לפני קצת פחות משנה יצא הדיסק "האיש בקצה המנהרה", העשירי במספר של אהרן רזאל, ונראה שהסערה סביבו (תרתי משמע) עדיין בעיצומה.
השבוע השיק רזאל קליפ לשיר "הולך לבדי בשדה" מתוך האלבום, שנכתב, איך לא, למרגלות צפת.
וכך הוא מספר על הדרך בה נולד אצלו השיר:
יום אחד מצאתי עצמי שוב מהלך ביער של עין זיתים, למרגלות העיר צפת. מרחוק ראיתי דמות מתקרבת. היה זה ידידי אליהו רועה הצאן, והחליל בידו. כדרכו, היה מדבר עמי בעבודת ה'.
אמר לי אליהו פסוק: "וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם", והסביר שלא כפירוש הפשט האומר: לא ללכת בעקבות הלב - אלא הוראה מה': לפעמים לא להתחכם עם הלב, ולא לתור ולא לדרוש אותו. אל תתורו - אלא לכו אחרי הלב בפשטות.
"לכו אחרי הלב, בפשטות", מבקש אהרן ומשתף אותנו בהרהוריו:
הרבה שנים הלכה אתי התובנה הזאת. המסר הטמון בה. למדתי שצריך האדם להקשיב פנימה ללבו, אל הקול הפנימי המדבר אליו ומספר לו על העולם מסביבו...
"נפרדתי מאליהו", הוא כותב. "השקט ירד על השדה. שמעתי את צלילי החליל מרחוק, ואת קול פסיעותיי העולות בהר המכוסה אורנים. הצל שלי החל מתארך על פני השדה, וידעתי שהשמש קרובה לבוא. התחלתי שר לעצמי את השורות הראשונות עם המנגינה, והנה השיר", הוא מסיים.
הקליפ צולם אמנם בשדות בית שמש, אך הניחוח הצפתי מורגש גם מורגש - אם בפרישת הידיים לשמיים, אם בצבעי השחור-לבן המככבים בו, ואם בהשתתפותם של שלושה מילדיו של אהרן, שמוסיפים ניחוח בראשיתי לקליפ ופשוט מנכיחים את המסר שאהרן רצה להעביר בשיר: לכו עם הלב. אל תפחדו מהחלומות שלכם לעשות דברים לא מקובלים. צאו לשדה, תתבודדו, תצלטמו עם הילדים. הלב יודע את שלו.
הולך לבדי בשדה // אהרן רזאל
וַאֲנִי יוֹדֵעַ כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ
מִצֵּל גּוּפִי הַמִּתְאָרֵךְ עַל פְּנֵי הַמֶּרְחָב
וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ
רַגְלַי אֵינָן מְגַלּוֹת לִי אֶת כִּוּוּנָן
וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁיֵּרֵד פֹּה גֶּשֶׁם
זוֹהִי שְׁתִיקָה שֶׁל אֲדָמָה מְחַכָּה
וְעוֹד נַצְמִיחַ כְּמוֹ רַקֶּפֶת עַל הַסֶּלַע
אַחַת אֵינָהּ דּוֹמָה, הֲרֵי, לַחֲבֶרְתָּהּ
וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ רַךְ וְיֵשׁ קָשֶׁה
כְּמוֹ הָאֲדָמָה וְהַסְּלָעִים עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה
יֵשׁ בִּי אֱמוּנָה, אַתָּה יוֹדֵעַ
בְּקוֹלִי הַשָּׁבוּר נוֹתְרָה מְעַט מַנְגִּינָה
הוֹלֵךְ לְבַדִּי בַּשָּׂדֶה
אֵינְךָ מְגַלֶּה אֵינְךָ מְכַסֶּה
הַכֹּל צָפוּי וְהַכֹּל נִסְתָּר
וּמָה אֶעֱשֶׂה וּמָה אֶעֱשֶׂה
וַאֲנִי יוֹדֵעַ, כִּי בָּא הַשֶּׁמֶשׁ
מִצֵּל גּוּפִי הַמִּתְאָרֵךְ עַל פְּנֵי הַמֶּרְחָב
וַאֲנִי יוֹדֵעַ, שֶׁאֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ
רַגְלַי אֵינָן מְגַלּוֹת לִי אֶת כִּוּוּנָן
וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא רְאִיתִיהָ
שֶׁאַיָּלָה מִסְתַּתֶּרֶת פֹּה בֵּין הָאֳרָנִים
הִיא שׁוֹמַעַת, שֶׁבָּא הַסְּתָו
כְּשֶׁהִיא תָּרוּץ, עֲלֵי שַׁלֶּכֶת נִשְׁבָּרִים
הוֹלֵךְ לְבַדִּי בַּשָּׂדֶה
אֵינְךָ מְגַלֶּה אֵינְךָ מְכַסֶּה
הַכֹּל צָפוּי וְהַכֹּל נִסְתָּר
וּמָה אֶעֱשֶׂה וּמָה אֶעֱשֶׂה
יֵשׁ בִּי אֱמוּנָה, רַק אַתָּה יוֹדֵעַ
בְּקוֹלִי הַשָּׁבוּר נוֹתְרָה מְעַט מַנְגִּינָה.