים תמונה מאוזנת ולא חוששים להגיב בפעולות מאוזנות מול הצעדים האיראניים" מבהיר ד"ר שאהוואר הסבור שמשום כך אין לראות בסעודיה קורבן קטן שהאיראנים ירצו להתמודד איתו ולהפעיל נגדו את תותחיהם הכבדים.

"במאבק הסוני שיעי שיש לו את הממד האיראנו-ערבי לאיראנים אין אינטרס להחמיר את המצב, במיוחד מול אחד הגורמים המובילים במחנה הסוני, כלומר סעודיה".

להערכתו יש כיום רצון איראני לרדת מהעץ. כשנשאל על אודות המתווך שיוכל לקחת חלק בהשכנת השקט בין הניצים מציג ד"ר שאהוואר שורת מועמדים והראשונה שבהם היא סולטאנות עומאן. שאהוואר מזכיר כי הסולטאן שם שימש בר בעבר כמתווך הן בין שתי המדינות הללו והן בין מדינות אחרות באזור.

"מתווך פוטנציאלי אחר שהציע את עצמו זו רוסיה שיש לה אינטרס להיכנס למזרח התיכון, ובכל מקום שנפתח סדק כלשהו פוטין נכנס אליו, כמו שהיה בסוריה והקונפליקט האיראנו-סעודי נותן לו אפשרות נוספת שכזו", מוסיף שאהוואר המעיר כי "ארה"ב, בעמדה המסוייגת שלה, נותנת לרוסיה הזדמנויות להיכנס לחלל הזה".

מעבר לכך הוא מוסיף את סין לרשימת המתווכות המוצעות ומזכיר את היחסים הסיניים עם איראן וסעודיה במקביל. לזאת הוא מוסיף ומעיר כי "אם מדינות אובמה תשתנה אולי גם היא תוכל להיות מתווכת, אבל נראה שהאמריקאים מרוצים מהחרפת המאבק הסוני שיעי.

"המדיניות של ממשל אובמה כנראה לא נותנת חשיבות למעורבות הרוסית באזור - הייתה נסיגה אמריקאית בסוריה, הרוסים נכנסו והאמריקאים לא מנסים לדחוק את הרוסים או לאיים. אני מעריך שגם במפרץ הפרסי אם הרוסים ייכנסו לא יהיה צעד אמריקאי נגדי. זה קשור למדיניות של אובמה שמצמצם את המדיניות וההתערבות האמריקאית באזור".

עוד מוסיף ד"ר שאהוואר ומציין את האינטרס הכלכלי אמריקאי בלוחמה האזורית. "ראינו שבשל האמבק הסוני שיעי ארה"ב מוכרת יותר נשק מתקדם, ואולי בעתיד נראה שבעקבות הסרת הסנקציות עלול נשק אמריקאי להימכר לאיראן. האמריקאים הולכים בכיוון של מכירה ועשיית כספים באזור, ורוצים פחות להיות מעורבים פיזית".

ומה לגבי ישראל? האם התפיסה של 'אויב אויבי הוא ידידי' תתפוס גם בהתייחסות הסעודית לישראל? האם היא רואה בישראל פרטנרית רק בשל האויב המשותף, קרי האיראנים? ד"ר שאהוואר סבור שנוסחה שכזו משחקת תמיד תפקיד, גם אם היא אינה בהכרח מתורגמת לברית הגנה מיידית.

הוא מזכיר בדבריו את שיתוף אינטרסים שבהחלט קיים ואת העובדה שעד המהפכה האסלאמית ישראל הייתה מעורבת בברית מדינות הפריפריה שבה היו שותפים גם איראן והכורדים. לעומת זאת החל משנת 79', כאשר החל תהליך השלום עם מצרים ובהמשך עם ירדן ומדינות אחרות, "התהפכה התמונה על פיה והפריפריה אלימה יותר ועוינת לישראל, ויש הזדמנויות לקשרים דווקא בליבת המזרח התיכון, ובין השאר זו גם סעודיה ומדינות המפרץ האחרות, למעט קטאר".

בהקשר זה מזכיר ד"ר שאהוואר את הדיווחים האחרונים על מגעים נרקמים בין ישראל למדינות המפרץ, אחת הדוגמאות היא פתיחת הנציגות בברית האמירויות המאוחדות "ואני מעריך שיש מגיעים נסתרים עם מדינות נוספות במפרץ, והעימות עם איראן מייצר הזדמנויות לבריתות".

לדבריו היחסים עם סוריה אינם בדרך להסכם שלום עם ישראל, אך בין המציאות של לוחמה להסכם שלום יש תסריטים רבים שבהם יכולות שתי המדינות למצוא את עצמן. אחד התסריטים הוא שיתוף פעולה ברגע שבו תבוא תקיפה ישראלית באיראן, אם תבוא כזו, אישורי נחיתה למטוסים הישראליים וכיוצא באלה.

לפי שעה סבור ד"ר שאהוואר כי ישראל נוקטת בצעד נכון מאוד כאשר היא יושבת על הגדר ואינה נוקטת בצעד כלשהו שיתפרס כתומך באחד הצדדים.

ד"ר שאהוואר נשאל עד כמה הסוגיה הפלשתינית מטרידה את מדינות המפרץ כאשר הן מבקשות לקיים קשרים כאלה ואחרים עם ישראל. לדבריו מדובר בהתעניינות מוגבלת מאוד מבחינתם. "מדינות האזור נתפסות ונתפסו בעניין הפלשתיני בעבר כדי לנגח את ישראל. לאף מדינה ערבית אין עניין מיוחד בפלשתינים. אין עוד ערבות ערבית הדדית כמו בימי ה'פאן-ערביות'.

"לכל אחד יש אינטרסים משלו, ויש הרבה התבטאויות של בעלי טורים ממקומות שונים במפרץ שטוענים שלפלשתינים יש את ענייניהם ולנו יש את שלנו. הנושא לא בראש מעייניהם, אם בכלל הוא נמצא במעייניהם. הם חושבים רק על האינטרס של כל משטר ומשטר ואיך לשרוד בסערה הנוכחית, ואם התובנה תהיה שצריך להכיר בישראל, הדברים יבשילו".

עוד הוא מזכיר את יוזמת השלום הסעודית ומעריך כי "בנסיבות הקיימות ייתכן ותהיה ירידת מדרגה מבחינת הדרישות בנושא הפלשתיני לצורך היוזמה הסעודית, אם יתעורר צורך בכך כמו במקרה של איום קיומי מצידה של איראן".