חיים בסרט – טור עיצוב פנים

למה זכה משה אבגי לתשואות הקהל, מה המתכון ליצירת המופע הכי טוב בעיר ואיך משתמשים בכלים קולנועיים כשמעצבים את הבית? כל העולם במה.

ישראל לאש - 'פנדה עיצוב פנים' , ב' באדר תשע"ו

למה אנחנו נמשכים אל הבמה כמו יתושים למחנה ההשמדה הסגול הזה? משה איבגי
למה אנחנו נמשכים אל הבמה כמו יתושים למחנה ההשמדה הסגול הזה? משה איבגי
צילום: Shai | FLASH90

השבוע לאחר ההצגה בכיכובו, עלה משה איבגי לבמה והבהיר את "הצד שלו" בעניין ההאשמות נגדו. הקהל מחא כפיים. נדמה לי שהוא התבלבל קצת. חשב שהוא עדיין בעיצומה של ההצגה. כאילו כושף.

מהו הכוח הגדול כל כך של הבמה? ושל המסך? למה אנחנו נמשכים אליהם כמו יתושים למחנה ההשמדה הסגול הזה? הנה כמה סיבות למה אני:

אסקפיזם. קצת איפור, תפאורת קרטון מעט מושקעת, והופ, אנחנו בעולם אחר. לפני רגע זעקנו חמס על פקידת הארנונה,
לפני רגע דגדג לנו בעצבנות שעדיין לא שטפנו ידיים אחרי שנגענו עם קצה אגודל שמאל בפח הירוק המגעיל, והנה רק עולה המסך או יורד הסרט והכל כאילו נמחק. ריסטרט
דגדג לנו בעצבנות שעדיין לא שטפנו ידיים אחרי שנגענו עם קצה אגודל שמאל בפח הירוק המגעיל, ואחד האחיינים שבר לנו בטעות את גביע הטניס-שולחן שעליו גאוותנו, והנה רק עולה המסך או יורד הסרט והכל כאילו נמחק. ריסטרט. (1)

במה. נדמה שברגע שאיש או חפץ עולה מספר סנטימטרים, אנחנו נוטים לחלק חשיבות יתירה לכל מעשה שלו. הי, אתם רואים את האיש הזה שם על הבמה? הוא חשוב! (2)

רושם ראשוני. יש חשיבות גדולה לפריים הראשון. הוא זה שתופס אותך, או מהווה קדימון לשנת חורף עמוקה. לרוב כבר בו אתה יכול לדעת אם נחתת על הסרט הנכון, או שהטורנט התאמץ לחינם. במאי שראש ומצלמה על כתפיו מנצל את הפריים הראשון כדי לרתק, ולא להשאיר שבויים בשטח. קצת כמו בדייט. (3)

רמזים מטרימים. צ'כוב כבר לא צעיר, ואני בספק אם הוא זוכר, אך דומני שהיה הוא זה שאמר שאקדח שמופיע במערכה הראשונה נחרץ דינו לירות במערכה השלישית. היינו כוחו של הרמז המטרים. כאשר לקראת הסוף מתרחש עניין רב משמעות, שפורם לנו קשר שנטווה זה מכבר, נוצרת לה שמחה גדולה בשמים. (4)

פסקול. אבל כאן לא נסתיים הכל. נסו לצפות בסרט על מיוט. וואלה לא שווה את כל הריב עם המוקדנית על 2 הכיסאות במרכז שורה 9. פתאום מגלים שהעיניים הן לא הכל. הסאונטרק אומר לנו מתי לשמוח, מתי לעצוב, ומתי להתבלבל. סרט ללא פסקול כערס בלי "נשמה". (5)

חזרתיות. בימים אלה משודרת על גבי תדרים מסוימים העונה השנייה של סדרת המופת 'פארגו'. ישנו ביטוי מסוים ששגור על
צ'כוב כבר לא צעיר, ואני בספק אם הוא זוכר, אך דומני שהיה הוא זה שאמר שאקדח שמופיע במערכה הראשונה נחרץ דינו לירות במערכה השלישית. היינו כוחו של הרמז המטרים. כאשר לקראת הסוף מתרחש עניין רב משמעות, שפורם לנו קשר שנטווה זה מכבר, נוצרת לה שמחה גדולה בשמים
הבריות המשתתפות בסדרה (לא משנה מהו, אבל הוא "okay than"), והוא חלק (קטן) מסוד קסמה. בחלק מן הפרקים השימוש בו חורג לגמרי מגבולות הפרופורציה, ואתה מוצא עצמך מחייך מפה לפה באופן כפייתי כמעט בכל פעם שאך נדמה שהוא עומד להגיע. (6)

גורם ההפתעה. אנחנו מעריכים במאים שמפתיעים אותנו. שנותנים לנו טוויסט בעלילה, כמו נגיד בחוש השישי, שם מתברר בסוף שברוס וויליס הוא בכלל רוח רפאים. אנחנו פחות מעריכים במאים או סתם אנשים שנותנים לנו ספוילרים. ששם הכל ברור כבר מההתחלה. (7)

