בשבע מהדורה דיגיטלית

משיאי תורת ארץ ישראל

סדרת 'פניני הלכה', שמציינת הדפסת חצי מיליון כרכים, מבטאת נאמנה את אישיותו של מחברה

הרב שי פירון , כ"ה בשבט תשע"ו

הרב שי פירון
הרב שי פירון
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

בימים אלה מציין רעי האהוב הרב אליעזר מלמד את מכירת הכרך החמש מאות אלף של הסדרה 'פניני הלכה'.

אמרו בירושלמי: "כל האומר שמועה משם אומרה, יהא רואה בעצמו כאלו בעל השמועה עומד לפניו" (שבת פרק א', הלכה  ב'). ושמעתי שהרב צבי יהודה זצ"ל היה נוהג לומר פעמים רבות: "נפגשים עם האיש וספרו". המפגש עם האיש חשוב, מפני שתורתו תלויה במידה רבה באישיותו. חוכמת הקודש הפועלת היא כזו שמביאה לידי ביטוי את הסיפור האישי של הלומד. תורתו היא גם נשמתו, אישיותו, פועלו, סיפור חייו. מי שלומד ב'פניני הלכה' זוכה להכיר גם את הרב מלמד. אם הייתי צריך לסכם את הסדרה בשתי מילים כך שתהלום את תוכן הספרים וגם את אישיותו של מחברה הייתי עושה זאת בקלות רבה: בריאות וישרות.

בראשית, היו ה'חיי אדם' ו'קיצור שולחן ערוך' של הרב גאנצפריד. כך למדו הלכה בבית הספר שלנו. אחר כך חידש הרב נויבירט חידוש גדול בהלכה כשהוציא את 'שמירת שבת כהלכתה' (המהדורה ראשונה בשנת תשכ"ב). הלשון הייתה בהירה ומראה המקומות הרחב שהביא הרב בהערותיו אפשרו לבחור בין לימוד מצומצם לנרחב. הלומד יכול לבחור אם רצונו ללמוד הלכה "יבשה", שורה תחתונה, הלכה למעשה, או להרחיב את ידיעותיו באמצעות הערות השוליים. ועדיין חיבור שבין הלכה ואגדה לא בא לעולם. עד שבא רבי חיים דוד הלוי (המהדורה הראשונה בשנת תשל"ה) ועמו חידוש: חיבור מחשבה ומעשה, רעיון ומימושו. פתאום עסקנו לא רק באיך אלא גם בלמה. טעמי המצוות ושורשיהן הרעיוניים דרו בכפיפה אחת.

אבל עדיין נעלם הדיאלוג ההלכתי, המפגש עם הדעות השונות, פוסקי ההלכה הרבים לדורותיהם, שבירת מחיצות בין מנהגי העדות, ספר הלכה אחד כלל-ישראלי. וכמובן עושר של שיקולים אנושיים; ומה על הרחבת מנעד הנושאים. חברה דיאלוגית נזקקת לדיון. גם לימוד ההלכה, מפסוק לפסק, צריך להיעשות בדרך של לימוד בית-מדרשי.

'פניני הלכה' הוא מהשיאים של תורת ארץ ישראל בצורה, בתוכן ובהיקף.

בצורה – מפני שהוא בהיר, שווה לכל נפש, מאפשר לקטן וגדול למצוא את שביקשה נפשם. הוא מלמד ששפה עכשווית אינה מחייבת שטחיות; כשהקודש מופיע בכלי עכשווי הוא מקבל עוצמות שלא הכרנו. עצם הסגנון משפיע על החיבור והרלוונטיות של עולם ההלכה. הניסוחים אינם משפטיים, והנוסח אינו כמקובל לפי חלוקה לסעיפי משנה. הקריאה קולחת, רציפה. ההלכה כסיפור חיינו.

בתוכן - בחיבור שבין רעיון למעשה. החיבור שבין ההיבט האמוני להיבט ההלכתי לא בא לידי ביטוי רק בדברי ההקדמה להלכות, אלא עובר כחוט השני בתוככי ההלכה. אולם לא רק דברי מחשבה אלא הבנה לנפש האדם ולנפש הדור. שורה ארוכה של שיקולים אנושיים, חברתיים, קהילתיים, הופכים את הרב אליעזר למי שמבקש לחבר בין מחויבות מוחלטת להלכה ובין היכולת להאזין לצורכי היחיד והכלל.

בהיקף – ראשית בהיקף הנושאים. לא רק נושאים הלכתיים קלאסיים אלא עיסוק נרחב בגניבה וגזלה, הכנסת אורחים, חברה ושליחות, לצד שורה של נושאים הלכתיים כמו הלכות שבת, תפילה, מועדים, ברכות וצניעות. וגם היקף המקורות המובאים בהערות השוליים, עושר של פוסקי הלכה מכל הדורות ומכל הזרמים.

קשה לקטלוג

אולם מעל הכול, כאמור, הספרים משקפים את אישיותו המיוחדת של הרב: בריאות וישרות. את הרב אליעזר אי אפשר להכניס למגירה. מקל או מחמיר?! שמרן או חדשן?! מי שזכה להכיר את הרב מלמד יודע ש'פניני הלכה' הוא תמונה מדויקת של אישיותו: ישר, ענייני, בריא, ובעיקר נקי משיקולים זרים.

אני זוכר שנסעתי פעם עם עוזרי להיוועץ ברב בכמה ענייני ציבור שעמדו על הפרק. הגענו ליישוב ועלינו לחדרו. בחלוף דקות התחלנו לדון בשורה של נושאים מורכבים העומדים על סדר יומנו. אחרי הפגישה התברר לי שעוזריי היו נסערים. הם לא הצליחו "למקם" את הרב. התשובות שלו נראו להם חורגות ממה שציפו לשמוע ממנו. הרב מלמד, ביושרו האישי, בענייניות יוצאת דופן, התייחס לגופם של דברים, בשקט, במענה רך. בלי מילים גבוהות אך במבט גבוה, ניתח הרב את המציאות באזמל כמו איש שמוחו מוח מחשבתי ולבו לב אמוני. כך הצליח הרב לברור עיקר מטפל ולהוציא יקר מזולל.

איש הלכה ענייני ויישר, אדם נקי מסיבוכים ומחויבויות שלעתים הופכים לנגיעות, הוא גם איש לא צפוי. הוא חוזר בו – כשצריך, מחשב מסלול מחדש. הוא שוקל שיקולים ציבוריים ופרטיים, מקומיים ורחבים, מגזריים ולאומיים.

"אפילו ספר תורה שבהיכל צריך מזל"(תיקוני זוהר צט). אולם במקרה שלנו, מקומו של הספר בציבוריות הוא תעודת כבוד הערכה ואהבה של ציבור רחב לרב ולתורתו. כה ייתן ה' וכה יוסיף.