'ומה שעשו לאמנות הימין זו לא סתימת פיות?'

השחקנית צופיה לקס מאמינה שהשרה רגב תעמוד בלחץ המופעל עליה משמאל: היא לא עוד שחקנית, היא במאית. הכלבים ינבחו והשיירה תעבור.

שמעון כהן , י"ז בשבט תשע"ו

עליהום מתוזמר. לקס
עליהום מתוזמר. לקס
צילום: יח"צ



טוען....

צופיה לקס, סטנדאפיסטית ושחקנית, מתייחסת ביומן ערוץ 7 למתקפת השמאל על שרת התרבות מירי רגב והקביעות לפיהן החוק אותו היא מובילה אינו אלא בגדר סתימת פיות.

בראשית דבריה אומרת לקס כי העימות הסוער בין גורמי השמאל לשרה אינו אלא הצגה שהכול יודעים כיצד תסתיים ומי בה יאמר מה ומתי. עם זאת לדבריה השרה רגב היא "אלופה", כלשונה, "היא לא עוד שחקנית, היא בימאית. אני מאמינה שהיא תחזיק מעמד מול המתקיפים ובסופו של דבר הכלבים ינבחו והשיירה תעבור".

להערכתה יושבי מגדל השן ימצאו בסופו של יום עילה אחרת להיטפל אל השרה או לגורם ימין אחר, והפרשה תתפוגג. "יש כיום התעוררות, יש תנועה של אמירה של הציבור שלנו שכבר לא מפחד. אנחנו מתקלפים מהתנועה הגלותית של חלקנו והשרה רגב היא כמו הרבה מנהיגות שפועלות יותר ופחות עושות. זה באמת כואב לאנשים שהתרגלו לאכול משמנים ולאכול מעוגה שלא הם אפו", היא אומרת ומתייחסת למניע המדרבן את תוקפי השרה, המניע הכלכלי.

לזאת היא מוסיפה ומציינת כי לא מדובר בתקציבי ענק ותקציבי עתק אלא בסך הכול בחמישה אחוזים מתוך עשרות מיליוני שקלים שמועברים לתיאטראות ולגופי התרבות השונים. "שלא יחשבו שלוקחים להם נתחי ענק. הם מקבלים סכומי עתק ונוגסים להם בקושי פירור. אם זו עוגה אז לוקחים להם חלק מהדובדבן בסך הכול".

עוד מעירה לקס בדבריה כי להערכתה "רוב אלה שצועקים לא קראו את החוק. אלה לא דברים שרגב המציאה. אלו דברים שנחקקו כבר בשנת 2011 וכבר אושרו והיא רק מלטשת את זה ומבצעת".

בעוד השמאל זועק חמס כלפי השרה רגב ומתאר את החוק המדובר כסתימת פיות, אומרת לקס כי סתימת הפיות שאותה חווים כחלק מהשגרה אמני ימין היא לאין ערוך חמורה וקשה יותר, "אנחנו פשוט שקופים. אנחנו לא באמת מוכרים במערכת. שום תיאטרון מהמגזר לא מוכר ברשויות או בתקשורת הישראלית. כמה בתי תיאטרון מוכרים כמבנים חוץ מאספקלריה ששכרו את בית הרופא וכעת חיים בכוך, ולזה קוראים תיאטרון שמעלה למעלה מ-500 הצגות בשנה... זה מגוחך. כמה הצגות מתוקצבות יש? אפס. כמה ארגונים מוכרים? מזערי. לא קיים תקצוב לאמנות יהודית, והם מדברים על סתימת פיות. כל הזמן שומעים רק אותם שרים וצוהלים ועכשיו כשמבקשים להפנות זרקור לכיוון אחר יש זעקות".

בדבריה מציינת לקס עד כמה מגוחך לשמוע את הזעקות על סתימת פיות בשעה בה אחינועם ניני תוקפת באופן חריף וקשה כל כך את הכוונה להעניק פרס מפעל חיים לאריאל זילבר. "פתאום זה לא מקובל. זו לא סתימת פיות? זו דמגוגיה".

להערכתה של לקס מקור הבעיה היא באופיו של הציבור הציוני דתי בהיותו ציבור עדין שאינו מתלהם ודורש את זכויותיו. "לרע אין גבולות, הוא מוכן לשקוע במעמקים ומרחב המחיה שלו הוא ללא גבול. לעומת זאת מרחב המחיה של הטוב הוא עד המקום שבו נמצא הרע, לכן זה מרחב מחיה מאוד מצומצם".

"אני לא חשובת שהתיאטרון שלנו מושתק. הוא לא מתוקצב. אני לא מבינה למה צריך לתקצב את הבימה והקאמרי ובית לסין. למה מדינה צריכה לתקצב תיאטרון? אני מבינה תקצוב של יצירה כשמגישים עבודה, בוחנים אותה ונותנים תגמול וסיוע נקודתי, אבל למה תיאטראות מקבלים? רק בגלל שהתברגו במערכת, ומי שלא נכנס, כי לא מאפשרים להכניס חדשים, לא יזכה".

"יש תיאטרון יהודי פורח. היצירה הנשית עלתה מדרגה בלי תקצוב. השחקניות יוצאות ומופיעות ברחבי הארץ עם פרגון הדדי. באולפנות מגמות קולנוע ותיאטרון הן חובה. זה עניין של זמן. המהפך יהיה בעשייה ולא בצעקות ובנביחות".