נערי המרתף

בני נוער החולמים להגיע ללב הציבור הישראלי, מתאמנים במרתף הבית או במקלט של הישיבה. סיור בחדרי החזרות של ארבע להקות שכדאי להכיר.

נדב גדליה 'עולם קטן' , י"א בשבט תשע"ו

גיטרה
גיטרה
Thinkstock

תעשיית המוזיקה הישראלית נמצאת באחד השלבים המתפתחים ביותר שלה. מבקרי תרבות נוטים להגדיר את התקופה כ'שיא הפריחה' של הענף.

רוק, פופ, ים-תיכונית ואפילו המוזיקה היהודית נכנסת ללב המיינסטרים ברדיו הישראלי ושוברת שיאי צפיות ביוטיוב. אך מתחת לכל מעטה הצוף רוחשת תעשייה שלמה שאיש אינו שם את לבו לקיומה: להקות המרתף.

מה שברור לנו אחרי שפגשנו בהם הוא שלכל אחת מהלהקות יש ניגון מיוחד והוא צריך להישמע. הזרמנים, הבורגנים, המורכבים והכליזמרים. תקשיבו להם מבעד לקיר המקלט שבו הם מתאמנים.

בלעדיהם תהיה כאן קטסטרופה
"עבודה של ביחד היא מאוד קשה כי כל אחד רוצה את המקום . זה מאוד מאתגר ולפעמים ממש בלתי אפשרי, וכשגדלים זה עוד יותר קשה"

הלהקה הראשונה שאנו פוגשים שייכת לחבורת בני שבע-עשרה מאזור אפרת, העונים לשם 'קטסטרופה'. הם מרגיעים אותנו שהם לא עושים שמות אבל מוכנים להודות שהם "בלגניסטים בכל הנוגע למוזיקה".

'קטסטרופה' כוללת ארבעה חברים: אייל פורת המנגן בגיטרה, רועי תומר על הבאס, בניה רקנאטי בתוף, ומשה יהודה אקרמן הנותן בקולו ומנגן גם בסקסופון. הם הכירו בישיבה התיכונית ואוהבים מאוד רוק, אבל לא רק.

נתחיל עם ההגדרה שלכם כבלגניסטים.

"כן, הכוונה היא שאנחנו זורמים, לא מסודרים כאלה. באופי, שלושה מתוך ארבעה מתוכנו הם קצוצים".

"קצוצים"?

"נו, זה אומר זרמנים, חבר'ה סבבה, שמחים, ספונטניים", הם מנסים לסבר את אוזננו. "מבחינת מוזיקה אנחנו מאוד פתוחים בראש בנגינה ויכולים לנגן סגנונות שונים מאוד. יש דברים שכולנו אוהבים וכל אחד מביא את הכיוון האישי שלו, יש אחד שאוהב מטאל, האחר רוק, והשלישי פופ".

עד עכשיו ניגנו 'קטסטרופה' מדי שנה באפרת ביום העצמאות. "הופעות זה הכי חשוב. בסופו של דבר צריך לחתור לשם, לא רק להתאמן".

לא מזמן כתבו החבר'ה שיר מקורי משל עצמם. התחושה הייתה מרגשת אבל החבר'ה די מקורקעים לגבי השאיפות. "להגיע לרדיו זה הרבה עבודה", הם אומרים ואפשר למצוא בקולם אנחת השלמה עם המציאות. "קודם כול שנגיע עם שירים ליוטיוב, פייסבוק".

כששואלים את החבר'ה על העתיד, הם לגמרי בעניין של להמשיך לעשות מוזיקה. "זה התחום שלנו וזה משהו שאנחנו רוצים לעשות בחיים", הם מספרים בפשטות אך מסתייגים קצת בנוגע להרכב הנוכחי. הם מספרים שלהקות מתפרקות ומתחברות כל הזמן. "הלוואי שנעמוד בזה ונישאר בתור הלהקה הזו של עכשיו. אבל גם אם כל אחד מאתנו יהיה אמן מוזיקלי בודד - יהיה טוב".

כבר מתכננים להתפרק?

"עבודה של ביחד היא מאוד קשה כי כל אחד רוצה את המקום שלו", הם מסבירים במודעות עצמית. "זה מאוד מאתגר ולפעמים ממש בלתי אפשרי, וכשגדלים זה עוד יותר קשה". כבר עכשיו, מספרים הקטסטרופלים, הם פותרים ויכוחים בעזרת הצבעות, "כדי לקבל החלטות חשובות לגבי אופן הנגינה".

