שאלה: אני נשואה ארבע שנים. יש לנו ב"ה זוגיות טובה, אבל יש עניין אחד שמאוד מפריע לי: בעלי לא זוכר את יום הולדתי!
כל שנה מחדש אני צריכה להזכיר לו, ורק לאחר מכן הוא מארגן לי משהו. האמת שגם את יום ההולדת שלו הוא לא ממש זוכר...
אני יודעת שאולי זה נשמע טיפשי, אבל זה מאוד מפריע לי ומבאס אותי. יש לי חברות שהבעלים שלהן כן זוכרים ומפתיעים אותן, ורק בעלי לא. הוא טוען שהוא לא מחובר ללוח השנה, ושכל יום שאנחנו נשואים זה חגיגה מבחינתו, אבל זה לא מנחם אותי. מה עושים?
תשובה: שלום לך, שואלת יקרה. ראשית, אני מוכרחה לכתוב לך שהקושי שהעלית אינו טיפשי. יום ההולדת הוא יום משמעותי בעינייך ובעיני אנשים רבים, וממילא כאשר בעלך אינו זוכר זאת את נפגעת או מתאכזבת. מתוך דברייך אני מבינה שבשביל בעלך יום זה איננו בעל חשיבות רבה. העובדה שגם את יום הולדתו שלו הוא אינו זוכר, מעידה על כך שיש ביניכם פער בחשיבות ובתפיסה האישית לגבי ההתייחסות ליום ההולדת. אני מתארת לעצמי שעניין הזכירה של יום ההולדת מבטאת אצלך צורך נפשי עמוק יותר - הצורך להרגיש שבעלך חושב עלייך, מתרגש מהיום שבו נולדת, אוהב אותך וחפץ להפתיע אותך ולעשות למענך.
עם זאת, בעלך רואה את הדברים בצורה שונה. בשבילו יום הולדת אינו מסמל משהו מיוחד. בשבילו, כפי שכתבת, כל החיים שלכם יחד הם חגיגה ושמחה. לפיכך שהעובדה שהוא אינו זוכר אינה מבטאת חוסר אהבה או חוסר אכפתיות. היא רק מצביעה על ההבדל ביניכם ביחס ליום ההולדת.
מעבר לכך, ציינת שאת רואה בעלים אחרים שכן זוכרים את יום ההולדת של נשותיהם, דבר שככל הנראה מקשה עלייך עוד יותר. המחשבה ש"כל הבעלים..." ואילו "רק בעלי הוא..." עלולה להחליש, וחבל. בהקשר לכך חשוב לזכור שההשוואות לזוגות ולגברים אחרים יש בהן בכדי להוריד את השמחה וההכרה בטוב שקיים אצלך.
הרי אין לך באמת יכולת לדעת ולהשוות, וכל השוואה היא חלקית וגם דמיונית. יש בעל שהוא טוב לאשתו בעניין מסוים, ובעל אחר שהוא חזק ומשקיע דווקא בתחום אחר. אך מה שחשוב יותר הוא האמונה שלך שבעלך הוא הכי טוב בשבילך. המיקוד שלך צריך להיות בבעלך ובזוגיות שלכם, בלבד. את גם כותבת שברוך ה' הזוגיות שלכם טובה, בעלך משקיע ואוהב, אלא שהעניין הנקודתי הזה מעיק עלייך.
בדברייך ציינת נקודה חשובה ומשמעותית: בעלך רק צריך תזכורת. לאחר התזכורת הוא כבר פועל ומנסה להפתיע אותך ולחגוג לך. זה לא שהוא מתעלם, אלא כמו שכתבת - הוא אינו מחובר ללוח השנה. אמנם יש משהו כיף בכך שבן הזוג זוכר בעצמו, אך בעיניי יש משהו משמח לא פחות - ואולי אף יותר - בכך שבן זוגך פועל בשביל היום המשמעותי שלך, לאור העובדה שמצד עצמו הוא אינו מתרגש מהיום הזה אך בשבילך הוא משתדל להשקיע.
ועוד כמה עצות קטנות.
ראשית, אם זה מקל עלייך, בקשי מאחותך, מגיסתך או מכל אדם אחר במשפחה שיזכירו לו, וכך לא את תהיי זאת שצריכה להזכיר. שנית, ביום ההולדת שלו - תפתיעי אותו. תעשי לו משהו משמח במיוחד בסגנון שהוא אוהב. זה יכול בעז"ה לתת לו את התזכורת העיקרית לכך שחשוב, כדאי וכיף לזכור את יום ההולדת. שלישית, לאחר שהוא חוגג לך את יום הולדתך, תודי לו שוב ושוב. כך הוא יחוש עד כמה זה משמח אותך וחשוב לך.
דעי לך שאחד הדברים שהכי משמחים את האיש הוא ההרגשה שאשתו שמחה. אינני יודעת איזו הרגשה את נותנת לו כשהוא חוגג לך (אם את רק עסוקה בכך שהוא שכח או נהנית מעצם החגיגה), אך ככל שתפרגני ותודי לו יותר - כך תגדילי את הסיכוי שהוא יחפוץ לשמח אותך ולחגוג לך שוב בשנה הבאה.
ועוד דבר קטן: אולי תנסי פעם אחת לא להזכיר? מכיוון שכבר ארבע שנים את מזכירה לו, אינך נותנת לו את הצ'אנס לזכור לבד. זה נכון שיש בכך סיכון שהוא יישכח, אבל יש גם סיכוי שהוא ייקח אחריות - יזכור ויפתיע לטובה.
ולסיום, כמו בכל עניין, אין כמו שיחה טובה על הנושא. שיחה שאיננה דווקא בסמוך ליום ההולדת, שיחה שהיא איננה התקפה או ביקורת, אלא פשוט שיחה מהלב. דברי על הצורך שלך, תארי לו את החשיבות של היום הזה בעינייך ואת השמחה שלך בכך שהוא זוכר לבד. הסבירי לו שהזכירה שלו מבטאת אצלך את התחושה שבאמת אכפת לו ממה שחשוב לך.
אמרי לו את הדברים, אך יחד עם זה נסי להקשיב ולהבין גם את הצד שלו. לא פעם, כשהצד השני מרגיש שמבינים ומקבלים גם אותו, זה מאפשר את הפתח לשינוי. אני מאחלת לך בכל לבי שתדעי ליהנות מהטוב הקיים ביניכם, לשמוח במה שבעלך מעניק לך, ומתוך כך שייפתח אצלכם שפע חדש של קרבה, הבנה, אהבה ושמחה. יום הולדת שמח!
פורסם בפנימה