כנר על הגדר

שיעור קטן אבל קצת יותר מקיף מזה ששמענו בשבוע שעבר, בכל הקשור לצנזורה תרבותית.

רועי אהרוני-'עולם קטן' , ג' בשבט תשע"ו

מירב מיכאלי
מירב מיכאלי
פלאש 90

נראה לי שהגיע הזמן לעבד את הסיפור "טוביה החולב" למחזה. או אולי לסרט הוליוודי. זה אחד הסיפורים היפים והמרגשים של שלום עליכם, שמצליח באבחנות מדויקות להציג את העיירה היהודית ואת משבר המודרניזציה המתרגש על פתחה, כאשר הילדות של טוביה מתמרדות ובוחרות את בן זוגן בעצמן, דבר שלא היה מקובל בקהילה היהודית באותה עת.

נדמה לי שאפשר להפוך את הסיפור הזה להצגה משובחת, משעשעת וסוחטת דמעות כאחת.
שלום עליכם הראה שאמנם גבולות האהבה מתרחבים בדורותינו, אך גם להם עלינו לשים גבול – והגבול שבחר הוא גבול ההתבוללות. אבל במדינת ישראל מצנזרים גם את גדולי סופרינו, כדי שלא נחשוב שיש לנו בעיה עם יהודייה שמתחתנת עם גוי, ואפילו לא נעלה את זה לדילמה הכיתתית לאחר ההצגה

מה זאת אומרת כבר עשו את זה? אתם מתכוונים להצגה "כנר על הגג" שמוצגת כבר שנים רבות בתיאטרון הקאמרי? לא, לא התכוונתי לזה. זו הצגה מצונזרת, שמתאימים אותם לקהל פוסט-מודרני. שלום עליכם בוודאי היה מתהפך בקברו אילו היה יושב באולם התיאטרון ורואה את ההצגה עד סופה.

הוא היה מגלה שבמדינת ישראל המודרנית יש קומיסרים שמצנזרים ספרים. כן, כן. שלוקחים יצירה אלמותית של שלום עליכם ועושים בה כבשלהם.

שלום עליכם היה מתפלא לראות שחוה הקטנה, שהתחתנה עם גוי, הופיעה מול אביה הכועס שישב עליה שבעה, והוא קיבל אותה אליו אף על פי שהתבוללה. אסור לדבר על סכנת ההתבוללות בישראל תשע"ו. אבל שלום עליכם, שרוחות הפוסט-מודרניזם לא רוקנו את עולמו הרוחני, כתב אחרת.

הוא כתב שחוה "הרהרה חרטה על כל המעשה, והיא רוצה לחזור בתשובה שלמה אל אביה ואל אלוקיה". כשטוביה מגלה שבתו עזבה את הגוי ובחרה בעמה ובאלוקיה, טוביה מקבל אותה בחזרה לחיק עמה ומשפחתה בסצנת סיום מרגשת.

שלום עליכם הראה שאמנם גבולות האהבה מתרחבים בדורותינו, אך גם להם עלינו לשים גבול – והגבול שבחר הסופר הוא גבול ההתבוללות. אבל במדינת ישראל מצנזרים גם את גדולי סופרינו, כדי שלא נחשוב שיש לנו בעיה עם יהודייה שמתחתנת עם גוי, ואפילו לא נעלה את זה לדילמה הכיתתית לאחר ההצגה.

פנינו לח"כים ולאנשי ספר כדי שיגידו לנו מה דעתם על הצנזורה שמפעילים בישראל על "טוביה החולב", אחת מגדולות יצירות האמנות של אומתנו.

במפלגת המחנה הציוני היו תמימי דעים. בוז'י הרצוג (המחנה הציוני) שאל בתמיהה: "עם הספר מפחד מספרים? עם הספר מפחד מסופריו? זוהי תפיסת עולם חשוכה שלא מאמינה ביכולות השיפוט של האזרח או הדור הצעיר". מרב מיכאלי (המחנה הציוני) הוסיפה: "ברור שמצנזרים גם יצירות ספרות ואמנות. משטרת המחשבות כבר כאן, בישראל של היום". גם ח"כ נחמן שי (המחנה הציוני) אמר כי "הצנזורה התרבותית וסתימת הפיות בישראל עוברת כל גבול. ישראל הדמוקרטית והפתוחה שוקעת ובעקבותיה נכנסים צנזורים בסגנון האח הגדול שמבקשים להחליט בשבילנו מי ידע ומי יחשוב מה".