ממי אתם מושפעים?

"כל פעם ההשפעה ממקום אחר. השבוע היה לנו אימון ושמענו שיר של להקה אמריקאית, אז ניסינו קצת להידמות למה שהם עשו כי זה נשמע לנו סבבה. אנחנו עושים הרבה קאברים - אבל לוקחים את העיבוד למקומות מעניינים, לאן שאנחנו אוהבים. שירים כמו 'אני רץ' של דודו טסה, 'תן לי יד' של ילדי החוץ, 'כל מה שיש לי' של נתן גושן, 'רוב השעות' של עידן רייכל, רוק ישראלי, אנחנו מאוד אוהבים את זה".

ומה דעתם על תעשיית המוזיקה הישראלית? "מוזיקה מדהימה, הרבה כבוד", הם מפרגנים, אבל גם לא חוסכים בביקורת. "גם לאמנים שאנחנו אוהבים לא תמיד יש מוזיקה איכותית מספיק. המילים על הפנים, מוזיקת מכונה מתחילה ועד סוף. אנחנו לא מזלזלים בזה, אבל זה מוריד את הרמה כי הקהל מצביע באוזניים ושומע את זה במקום את האיכותי, וככה המוזיקה הבאמת טובה יורדת לשוליים".

מה אתם מוסיפים למוזיקה הישראלית?

"רעננות, כיפיות, התפרעות", הם מסבירים. אייל, שכתב את המילים לשיר המקורי שלהם, ממקד: "אנחנו מעבירים לכתב את מה שאנחנו מרגישים. השיר האחרון שכתבתי והופענו אתו מדבר על תופעת 'מלך הכיתה'. השוויתי את העניין לילד בנהר, שמים יכולים לסחוף דברים בדרך, וגם ככה בחיים שלנו, ילדים נסחפים כשהם קטנים, אבל למען האמת גם כשהם גדולים... לא, אני לא איזו דמות חינוכית, רק מדבר מתוך ההרגשה האישית שלי".

בא המפיק, באה גאולה
"הייתה לנו הופעה בחנוכה ושרנו בא גם את 'ישמעאל' וכל הקהל שר את המילים, זה היה רגע מדהים. כתבתי אותו על הגיטרה והוא עבר מלא שינויים עד שהגיע לקהל, ופתאום זה וואו, מרגש בטירוף"

הלהקה הבאה נחשבת בורגנית יותר. היא עונה לשם 'סת"ם' ומורכבת מנטע אבקסיס - הסולן והגיטריסט, ארי ארונוביץ' שמנגן בגיטרה חשמלית ובבאס, אביאל בריף שמנגן אף הוא בגיטרה חשמלית ובבאס, יהודה פרויס שידיו מונחת על הקלידים, ונעם מנדל, המתופף של הלהקה.

"להופעה הראשונה שלנו היינו צריכים לבחור שם ולא ידענו מה עושים", מספרים החבר'ה איך נוצר השם המיוחד 'סת"ם'. "העלינו רעיונות עד שיהודה הקלידן אמר 'סתם' ואז הוספנו את הגרשיים בשביל חיבור למסורת ולדת, ומאז זה מלווה אותנו ונראה בול תפור עלינו".

מאחורי הלהקה עומד פרויקט חשוב בשם 'מקורוק'. זהו מיזם ארצי שבו צעירים מנגנים מוזיקה יהודית.  ב'מקורוק' ליוותה את הלהקה הזמרת דנה ברגר, והשנה הם מתכננים להופיע שוב בפרויקט שבו יחברו לזמר ירמי קפלן.

נטע הוא זה שמלחין וכותב שירים ללהקה, וגולת הכותרת העכשווית היא הסינגל 'ישמעאל' שחשף את הלהקה לקהל רחב יותר והביא את המזל: המפיק המקצועי אריה הנץ, המוכר בתעשיית המוזיקה היהודית, נדלק על הלהקה והוציא אותה מהמרתף לאולפנים מוארים ומקצועיים.

מה השתנה מאז חסותו של המפיק?

