התחלה: לפני 67 שנים. הבכור מבין שלושה ילדי משפחת פרוינד. עד גיל שבע גדל בשכונת חסן בק ביפו, "ממש ליד המסגד".
ההורים1: שמואל ז"ל ומרים פרוינד. ילידי פולין, אודים מוצלים מאש, נישאו בימים שלאחר המלחמה במחנות העקורים בגרמניה. הם עלו ארצה בשנת 1949 והתיישבו ביפו. כמה חודשים אחר כך נולד בנם הבכור, יעקב.
פרוינד: גם לאביו וגם לאמו שם המשפחה לפני הנישואין היה פרוינד, "אבל בדקנו ולא היה שום קשר משפחתי ביניהם".
ההורים2: האב שמואל ז"ל עבד בפועל המזרחי עד ליציאה לגמלאות. הוא הלך לעולמו לפני חמש שנים בגיל 90. האם מרים הייתה לאורך השנים מטפלת מוכרת ואהובה. כיום מתגוררת בבית אבות.
אין כמו יפו: זוכר את ילדותו ביפו כחוויה נעימה. "גרנו עולים חדשים מכל העדות יחד, מלא ריחות וצבעים". בגיל שבע עבר עם משפחתו לשיכון הפועל המזרחי בשכונת יד אליהו בעיר.
חממה: "זה היה שיכון של משפחות דתיות. זכיתי לילדות מדהימה. הייתה קהילתיות, שבתות וחגים היינו מבלים יחד. אפשר לומר שגדלתי בסוג של חממה".
השכנים: בין השכנים היו משפחותיהם של אלעזר שטרן, שמעון ריקלין ועוד. גם יאיר לפיד גר בסמיכות. אביו היה הקורא בתורה המיתולוגי של השיכון. "אבא היה מלמד ומכין גם ילדים חילונים מהשכונה הסמוכה לבר מצווה".
אינטגרציה: בשיכון לא היה בית ספר יסודי והילדים הרחיקו לבית הספר הממלכתי-דתי פנקס בעיר. "למדנו יחד עם ילדי עולים משכונת מונטיפיורי, וזה עבד מצוין".
צעידה: מדי בוקר וצהריים צעד עם חברים הלוך ושוב מביתו ביד אליהו לבית הספר בקצה שכונת מונטיפיורי, "איפה שבנויים כיום נתיבי איילון". בימי גשם הנחל היה עולה על גדותיו. "הלכנו לבד בטבע. בדרך היה קיוסק קטן והמוכר היה נותן לנו כוס שתייה תמורת ברכה".
איפה האורחים: מסיבת בר המצווה שלו נערכה באולם תל אביבי קטן שכבר לא קיים, "פתאום באמצע האירוע כל האורחים נעלמו". מתברר שבאותו יום נחנכו המדרגות הנעות הראשונות בארץ וכולם נהרו לראות את הפלא הגדול. בשלב מסוים גם חתן בר המצווה בעצמו הלך לראות במו עיניו את הפלא.
בני עקיבא: "כל הילדות הייתי בבני עקיבא באון ואוף. לקראת סיום התיכון והיציאה לנח"ל התחלתי להיות פעיל יותר". הוא בוגר התיכון הדתי צייטלין.
צבא: שירת בנח"ל בגרעין בקיבוץ הדתי עין הנציב. "חוויה מדהימה". בהמשך שירת בגדוד נח"ל תותחנים. באותן שנים התנהלה מלחמת ההתשה. "מלחמה עקובה מדם. הייתי בתעלה. היו חילופי אש קשים. בהרבה מקרים זה היה ממש פחד מוות".
המצעד: נטל חלק כדגלן במצעד הצבאי הגדול שנערך ביום העצמאות שלאחר מלחמת ששת הימים.. "אנחנו, החיילים, לא צעדנו אלא ריחפנו מרוב התרגשות. אי אפשר לתאר את ההרגשה העילאית שהייתה לנו".
הביתה: עם השחרור מהצבא בחר לחזור לבית הוריו בתל אביב, "למרות שהרבה מהחברים נשארו לגור בקיבוץ". למד הנדסאות אלקטרוניקה, "מה שבדיעבד מתברר כדבר הכי טוב שעשיתי, כי זה הוביל אותי לעבודה ברדיו".