גיוון. תודו שנחמד כשהבמה מסתובבת, ותוך רגע יש לנו סצנת חוץ. כי הסצינה הקודמת היתה נחמדה, אבל ההצגה הרי צריכה להימשך. להתקדם. לנוע. (8)

ולפעמים, לא בא לנו לראות סרט, או הצגה. לפעמים בא לנו סתם לשבת על כיסא הבמאי. זה מגניב נורא. (9)

--

1. אנחנו מדברים כמובן על עיצוב הבית, אלא על מה חשבתם? על פליני? כאן למשל, הנמשל הוא בית שמעוצב בחן. לעיצוב יש כוח יותר משנדמה. עיצוב משנה מציאות. העיצוב יכול לקבוע האם לאפשר גישה נוחה לחפץ מסוים אם לאו, מה שמשפיע כמובן על מידת השימוש בו. או למשל לקבוע למשתמש בלא ידיעתו מהי הדרך אשר ילך בה למקום מסוים. ובאופן הפשוט ביותר, עיצוב טוב ונכון גורם לרחבות הלב ולנחת רוח.

2. גם בעיצוב חללים יש כוח לבמה. אם אנחנו רוצים להדגיש מקום מסוים, או לבדל אותו משאר החלל, אחת הדרכים המקוריות היא להגביה אותו. ובכלל, מפלסים שונים מעניקים תחושת מרחב גדול יותר. מכירים את הגינות המודרניות האלו
השקעת מחשבה רבה בעיצוב תרד לטמיון אם הבית מריח כמו חדר של שישיסטים. בעניין זה יש לנקוט בסור מרע, והוא לכבס גרביים בתדירות אנושית, ועשה טוב, ובו מומלץ במיוחד מפיץ הריח החשמלי הנתלה על הקיר
שבהם העירייה יוצרת גבעות מלאכותיות? תחושה של חלל גדול ומעניין יותר. כמובן שבעניין הבמה יש להיזהר ולהגביה מעט את הקצוות, על מנת למנוע נפילה.

3. גם בבית חשוב הרושם הראשוני. "אין שני לרושם ראשוני" כפי שלימד אותנו הגדול מכולם, משיח. הכניסה לבית היא החשובה ביותר. היא מותירה את מרב הרושם, ומקרינה על הבית כולו.

4. כבר טרמתי במשרד. ישנה חשיבות לעניין המחזוריות בעיצוב הבית. אנו מעוניינים, לדוגמה, לצאת למרפסת, ונתקלים בדלת בעיצוב דומה לאחרת, הלא היא דלת הכניסה לבית. הפאזל נסגר, ניכר מישהו השקיע פה מחשבה. הכל אחד. חוט דקיק מקשר בין כל חלקי הבית. איזה גישמעק.

5. לא רק העיניים אוכלות בעולם העיצוב. נדרשת שימת דגש על פרטים נוספים כדי להביא את העיצוב לכדי שלמות. הפעמון למשל, נדאג שישמיע צליל נעים בכניסתנו לבית. או הרמקולים ששקועים בקירות הסלון. אל להם שלא יהיו איכותיים. גם הריח, כמובן. השקעת מחשבה רבה בעיצוב תרד לטמיון אם הבית מריח כמו חדר של שישיסטים. בעניין זה יש לנקוט בסור מרע, והוא לכבס גרביים בתדירות אנושית, ועשה טוב, ובו מומלץ במיוחד מפיץ הריח החשמלי הנתלה על הקיר ומתיז אוטומטית ככל שנדרש, שמחירו נע בין 200 ש"ח לבין מוגזם.

6. כבר בארנו לא פעם שלהומור יש חלק נכבד בעיצוב. ריבוי פריט מסוים, למשל, באופן שאיננו פרופורציונלי, או להפך, המעטה שלו, מעיד על יציאת דופן, ומעלה מחשבה ואף גיחוך נעים מצד המביט. ניקח את המנורות. מנורות רבות המרוכזות במקום שאין זקוקים להן, או דווקא מנורה אחת (חזקה!) במקום בו נדמה שזקוקים ליותר, גורמות לעניין.

7. ה-פ-ת-ע-ה. הצפוי הוא המשעמם. יש כבר אלף כמוהו. אבל ריצוף חוץ ששמים בפנים, או אפילו שרק זולג קצת, מיטת גלריה שפתאום מוכיחה שיש בחדר מרחב כפול ממה שחשבנו, אלה מפתיעות ומגרות לגלות עוד.

8. שנו את העיצוב מפעם לפעם. שלא תשתעממו לנו. סדרו את התמונות אחרת, שימו טפט כיפי, ציבעו את הגדר. אופציה נועזת יותר: הכינו מראש 2 סדרות הום סטיילינג (דברים קלים: תמונות, מפות וכריות) בגוונים/סגנונות שונים, והחליפו ביניהן לפי המצברוח.

9. כפשוטו. נורא מגניב להציב כיסא במאי בבית. מזכיר לנו שהעולם הוא במה.

---

מתוך מגזין ערוץ 7