"הכול הפך להיות הרבה יותר מסודר ומקצועי, עבדנו על הדברים הנכונים - על העיבוד של השיר, על ההפקה שלו, מה נכון ומה לא, מה להציג לקהל, איך לעמוד מול קהל, איך לשתף את הקהל. אלו דברים שצריך ללמוד אותם".

מי משפיע והשפיע עליכם מוזיקלית?

"קולדפליי, ישי ריבו, עידן רייכל, אודי דוידי. זה אותו סגנון פחות או יותר, אבל הם באים מעולמות לגמרי שונים וזה מה שמעניין".

אתם שרים גם קולדפליי?

"לא ממש", מחייכים החבר'ה, "בעיקר עובדים על קאברים דתיים או 'יהודיים' כמו 'מקום בלב', 'עוד יישמע' של ריבו, 'התחלה חדשה' ו'תשליך' של עידן עמדי, ו'גשר צר' של אודי דוידי. העבודה היא כעת על יותר שירים מקוריים או מהמקורות עם לחן מקורי מאשר קאברים".

שאיפה מסודרת יש כבר?

"להוציא אלבום, להציג את המוזיקה שלנו ולהגיע עם המסר לאנשים. הייתה לנו הופעה בחנוכה ושרנו בא גם את 'ישמעאל' וכל הקהל שר את המילים, זה היה רגע מדהים".

"כתבתי אותו על הגיטרה והוא עבר מלא שינויים עד שהגיע לקהל, ופתאום זה וואו, מרגש בטירוף", מוסיף נטע הכותב.

סליחה על הצינון, אבל אלבום זה לא מסחרי כל כך היום. יש טעם בזה?

"נכון", מסכימים החבר'ה פה אחד, "אבל הקטע הוא להוציא את השירים לקהל באופן מסודר ומגוון - זה בא באלבום, רדיו או הופעות, אפשר גם אייטונז, כל מה שיכול לקדם את העניין. השאיפה היא להוציא את המוזיקה מחדר החזרות - לעולם. ברור שהחלום הוא קיסריה, ללא ספק", מספרים חברי 'סת"ם'. "אני מאמין שהכול עניין של כוח רצון", אומר נטע הסולן. "אם נעבוד על זה קשה ונירק דם, בסוף זה ישתלם לנו".

נטע, מאיזה מקום נוצר הטקסט של השיר 'ישמעאל' שכתבת?

"החיים של נער דתי, השאלות שיש, האבחנה על החיים, הדרך שהוא הולך בה, וגם – על מה שיש לנו במשותף עם הנוער החילוני. אני חושב שהשאלות הן אותן שאלות, רק בשינוי אדרת. הרבה נערים חושבים על התכלית ועל מה לעשות בחיים".

נגינה חתונות פחות מדברת אל החבר'ה של 'סת"ם'. "אנחנו מאוד אוהבים לעשות שמח ולראות אנשים שמחים בזכות המוזיקה שלנו", הם אומרים, אבל באותו נשימה מוסיפים שהם נורא רוצים להביא את החומר המקורי שלהם דווקא אל קדמת הבמה, ושממנו ישמחו כולם, כולל חתן וכלה.

פחות רחב, יותר גבוה

אחרי שפגשנו את 'קטסטרופה' הזרמנים ואת הבורגנים יותר של 'סת"ם', אנו נכנסים בחרדת קודש למרתף האימון של 'מסגרות', להקת צעירים מאזור נווה צוף המתמקדת במוזיקה מאוד מורכבת וקשה לעיכול, הכוללת קטעים אינסטרומנטליים (מוזיקה בלבד, ללא שירה) עמוסי ניואנסים, המומלצים למיטיבי לכת ומביני עניין.

חברי ההרכב הם עמיחי ינקלוביץ' הגיטריסט, ינון בר ישועה הסולן, אלעד ברקוביץ' הקלידן, יונתן כהן הבאסיסט ותדהר מסורי המתופף.

הם אוהבים את המוזיקה שעושים גיא מזיג, חנן בן ארי, עידן רייכל, שלמה ארצי, דניאל זמיר ו'הדורבנים'. "המוזיקה בישראל מאוד טובה ומגוונת אבל יש בה טיפה קיבעון מחשבתי", פותח עמיחי, ממייסדי הלהקה.