מייקל אורן ('כולנו') אמר: "יש להעניק קרדיט גדול יותר לתלמידי ישראל ולמסורת היהודית שלא כל ספר, טוב ככל שיהיה, יצליח לערער את זהותם". גם מיכל רוזין (מרצ) הוסיפה: "המגמה הזאת לא מקובלת עלינו, לא ייתכן שחופש הביטוי והפלורליזם ייחסם".

בתחום הספרות התגובות לא היו קלות יותר. "זהו יום שחור לספרות העברית", אמר הסופר סמי מיכאל. הסופר חיים באר כינה זאת "מעשה עוועים מסוכן". הסופרת צרויה שלו אמרה: "זו החלטה מבהילה ומבוהלת שמעלה על הדעת משטרים אפלים. זו החלטה מקוממת המנוגדת לחלוטין לרוח הספרות ולרוח המדינה שבה אנחנו רוצים לחיות ולכתוב את ספרינו".

פרופ' מנחם פרי התייחס גם הוא לנושא: "זו בדיחה, כי ככה תצטרך לצנזר את התנ"ך ואת ביאליק ומשם תמצא סיבה לצנזורה בכל יצירה. תצטרך לפסול את רוב הספרות העברית, כי אין אחד שאי אפשר למצוא אצלו משהו. אולי לא נלמד ספרות כלל. האווירה הזאת מזכירה את ראשית הנאציזם של 1930".

לבסוף פנינו אל ד"ר שלמה הרציג, המפקח על לימודי הספרות במשרד החינוך: "החטא הנורא ביותר שאפשר להעלות על הדעת בהוראת הספרות – ובמקצועות נוספים – הוא העלמתן של יצירות שכולן או חלקן אינן נושאות חן בעינינו משיקולים ערכיים. במצב זה אין שום טעם בהוראת ספרות בכלל".

טוב, אם כבר הספקתם לתהות על קנקנה של המילה "צביעות", אתם בטח יודעים שכל המכובדים הנ"ל לא אמרו את הדברים הללו על "כנר על הגג", אלא על הספר "גדר חיה" של דורית רביניאן, שמציג סיפור אהבה מתבולל בין יהודייה לערבי. נראה שכמו שאסור לדבר נגד ההתבוללות כפי שעשה שלום עליכם, כך גם אסור שלא לדבר בעד ההתבוללות.

קשה להאמין שאילו היינו פונים לאוסף המצוטטים לגבי "כנר על הגג", היינו מקבלים תגובות דומות. כשעיתון 'הארץ' יצא לא מזמן נגד חלוקת הספרים על גיבורי ישראל דרור וינברג ואהרן קרוב על ידי מדור תודעה יהודית, כחלק ממאבקו לעיקור הרוח היהודית של צה"ל, לא שמענו שום תגובה מאותם ליברלים, המקדמים את חופש הביטוי רק לצורך ביטוי עולמם הפנימי. "אינני מקבל את דבריך, אך אני מוכן להקריב את חיי כדי שתוכל לאמרם"? הצחקתם אותם.

אז בפעם הבאה שתשמעו את אבירי חופש הביטוי נושאים לשווא את הביטויים "משטרים אפלים", "צנזורה" או "סתימת פיות", תדעו שהם ריקים מכל תוכן, ובאים לשרת רק את עולם הערכים שלהם. הדוברים אינם מאמינים בהם באמת. למה הם ממשיכים לחשוב שהמילים הללו מבהילות אותנו? ובכן, זאת מסורת.

הצטרפו עכשיו למנויי "מקום בעולם",  

מגזין הנוער של עולם קטן. לדפדוף בגליון לדוגמא לחצו כאן