טכנאי קול: בסוף שנת הלימודים הראשונה נתקל במודעה קטנה לעבודה כטכנאי קול בקול ישראל. הוא הגיש מועמדות והתקבל. "תמיד אהבתי כל מה שקשור לרדיו. הרגשתי שאני מגיע לשערי גן עדן. לשמחתי, מאז שהתחלתי לעבוד ברדיו לפני 45 שנה ועד היום, מדובר בבילוי מתמשך".
מלחמה: מלחמת יום הכיפורים פרצה כשמלאו לו 24 והוא גויס למילואים. "הייתי תותחן. זוכר קרבות קשים. הגענו עד שערי דמשק". משם הוחלט על ידי המפקדים לרדת לחזית בסיני. "הנסיעה באוטובוס מרמת הגולן דרומה לסיני הייתה אחת החוויות המרגשות שעברתי במלחמה הזאת".
מרגש: "היינו קבוצה של חיילים עייפים, במדים מטונפים, ובכל צומת וצומת האזרחים קיבלו אותנו בחיבוקים ופינקו אותנו מכל הלב, מרגש". גם בסיני לקח חלק בלוחמה. "המצב היה קשה. בשלב כלשהו אפילו נגמרו לנו הפגזים. היינו חסרי אונים מול האויב, עד שהגיעה אספקה חדשה של תחמושת".
החצי השני: יהודית-שרי (66). כיום מורה לאנגלית למבוגרים באוניברסיטה הפתוחה. ילידת דרום אפריקה. עלתה לישראל בגיל 16. בימים אלו חוגגים בני הזוג 43 שנות נישואין.
החתונה: החתונה התקיימה עוד בתוך ימי המילואים בסעיד שבמצרים. הוא שוחרר לחתונה לשלושה ימים בלבד. "כל אחד מאנשי הצוות שלי העניק לי יום חופש משלו, שהיה יקר מפז באותם ימים, כדי שאני אוכל לצאת לחתונה כמו שצריך. זו אחת המחוות המרגשות שהיו לי בחיים".
הנחת: ארבעה. הבן הבכור, הרב יובל פרוינד (42) רב, מחנך מרצה ויוצר. הבת יעל פרוינד-אברהם (39) עיתונאית, הבת אפרת (35) מורה לחינוך מיוחד, ובן הזקונים אודי (32) אחראי מדיה בערוץ הספורט. סב גאה ל‑14 נכדים, "כן ירבו".
כתיבה: הניצנים הראשונים של כישרון הכתיבה הופיעו עוד בימי התיכון. החל לכתוב מילים למנגינות ידועות ועזר באירועים שונים בבית הספר ובבני עקיבא. "בצבא הכתיבה הפכה יצירתית יותר, וברדיו זה בא לידי ביטוי בעלון מקומי שהוצאתי".
מעלון מקומי: הכין עלון של משחקי מילים אקטואליות לעובדי הרדיו בשם 'רשם-כל', והתגובות היו נלהבות. העלון הופיע בתפוצה הולכת וגדלה.
לעיתון ארצי: זה הוביל לפרסום קטעים ממנו בעיתון 'דבר' ולהזמנה מטומי לפיד ז"ל לכתוב בעיתון 'מעריב' מדור של משחקי מילים. המדור הופיע במשך כמה שנים. "הקטע היצירתי שלי לא היה מתפרסם בלי הרדיו".
המטוס הקל: במסגרת עבודתו ברדיו דיווח בבקרים במשך יותר מעשור על מצב התנועה מהמטוס הקל. את דיווחיו תיבל במשחקי מילים. "עליתי על הליקופטר שעף מעל גוש דן ודיווחתי על פקקים או תקלות מיוחדות בדרכים. שילבתי בשידור משחקי מילים מעניינים ואנשים אהבו את זה".
משדר: לאור כישרונו בחידודי לשון הוזמן על ידי שדרים שונים ברדיו להופיע בפינה משלו. הופיע גם בתוכניות טלוויזיה העוסקות בשעשועי לשון, כמו התוכנית 'חכמים בלילה', "מדי חג היינו מתכנסים ודנים בענייני החג באופן הומוריסטי", ובתוכניות מספרי סיפורים.