במה זה מתבטא?
"כשאתה מספר סיפור אתה לא יכול לספר אותו בשלוש דקות. מדובר באדם שאבוד בים ולא מצליח למצוא את הדרך חזרה, ועל איך הוא מוצא את דרכו לחוף, ודרך הקטע האינסטרומנטלי אנחנו מסבירים את הייאוש שלו. לוקח לזה זמן להתעכל"

"קח למשל את האורך של השירים היום, זה חייב להיות כמה דקות. בנוסף, אין כבוד לאינסטרומנטלי. קראנו לעצמנו 'מסגרות' כי אנחנו רוצים להביא משהו שלא נראה ברוק הישראלי בכלל".

"זה לא מסחרי, זה ברור", מסכימים חברי ההרכב. "וכן, לצערנו חסרים אנשים ששומעים את המוזיקה שלנו", הם אומרים בהשלמה כדרכם של אמנים שבחרו ללכת בארץ לא זרועה ולא לוותר על האמת הפנימית שלהם. כבוד.

חברי 'מסגרות' מספרים שהמטרה היא בסופו של דבר להביא לקהל הישראלי איזון שיכלול מה שהקהל המיינסטרימי אוהב, ומאידך גיסא יחשוף אותו לסגנונות מוזיקה חדשים שהיום הם מעין מוקצה בכל הנוגע למוזיקה הפופולרית בישראל. "הקהל לא אשם, הוא פשוט לא נחשף למוזיקה מורכבת", הם מסנגרים.

עד היום הוציאה הלהקה שני שירים: 'רקיע' ו'דרכים'. הם מאופיינים באלמנטים מוזיקליים לא סטנדרטיים, יש בהם הרבה קטעים אינסטרומנטליים והרמוניות לא שגרתיות. החבר'ה ב'מסגרות' מנסים להפתיע את הקהל, כמו סיפור שיש בו תפניות שלא חשבת עליהן, ככה במוזיקה, הם מסבירים. "היום כשאתה שומע שיר אתה יודע שיש בית, פזמון, אתה קורא את השיר עוד לפני שהוא ממשיך... שיר כזה טוב לשמוע ברכב כי אתה מכיר את המילים וכו' אבל זה פחות מעניין, פחות מסקרן".

איך התחברתם כולכם ללהקה מורכבת שכזו?

"היינו יחד בקונצרט של ישיבת 'כינור דוד' שבה למדנו מוזיקה, אז היה טבעי שנהיה מורכבים, כי כשאתה לומד בישיבה מוזיקלית מלמדים אותך את המורכבות שבמוזיקה. היינו להקה בלי שם, ופעם הכנו קטע אבל הוא לא עלה בסופו של דבר לקונצרט של הישיבה המתקיים בכל שנה, כי הוא היה לאניני טעם בלבד, קצת מסובך מדי לאוזניים רגילות", נזכרים החבר'ה בחיוך.

עד עתה הספיקה הלהקה להופיע עם השיר המקורי שלהם, 'אוקיינוס', שלא הוקלט עדיין מחמת אורכו (10 דקות!). "כשאתה מספר סיפור אתה לא יכול לספר אותו בשלוש דקות", אומר עמיחי בנימה לא מתנצלת. "השיר מדבר על אדם שאבוד בים ולא מצליח למצוא את הדרך חזרה, ועל איך הוא מוצא את דרכו לחוף, ודרך הקטע האינסטרומנטלי אנחנו מסבירים את הייאוש שלו. לוקח לזה זמן להתעכל".

ייאוש? זה שיר שחווית על בשריך ככותב?

"היינו בגיל ההתבגרות וחיפשנו מאוד את החיים, הרוחני והמקצועי, הכול. תסכול ממש שקשה לי עדיין להשתחרר ממנו. אין לי ביטחון מה יהיה בעתיד, וזה דבר שמדבר אל כולם".

לא יומרני מדי שחבר'ה צעירים לוקחים כל כך קשה את המוזיקה? לא בא לכם פשוט ליהנות?

"היום יש הרבה שירים שאפשר לראות בהם שהאמן לא באמת חושב את מה שהוא כותב. זה כן נקרא ליהנות?"

כל אחד מחברי 'מסגרות' מביא קטע אחר. הפסנתרן מביא את הג'ז הליטני, המתופף מביא את הפיוז'ן, הגיטרה והבאס הם רוקיסטים והסולן ינון מביא את הקטע שלו שמזכיר בדמיון את להקת 'הדורבנים' והדאנס הישראלי. השילוב של כולם יחד יוצר שירים מאוד מגוונים. אפשר לשמוע אותם עושים שיר רוק ופתאום לזהות אקורד שמחבר את הניגון למוזיקה לטינית. מעניין.

