איה קרמרמן
איה קרמרמןצילום: דניאל רצאבי

כשאביב גפן צרח על הבמה חצי עירום, והתבטא בבוטות בשיר "עכשיו מעונן" על הדור שלו, גרתי בארצות הברית.

בביקור בארץ נחשפתי לראשונה לתופעה והזדעזעתי. מחילה, כוונתי לא ללשון הרע. מה שלא יכולתי לסבול זה את ההכפשה העצמית האיומה שעושים לי ולבני דורי. לא הרגשתי את מה שגפן צרח. הפנימיות שלי ושל חבריי הייתה רחוקה מההצהרה האגרסיבית על מי שהוא טען שאנחנו, ועל מצבנו הפנימי המקולקל, לדעתו. גם כעסתי על מה שהרגשתי כאלה שמכה על ראשנו, במקום להגדיל ולהעצים אותנו. אותי חינכו שמי שמתחתיך או במשבר - הושט לו יד, אל תחבוט את פניו אל הקרקע. הגסות שבה נאמרו הדברים, גם היא לחלוטין לא ייצגה אותי. היא החרידה אותי ממש. פרט לכך, הכרתי בני נוער מדהימים, חדורי מטרות, מפוקסים ובעלי ערכים.

ייתכן שהייתי בת מזל, שאלו היו הסובבים אותי. ואגב, הם עדיין סובבים אותי, בני הנוער הללו, שהפכו כבר להורים. והם עדיין מדהימים בעיניי. למרות תחושתי, דור שלם נסחף אחרי מילות אותו שיר, ואביב גפן הפך להם לקול. קול צורמני וחזק, שכנראה ביטא את אשר על לבם. לאחרונה המעשים המקיפים אותנו גורמים לי לחשוב שאולי יש דור חדש, שלא ידע את גפן, אבל מרגיש את אותה התחושה: בלבול, אובדן דרך וריקנות פנימית, כמו סיר מרק מקולקל שככל שבוחשים בו ריחו הרקוב רק מתגבר.

התחבולות של דאעש

בזמן שלקחתי את הבכור לתפילה האזנתי לרשת ב'. שודרה שם כתבה מרתקת על נערה צעירה שנולדה, חונכה וחיה בצרפת. סיפורה משתנה כשהיא כמעט נפלה ברשתה של דאעש. היא סיפרה, בצרפתית נעימה שאינה מסגירה כלל את מוצאה הערבי, איך דאעש ניסו לגייס אותה להשתתף בפעולות הטרור בפריז. גייסו? יותר נכון פיתו. בתחבולות תעשה לך מלחמה. כנראה שגם הם למדו את זה. היא מספרת איך תחושת הריקנות של חייה הובילה אותה לחפש אחריהם ברשת, "הרגשתי מנותקת ואבודה ולהם היה כיוון". המגייסת ידעה בדיוק על אילו כפתורים פסיכולוגיים ללחוץ. היא ידעה והכירה את החוסרים הרגשיים של אותו נוער אובד. הם הסבירו לה שמקומה איתם, שהיא חשובה להם והם יהיו למשפחה. "היום", הוסיף הכתב, "היא נאלצת לעבור, בחסות הממשל הצרפתי, סדנאות שיסבירו לה שעברה שטיפת מוח. עליה להתייצב בכל בוקר בתחנת המשטרה, בתקווה שלא תברח לכיוון הגבול עם סוריה".

הטור של יאיר שפירא ב'בשבע' משבוע שעבר המשיך להאיר את הרגשת הדור. לא זה שלי. אלא את תחושות הכאוס של הדור הצעיר, שכנראה היה גם הוא מתחבר למילותיו של גפן. שפירא הביא את סיפורה של נערה ערבייה ישראלית שהסתמסה עם חבר שלה, והסגירה את רצונה לבצע פיגוע ולהפוך לשהידית. "שבעתי מהחיים האלה", היא כתבה לו, "תזכור אותי לטובה". כולה ילדה. היא נעצרה על ידי כוחות הביטחון כשבתיקה מברג.

