סדרת חינוך
סדרת חינוךצילום: צביקה מור

במאמר הקודם, מנינו 10 סיבות ו"תירוצים" של הורים להתעלם מהפרעת הקשב של ילדיהם.

עכשיו נשאל את עצמנו שאלה פשוטה: מה ישרת יותר את ההצלחה של הילד בחייו ויתרום לתחושת הערך העצמי שלו, שתיקה והכחשה או דיבור ישיר ובגובה העיניים?

אז לפני שתענו לעצמכם, המחקר כבר מצא את התשובה הנכונה ואישש את ההשערה שילד שמחובר להפרעת הקשב שלו, מכיר אותה על יתרונותיה הרבים, מכין תכניות התמודדות עם קשייה ומסוגל לדבר עליה בצורה חופשית – מגדיל מאד את סיכוייו להצליח לימודית וחברתית – מה שמשפיע ישירות על הביטחון העצמי שלו.

כשהילד מרגיש, חושב ורואה שמשהו אצלו לא כרגיל, שלמרות ניסיונותיו זה פשוט לא הולך לו, שזה לא שהוא לא מספיק מתאמץ או לא מספיק רוצה, ואין לו את ההסבר המרגיע ואת השם של מה שיש לו, הוא מסתובב בעולם עם תעלומה לא פתורה והספקות מנקרים במוחו ובליבו ולא מאפשרים לו להתפנות ולבנות את חייו. כאן גם הדמיון נכנס לתמונה ומגדיל את ממדי הסימפטומים למשהו שלא ניתן כביכול להתמודד איתו. בנוסף, הוא מקבל משוב תמידי מהשטח שלא כדאי לו להתאמץ כי ממילא זה לא יצליח.

בקיצור, לא רק שכדאי לדבר עם הילד על הפרעת הקשב שלו, זו ממש חובה חינוכית והורית לעמוד לצדו וללמד אותו מה באמת עובר עליו. ראשית לכל, נציג כאן כמה קוים מנחים לשיחה שלנו עם הילד:

1. לא להתיימר לסגור את כל הנושא במפגש אחד. אפשר להתחיל בראשי פרקים ואז לפתח את הנושא במפגשים הבאים.

2. לערוך עם הילד מפגשים קצרים לפי יכולת ההקשבה והשותפות שלו בשיחה.

3. מדברים רק אמת. מוסרים את הדברים כהווייתם. למה? כי מצד האמת יש לדבר אמת, וחבל מאד שהילד יגלה ששיקרנו. אז הילד עשוי לאבד את האמון שלו בנו כהורים, ואת האמון שלו בעצמו ובהפרעת הקשב שלו.

4. להתבסס על עובדות מדעיות ומחקריות ולא על אגדות אורבניות או שמועות וסיפורים מגן השעשועים השכונתי. מאמרים מבוססי מחקר ניתן למצוא גם באתרים המיועדים לציבור הרחב העולים בחיפוש פשוט באינטרנט.

5. המפגשים צריכים להיות נעימים וענייניים. מקום שקט ונוח עם שתיה וכיבוד קל עשויים ליצור תחושה שבאנו להיות ביחד ולבנות תובנות חדשות.

6. כדאי לעשות מאמץ גדול ששני ההורים ישבו עם הילד במפגשים הללו, כמו כל דבר שחשוב לנו להעביר לילדינו. לא מדובר כאן על שיחה טכנית.

7. ככל שיחה אינטימית וחינוכית שנקיים עם ילד ADHD, נקפיד לעשות אותה מעניינת, מגרה ומזמינה. אפשר לשלב סרטונים הקשורים לנושא ומצויים באתרים העוסקים בהפרעות קשב. הצגת שאלות לילד עדיפה בהרבה על הרצאה פרונטאלית של ההורים.

ועכשיו לתוכן עצמו. אנחנו לא רוצים להגיע לכותרת כמו "אתה ילד מקסים, אבל...". אנחנו רוצים לקבל את הילד כמו שהוא, כמו כל ילד ואדם אחר, שיש לו יתרונות בתחומים מסוימים (וממילא חסרונות בתחומים אחרים) ודרך זה להדגיש את תכונות החוזק שלו ועל הדרך ללמד אותו לקבל ולאהוב על עצמו.

אפשר להתחיל בדרך של כלל ופרט. למשל, לדבר על כך שבורא עולם ברא בריאה אחת שיש בה צדדים רבים ושונים. בכדור הארץ שלנו יש כמה יבשות עם אקלים ונופים שונים. כאן ניתן לשאול את הילד, למשל: "אילו סוגי נוף אתה מכיר בארץ מהצפון לדרום?".

גם בעולם החי אנו מוצאים כישרונות ותכונות המפוזרים בין בעלי החיים למשפחותיהם. בעולם שלנו יש עמים ותרבויות ייחודיים השונים מאד אלו מאלו. כדאי כמובן להביא דוגמאות לשם המחשה. הסינים למשל, ידועים כחרוצים ומסתפקים במועט. הגרמנים ידועים כמדויקים ביותר.

מכאן אפשר לרדת לרזולוציות של היחידים בחברה. לא רק הנופים והעמים משתנים ממקום למקום, גם בני האדם. יש אדם שיש לו אופי כעסן. מתחמם במהירות. יש אדם קמצן. קשה לו מאד לתת לאחרים משלו. יש אדם לחוץ שעושה מכל דבר עניין, ויש אדם קליל שזורם עם החיים.

עכשיו אפשר להגיע לחברים הסובבים אותו בכיתה, ולשאול את הילד "אילו סוגי אופי יש בכיתתך?" – רק אופי בלי לנקוב בשמות החברים.

לאחר שחידדנו את המודעות של הילד לשונות ולגיוון הקיימים בעולם, ניתן לשאול אותו "איך היה נראה העולם שלנו אם כל הנופים, כל בעלי החיים וכל האנשים היו נראים אותו הדבר?".

אם הילד מתקשה להצביע על התשובה הנכונה, ניתן לתווך לו באמצעות דוגמה נוספת. למשל, "מה אתה הכי אוהב לאכול?" ואז "האם היית מוכן לאכול את זה כל יום 3 פעמים ביום כל החיים?". כמה טוב שהעולם שלנו מגוון! שלא הכל אותו הדבר!

איננו רוצים להחביא את הפרעת הקשב או לנסות לשכנע את הילד שבעצם הוא ילד רגיל, כי הוא ממש לא, והוא רואה את זה יום יום שעה שעה בבית ובבית הספר. המטרה שלנו להצביע על השונות בין כל בני האדם, ולהדגיש את התכונות המיוחדות האופייניות לADHD ובמיוחד לילד שלנו.

למשל, ריכוז מדהים או ריכוז על הפנים (תלוי בעניין), מחשבות קופצניות (אסוציאטיביות), פועלים לפני שחושבים (זורמים עם החיים, קלילים), ילדים עם מנוע טורבו (חיוניים, מוסיפים "פלפל" לכל מקום), ילדים עם אנטנות (רגישות גבוהה לסביבה). לאחר שהצפנו לילד כמה תכונות אופייניות, נשאל אותו מי מהן קיימות אצלו וניתן לו לספר איך הוא מרוויח מהן. נמלא אותו בערך עצמי מתוך התבוננות על חצי הכוס המלאה, ונברר יחד שהיא הרבה יותר מחצי.