ומה העתיד צופן למוזיקה כל כך מיוחדת אך לא מסחרית בעליל? החבר'ה ב'מסגרות' מתכננים אחרי הצבא להוציא אלבום שיהיה מרוכב מג'ז, רוק קליל, אקוסטי, וקטעים קצרים ונגישים העשויים משקט נוגה באורך שלוש דקות, חוויה כזו שהרוכש של האלבום לא ידע מה הולך להיות לו באוזן. הפתעה לגמרי.

"יש הרבה סיכויים שזה לא יעבוד, וכנראה זה לא יהיה העיסוק המרכזי שלנו", מסכמים החבר'ה פה אחד.

הכליזמר קם לתחייה
ניגנו בשוק מחנה יהודה ביום שישי אחד, והיה כיף גדול. הרבה עצרו, הסתכלו, צילמו, התלהבו. ערב אחד החלטנו שאנחנו הרכב וזהו, עשינו לוגו מגניב והלכנו על זה

אחרי שהקשבנו בכובד ראש למוזיקה של 'מסגרות' השוברת את המסגרות ברעש גדול, לא נותר לנו אלא לחפש את הלהקה מהמקורות – קצת מוזיקה יהודית אותנטית ומקורית. ומה יותר יהודי ממוזיקת כליזמר? בשביל זה נכנסו לעומק מחיצתם של 'פלייזמר'.

'פלייזמר' מורכבת מיוחאי פלדהיים האוחז בקלרינט, אליסף ג'רבי המחזיק בטרומבון, דותן פינצ'בסקי הנושף בחצוצרה, אליאב פרומן המתופף, עידו שמיר הבאסיסט, וצוריאל אברמוביץ' הפסנתרן.

כולם שביעיסטים בני 16–17 וההרכב הוקם לגמרי במקרה. "שמעתי איזה קטע יפה בכליזמר", מספר יוחאי, מייסד הלהקה, "ונדלקתי עליו. עשיתי לזה עיבוד עם קלידים, עם תכנת תווים במחשב, וניגנתי את זה עם חבר. יצא טוב והחלטנו לעשות כל פעם עיבוד חדש לקטע כליזמר מוכר או לא מוכר. צירפנו נגנים חברים, ניגנו בשוק מחנה יהודה ביום שישי אחד, והיה כיף גדול. הרבה עצרו, הסתכלו, צילמו, התלהבו. ערב אחד החלטנו שאנחנו הרכב וזהו, עשינו לוגו מגניב והלכנו על זה. בספונטניות. לא זוכר אפילו מי המציא את השם, כולנו חשבנו וזה קפץ לאחד הנגנים לראש".

מה עושה להקה ללהקת כליזמר? החבורה הצעירה עוד לא יודעת לספק הגדרות מדויקות. "זה בעיקר אומר לעשות מוזיקה בכלי הנגינה המסורתיים, כמו סקסופון, טרומבון, כינור". מבחינתם הם עובדים בעיקר על עיבודים לשירי בר מצווה כמו 'שהחיינו' ו'דוד מלך ישראל', ומתכננים להכין פלייליסט של שירי שמחות שאפשר להופיע אִתם.

השאיפות בהרכבים כאלה הן פחות קיסריה וכל הנוצץ, "איפה, זה כליזמר פה", צוחק יוחאי. כאן מתכווננים הרבה יותר בכיוון של צפת והמופעים המרכזיים בפסטיבל הז'אנר.

לקראת הבגרויות חברי 'פלייזמר' נמצאים מעט בהקפאה, אבל מבטיחים לחזור ולעשות מוזיקה. בעתיד הכיוון הוא נגינה בחתונות, אין שאלה בכלל.

ממה מושפעים כליזמרים? מתברר שממוזיקה קלאסית. כן, הם מחזיקים מוזיקה קלאסית בסלולרי. אולי היחידים בתיכוני ישראל שמחזיקים קובצי מוזיקה מהסוג הזה.

הצטרפו עכשיו למנויי "מקום בעולם",  

מגזין הנוער של עולם קטן. לדפדוף בגליון לדוגמא לחצו כאן