סעודת יתרו – ביקורת מוזיקה שבועית

לכבוד 'חג התוניסאים' שלושה פיוטים מזמירות העדה – הציוני (והמצונזר), החאפלתי וההוא עם הירח. לא צריך לשחוט יונים בשביל לעשות שמח.

עוזיאל סבתו , י"ח בשבט תשע"ו

"החג של התוניסאים". תוניס כיום.
"החג של התוניסאים". תוניס כיום.
צילום: EnginKorkmaz | iStock

יונה עם עלה של רוזמרין

גואל יבוא | מתוך הופעה אינטימית | דוד ריאחי ז"ל

המח היהודי הוא המח המוטרד ביותר בעולם, בטח של היהודי שומר המצוות, בטח בזמן התפילה ובטח ובטח בחמש השניות שאחר "יהיו לרצון" של שליח הציבור בזמן שהוא מכריז: "קדיש!".

כך אירע לי הבוקר. במניין המצומצם הקבוע עלה החזן הפנסיונר ודילג על התחנון של יום חמישי. יהיו שיגרסו כי כשמבטלים תחנון בשני וחמישי, לא שואלים שאלות.

אבל אותי הטרידה המחשבה כי או שכרונולוגיית לוח השנה העברי מתעתעת בי וזה מעליב, או שלאחד מעשרת הגברים באולם נולד בן לפני שמונה ימים, נכנס תחת חופה בשבוע האחרון או התברמץ הבוקר ואני לא יודע מזה, מה שמעליב עוד יותר.


בספרי הפיוטים החדשים בחרו המוציאים לצנזר חלק משיריו, כמו שירים ציוניים אחרים. במקום "בראותי דגלי הורם לבן ותכלת", מוצגות המילים "בראותי כהני בהוד ובתפארת"
הקץ לשמועות, הסוף לניחושים. בסוף התפילה ניגשתי לחזן שכנראה ציפה לסקרן כמוני ועוד קודם שפתחתי, הודיע לי חגיגית: "היום יום חמישי של פרשת יתרו".

 - "ו..."?

 - "מה זאת אומרת? היום אנחנו חוגגים את סעודת יתרו בעדה התוניסאית".

אשתי תוניסאית. ממילא גם חמי וסביה ודודיו ובני דודיו, כולם כולם מארצות תוניס והאי ג'רבה הסמוך. לראשונה התוודעתי לכך שביום זה מבטלים תחנון אבל כמו שלמרוקאים יש את ה'מימונה', לאתיופים יש את ה'סיגד' ולאשכנזים יש את ה – לא חשוב, גם לתוניסאים מגיע יום חג.

המקורות והמנהגים אחידים פחות או יותר. באותה השבת אנו קוראים את עשרת הדיברות, כמו כן באותו השבוע לימדו ב'כותאב' (חדר) של הילדים את עשרת הדיברות והכינו לכבוד המאורע 'סעודת ילדים'. כל הכלים המוגשים לשולחן מיניאטוריים והילדים הם כוכבי האירוע. מקור נוסף הוא הפסוק "ויבא אהרון... לאכול לחם עם חתן משה", וסברה אחרונה למקור המנהג היא מגיפה שפרצה לפני ארבע מאות שנה בתוניס והכתה את הזכרים, עד שפסקה בשבת פרשת יתרו.

לשולחנות מגישים יונים (עוף קטן שמתאים לסעודת הילדים, נמשלו ישראל ליונה, ריפא את הבנים בשעה המגיפה) אותן שוחטים כמספר בני המשפחה. אך עיקר הסעודה הוא האווירה, דברי התורה והמוזיקה העומדת על טהרת שירי העדה.

אנחנו נוותר על היונים, בין היתר כי אני צמחוני ואוי ואבוי אם רק אדמיין יונה על שולחני, אבל כן נעלה על שולחננו שלושה מפיוטי העדה. נפתח בגואל יבוא.

רבי דוד ריאחי שנפטר בשנים האחרונות היה מגדולי חזני העדה התוניסאית. הוא היה ציוני ברמ"ח אבריו והופיע וזימר עד ימיו האחרונים. רבי אשר מזרחי, מחבר הפיוט, שידוע בפיוטיו הפופולאריים (נגילה הללויה, חביבי ועוד) היה גם הוא ציוני נלהב ובספרי הפיוטים החדשים בחרו המוציאים לצנזר חלק משיריו, כמו שירים ציוניים אחרים. הנה למשל בפיוט הנ"ל רשם המשורר:

"דמעה בשמחה היום נוזלת ונפשי לך מייחלת בראותי דגלי מורם לבן ותכלת, יבוא ינון עם הגואל".

ובספר הפופולארי 'שירה חדשה' בחרו לשנות את הנוסח: "דמעה בשמחה היום נוזלת ונפשי לך מייחלת בראותי כהני בהוד ובתפארת, יבוא ינון עם הגואל".

הקלטה איכותית של ריאחי לא מצאתי ביוטיוב, כן מצאתי את הסרטון הבא שצולם בערוב ימיו:

קטנות

ירח יקר – יובל טייב

אחד הלהיטים האהובים והידועים של החברים התוניסאים הוא 'ירח יקר', פיוט המושר לחתן, בין היתר בשעת עלייתו לתורה, גם בשל המילים המופיעות בו "על ראש חתנים כתר ועטרה", כמו גם על חתן ספציפי בשם שלמה, עליו משורר המשורר רבי פראג'י שוואט – "ירח יקר מלא בן יומו" – רמז לחתן כי הוא מלא וגדוש, חרף גילו הצעיר, "וה' נתן חכמה לשלמה" – החתן דנן.

יובל טייב הוא מהמבצעים המודרניים והמדויקים של יהדות תוניס כיום. אותו תראו על הבמות בחגיגות סעודות יתרו, הוא יהיה אורח הכבוד בשבתות חזנות בג'רבה וקולו יגויס להקלטות שימור פיוטי העדה.

מעלה באוב

את הפיוט האחרון לטורנו, 'שירי י-ה חמודה' קשה לפענח. הוא נכתב על ידי משורר בן זמננו – מיכאל סתבון, מילותיו מבדחות מעט, הלחן הקליל מקורו בערבית והמקאם (סולם מזרחי מוזיקלי) החאפלתי הוא מקאם ראסת המתעתע.

מה שכן, הוא עושה שמח. ומניסיוני הדל עם משפחת החם ומעלה – הם אוהבים שמח.

שבת שלום!

עוזיאל.

---

מתוך מגזין ערוץ 7