למה הסטודנטים משלמים כל כך הרבה?

חבר מועצת הסטודנטים בבר אילן חקר את שאלת המחיר הגבוה אותו משלמים מבקשי הההשכלה הגבוהה בישראל ויש באמתחתו כמה הצעות לפתרון.

שמעון כהן , ח' בשבט תשע"ו

מערכת ההשכלה הגבוהה אינה באמת שוויונית. נשיא האוניברסיטה העברית וסטודנטים בקמפוס השבוע
מערכת ההשכלה הגבוהה אינה באמת שוויונית. נשיא האוניברסיטה העברית וסטודנטים בקמפוס השבוע
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

יש פתרונות. צפר

בועדת החינוך של הכנסת מתקיים היום דיון סביב תשלומי היתר באוניברסיטאות הישראליות. אחד הדוברים בפני הועדה הוא עזריאל צפר, חבר מועצת הסטודנטים בבר אילן שחקר את הסוגיה, עמו שוחחנו ביומן ערוץ 7.

לטעמו של צפר האוניברסיטאות שינו את יעדן ובמקום לנהוג כמי שאמור להיות ספק אקדמי הן החלו להתעצם ולגדול ובהתאם גם שכר הבכירים בהן הלך ותפח לממדי ענק.

צפר מספר כי בכהנות כגזבר אגודת הסטודנטים ראה כיצד "סטודנטים מעונים", כלשונו. לדבריו הוא מעלה כמה דוגמאות שכל אחת מהן מעלה את מחירי הלימוד בעוד כמה עשרות שקלים המצטברים ומוכפלים במספר הסטודנטים ומגיעים לסכומי עתק. בדבריו הוא מונה את הצורך לשלם תוספת למועד ב' על אף שלמעשה כבר בראשית רכישת הקורס שילם על כך ועל אף שמועד ב' נלמד ממילא, הוא מציין תשלומי דמי רווחה שהסתבר לו כי לכל סטודנט מוסיפה האוניברסיטה כראות עיניה כמה עשרות שקלים מעבר למותר.

עוד הוא מציין את העקשנות והסירוב בו נתקל במתן אפשרות לתשלום בתשלומים ודרישה ש-85 אחוזים מהתשלום ישולמו עד סוף סימסטר א', בה בשעה שמלגה שקיבל הגיעה מאוחר יותר. בעקשנות זו הוא רואה סימפטום להכבדת היד הכלכלית על הסטודנטים. כך גם כאשר לא ניתנת הנחה מתבקשת על קורס חוזר ודוגמאות רבות נוספות.

מעבר לכך הוא מזכיר סכום של 450 עד 500 שקלים שמשולמים כדמי אבטחה לאוניברסיטה, סכום שנאסף ומתקבץ לכדי 12 מיליון שקלים.

צפר קובע כי לצד תשלומי השכר המופלגים למרצים שאינם ראויים לכך ניתנות גם הטבות ומתנות יוקרתיות לעובדים המנהליים וגם כאן יש מקום לשקול אם לא מדובר בבזבוז.

באשר לאיכות ההוראה סבור צפר כי קיימים מרצים שאינם עושים את תפקידם כראוי ורוב מוחלט של הסטודנטים נאלץ לשלם על שיעורים פרטיים. זאת מאחר ומדובר במרצים שמגיעים כדי לסיים את השיעור ולהמשיך הלאה. בהקשר זה חש צפר חובה לנכון להזכיר מרצים ראויים שמקדישים את זמנם למען הסטודנטים ועם זאת נשארים כסגל זוטר. בדבריו אלה הוא מזכיר מרצה בשם איוון חוואלס, מרצה בשם שרה רוזנווסר שמקדישה שעות ללימוד עם סטודנטים לקראת מבחנים, פרופ' אבי וייס מומחה לתורת המחירים שמשקיע בכל כוחותיו בסטודנטים, אך לטעמו שמות מיוחדים אלה ודומיהם אינם מייצגים.

עוד מלין צפר על מה שהוא מגדיר כקורסים מיותרים שלטעמו נלמדים ללא כל תרומה לידע ההכרחי והנצרך של הסטונדט. דוגמא לכך מהתחום אותו הוא לומד הוא מוצא בהיסטוריה של הכלכלה. לטעמו ניתן לאפשר לימוד תחומים מעין אלה, אך לא כחובה אלא כלימוד עצמאי של כל המעוניין בכך. להערכתו ניתן לבטל לא מעט מקורסי החובה המכבידים על הסטודנטים הן מהבחינה הלימודית והן מהבחינה הכלכלית.