"המחנכים צריכים ללמוד מהנוער איך למרוד"

הרב נועם שפירא מנהל בית הספר לתורת הנפש מסביר מדוע מחנכים רבים אינם מצליחים ליצור שיח עם "נוער הגבעות".

נתנאל כ"ץ , י"ח בשבט תשע"ו

לתת ללהט כלים. הרב נועם שפירא
לתת ללהט כלים. הרב נועם שפירא
צילום: שילה כנרתי

"מנוער הכיכרות ועד לנוער הגוזמבות", זוהי כותרת יום העיון של בית הספר לתורת הנפש שיערך ביום שני הקרוב בירושלים.

הרב נועם שפירא, מנהל בית הספר, מציג גישה ייחודית ביחס לנוער, אשר תבוא לידי ביטוי ביום העיון בו ישתתפו מחנכים ורבנים העסוקים ביומיום עם נוער.

לדבריו, מרבית אנשי החינוך אינם מבינים את נוער הגבעות. "או שדנים אותו כ'פראים', או כאיזו תוצאה של בעיות בבית או משהו מהסוג הזה. לא מבינים שיש פה משהו יותר עמוק, איזה קונפליקט בין העוצמות שלהם, לבין יכולת המימוש במציאות החונקת והכובלת. בלשון הקבלה והחסידות יש אורות מרובים בכלים מועטים".

הרב שפירא מסביר כי הפתרון הוא לדבר עם הנוער בשפה שלו. "מצד אחד לתת הבנה ללהט הגדול שהם חיים בו ומצד שני לתת לאותו להט עצמו כלים למעשים בונים, כדי שלא יהיו מעשים בלתי מבוקרים. אבל זה דורש קודם כל הזדהות והבנה לרצון של הנוער למהפכה", הוא מדגיש.

"רוב המחנכים מעמידים את עצמם בויכוח מול הנוער בסוגיה הזאת. הם אומרים לנוער - אתם חושבים שהכל צריך להיות מהר מהר, ואנחנו חושבים שצריך קמעא קמעא, ונותנים המון אמון במסגרות גם כאשר הן פועלות בצורה בעייתית מאוד. כשמדברים עם הנוער בשפה הזאת הם מבינים שאין מה לדבר עם המחנכים והרבנים.

צריך להבין שהשאלות של הנוער נכונות, גם אם המעשים לפעמים לא נכונים. עצם האי נחת והחוסר השלמה עם המציאות הקיימת הוא דבר נכון. חשוב להבין שזה נכון הרבה פעמים גם לגבי "נוער הכיכרות", שם זה נובע מהתרסה כנגד החברה הדתית בישובים הבורגניים או החברה החרד"לית, כשבני הנוער מסתכלים על צורת החיים הדתית ואומרים: "זה לא אמיתי", ויש אי הסכמה להישאר בקיים. זה בא מנקודה אמיתית ואת הנקודה האמיתית הזאת צריך להבין קודם כל".

למעשה ממליץ הרב שפירא על שני מישורי פעולה. "מישור אחד זה במישור החינוכי הטהור, להבין שיש חיים של תורה, של דרך חיים, של מפגש עם השפה של החסידות ותורת הנפש, שיכולה לפגוש את הנוער ולדבר אליו".

"בתחום המעשי וה'פוליטי', צריך להבין את הנוער ולדבר באופן חיובי על עצם הרצון במהפכה. צריך להסביר הרבה איך בונים מהפכה שלא תהיה הרסנית אלא בונה, ובעיקר לשים דגש על מהפכה תודעתית. הגישה ש'צריך לחנך את העם', שאותה גם לי אמרו כנער, זה לא מספיק. צריך להבין שהמציאות צריכה להיות שונה לחלוטין. זה לא רק להאיר אותה, אלא ממש לייצר מציאות שונה. ברגע שמדברים ככה זה מדבר אל המקום שהנוער נמצא בו ואז כבר יש יכולת ליצור שיח עם הנוער ולנתב את דרכו".

"חינוך זה אף פעם לא הוקוס פוקוס, זה לא מדע מדוייק", הוא מדגיש, "אבל אני רואה שמה שמצליח זה רק בדרך הזאת. בסוג התקשורת הזה ובשפה הזאת הדברים כן קרו ואפשר לראות אנשים עם הרבה פוטנציאל מרדני שמפנים את כישוריהם לאפיקים בונים".

"אני פונה למחנכים: תלמדו מהנוער למרוד במצב הקיים. אנחנו מבוגרים וקצת מאבדים את נקודת האמת, ומרשים לעצמינו להיות פשרנים עם המציאות. הנוער מזכיר לנו כמה אי אפשר להשלים עם המצב הנוכחי ואפשר ללמוד מהם את הדבר הזה. אם לומדים יחד איתם ומהם, ניתן יחד לבנות כלים מתוקנים כדי לבטא את אי ההשלמה הזו, ולסייע לנוער להתמודד עם המתח והתסכול שמוביל למעשים הבלתי מבוקרים ולנתב אותו לאפיקים חיוביים".

לדבריו, "לא חייבים להסכים עם התפיסה של הנוער אבל צריך להבין שגם בה יש אמת. מחנך שמסכים איתם או לפחות לא נבהל מהגישה שלהם יוכל לנתב את הכוחות שלהם ולמצוא אתם שפה משותפת, אבל אם אתה רק כל הזמן שולל ומגנה אותם ואת האמת שלהם, ודוחק אותם לפינה, אתה יוצר מצב שהברירה היחידה של אותו נער היא לפעול באלימות".