בשבוע שעבר המשיכו בני הנוער הערביים בארצנו את צונמי הפיגועים המחריד. ואם זה עוד אפשרי, העלו אותו דרגה. מיכל פרומן שנפצעה בעודה בהיריון, ודפנה מאיר הי"ד, שנרצחה באכזריות בפתח ביתה, אל מול עיני בתה. שתיהן נדקרו בידי מפגעים ילדים.

רצח דפנה מאיר מזעזע מכל כיוון אפשרי. הצער והחוסר שהרצח השאיר גדולים. ודפנה, לביאה, הייתה אור גנוז גדול. וכמו שהרבנית ימימה היטיבה לומר: בושם, ריח ניחוח יחיד במינו בעולם הזה. רוצחה של דפנה נתפס כשהוא ישן שינה מתוקה, בלי יסורים כלל, במיטתו בבית אביו, שחיזק אותו על מעשיו המחרידים. מזעזע לגלות את גילו של הרוצח המתועב. הוא ילד. ילד חסר פחד, חסר עכבות וחסר בגרות, שבהחלטה רשעה ועם סכין פשוטה הפך מנער אבוד לרוצח אימהות. ואין דרך חזרה. לא למשפחתה של דפנה, אבל גם לא לעולם שלנו, שמגדל פרא רוצחים חסרי חמלה.

למלא את הבור

לצערי, אי אפשר להימנע מלהזכיר גם את בני הנוער היהודים, העצורים על הצתת בית משפחת דוובשא. הרצח של משפחה שלמה לא פחות מחריד, אותי אישית יותר, בעיקר אם זה אכן נעשה על ידי ילדים שלנו. ילדי עם סגולה. וכן, גם הוא נעשה כנראה על ידי בני נוער שהיו עסוקים פחות בללמוד, להשכיל ולהתבגר, ויותר בהצתות, השחתה ופורענויות.

כל אלו הן דוגמאות כואבת לתוצאה של אותן תחושות של אובדן דרך וחוסר משמעות. כמובן אלו אינן התחושות של כולם. כמו שתחושתי אז הייתה שונה. ועדיין, הדור הזה נראה יותר אבוד, עצוב, חסר כיוון. דור שראה ושמע הכול, הזדקן עוד לפני יום הולדת 11. וכנראה מאז הוא מתפזר ונשאב אל תוך החלל הווירטואלי חסר החיות, חסר הרחמים, שמחורר בורי ענק בנפשות הילדים. והבור ריק אין בו מים. זו בעיה כלל עולמית. עכשיו התור שלנו, הדור המצוין, להקשיב להם ולקחת איכשהו את המושכות לידיים. נמלא את הבורות באור ונחזיר את הילדות לילדים שלנו. את הספר ׳אדם מחפש משמעות׳ כתב ויקטור פרנקל בצאתו מאוושויץ. הגיע הזמן לתת לילדים משמעות גדולה מסכיני מטבח ומברגים.

קציצות דגים מטוגנות

המתכון הזה נוסה כמה פעמים על הילדים. הוא מאוד פשוט ובעל אחוזי הצלחה גבוהים, גם אצל ילדים של אורחים.

החומרים הדרושים:

1 קילו דג לבן טחון בלי עור ועצמות. אפשר בורי, דניס, מושט, קרפיון ועוד

1 בצל קצוץ דק

3‑5 שיני שום כתושות

חצי כוס פירורי לחם

1 כף כמון

עלי סלרי, משני גבעולים

חופן גדול של כוסברה קצוצה

1‑2 ביצים

חצי כפית גרעיני כוסברה טחונים

מלח ופלפל

אופן ההכנה:

מרטיבים את הידיים ומערבבים את הכול יחד. נותנים לתערובת מעט זמן כדי לספוג טעמים ומטגנים במחבת עם מעט שמן.

אפשר להכין ולהקפיא, ולהפשיר בשישי בבוקר. אפשר כמובן גם לסעודה שנייה.

אני הגשתי עם סלסת עגבניות, שום, פלפל ירוק וכוסברה.

חלק מהילדים פשוט טבלו במיץ לימון, חלק במיונז ביתי וחלק בטחינה. אבל כולם אכלו בתיאבון.

[email protected]