ספרים: ספרו הראשון 'לשון ברוטב' - אסופה של משחקי מילים, הפך לרב מכר ונמכר ב‑11 מהדורות. חמשת ספריו שיצאו עד כה מסודרים לפי נושאים שונים, ובכולם הוא מביא, איך לא, משחקי מילים, לשון נופל על לשון וחידות היגיון.
מחייך השפה העברית: "אין מילה בעברית שאין לה פן נוסף. לכל מילה יש כמה שכבות, שצריך לקלף ולגלות. הצטברו לי אינספור משחקי מילים. עם השנים פיתחתי חיישנים לעניין הזה". נחשב לאמן השפה העברית, ויהורם גאון אף העניק לו את הכינוי "מחייך השפה העברית".
גמלאות: בעוד חודשיים עומד לצאת לפנסיה, לאחר 45 שנות עבודה בקול ישראל. "כנראה שנדבקתי בחיידק הזה שנקרא רדיו". תוכניות לפנסיה? יש ועוד איך. בעיקר לפתח את ההרצאות בתחום משחקי מילים, "אבל הכול פתוח".
רשות השידור: למרות פרישתו הקרובה המצב בתקופה האחרונה ברשות השידור מדאיג אותו. "יש כאן בלגן אטומי. אף אחד לא יודע מה עומד לקרות. ממש כאוס. אני רואה את הבית שלי מתפרק וזה עצוב".
האקדמיה: היה חבר הוועדה למילים בשימוש כללי של האקדמיה ללשון העברית. "יש מילים במילון שאני המצאתי". אחת המילים שהוצעה על ידו והוכנסה לשפה העברית היא המֵקַר, "מי קר, כינוי למתקן קירור מי שתייה, קוּלֶר".
אם זה לא היה המסלול: "בילדותי אמרתי שאני רוצה להיות כמו השכן שלי, מדען אטום. אבל האמת היא שכל מסלול החיים שלי נבע מהרדיו. הרדיו היה מקדם עניינים מבחינתי. הכרתי את כולם והייתה לי את הבמה לבטא את עצמי. אני מאושר ממסלול החיים שלי כפי שהוא".
ובמגרש הביתי:
הבוקר שלי: אין סדר יום קבוע. "כל יום אצלי זה משהו אחר". לפעמים מתחיל משמרת בעבודה מוקדם בבוקר ואז מתפלל ביחידות באולפן, ובימים שמתחיל יותר מאוחר מתפלל שחרית בבית הכנסת. לעבודה נוסע בתחבורה ציבורית. את הרכב מעדיף להשאיר בבית. "מנצל את זמן הנסיעה לקריאה וכתיבה".
דיסק ברכב: חייב מסביבו מוזיקה תמיד. הכול מהכול. "אוהב להאזין לחיפושיות, קלאסית, ישראלית, חזנות. כל סוגי המוזיקה אהובים עליי".
השבת שלי: במילה אחת: "משפחתיות". בני הזוג פרוינד מארחים בשבתות ונהנים מסעודות משפחתיות נעימות. יש גם שיעור בבית הכנסת והביקור אצל אמו. "אמא שלי, בת 92, גרה בבית אבות בכפר סבא. אז כל שבת ובכל מזג אוויר אני צועד לבקר אותה".
מאכל: הכנת שניצלים זו המומחיות שלו, ולא, הוא לא מתכוון לחשוף את המתכון המנצח. אוהב אוכל אבל בעיקר מתענג על "המרקים המשובחים שאשתי המוכשרת מכינה".
משאלה: "בריאות, זה הכול".
דמות מופת: משה רבנו. "מנהיג אמיתי. למרות כל הבעיות והקשיים הפיזיים, הרוחניים והמשפחתיים, הוא מתגבר על הכול ומוביל את העם אל הארץ המובטחת".
מפחיד: "המציאות הביטחונית והרעות הלקויה בין המגזרים. מבחינה מסוימת, יש תחושה של חוסר אונים. אני מסתכל מסביב ושואל את עצמי: מה יהיה?".
כשתהיה גדול: "במרומי גילי, תוך כדי הפעילות והעשייה, אני מרגיש גם בעמדת תצפית, מביט על הדור הבא. רוצה לזכות לראות את הנכדים גדלים, מקווה ליהנות לראות אותם מצליחים ומתפתחים, ומאחל לעצמי: עד מאה באקסטרים".