מורשת של אלימות

הסכינאות של הנוער הפלשתיני מזכירה את הדרדרות המוסר של הנערים מהספר 'בעל זבוב'. אך בניגוד לספר כאן המבוגרים הם דווקא המסיתים.דעה

רחל סילבצקי , ב' באדר תשע"ו

סכין מחבל
סכין מחבל
צילום: רויטרס

כשבנות 13 ובני 15 נועצים סכינים באנשים תמימים בלי להניד עפעף, אנחנו מתקשים להבין איך נער מוסלמי יוצא לרצוח ואולי למות בגיל שבו נער יהודי ממוצע עסוק בסמרטפון ובכדורגל.

שתי הבנות שניסו לרצוח שומר בקניון ברמלה הודו שיצאו להרוג יהודים, כאילו זו יציאה למכירות סוף השנה, ומצאו שדם יהודי הוא המוצר הזול ביותר בסביבה.

זה לא צריך להפתיע אותנו. ההסבר מופיע בספר הקלאסי 'בעל זבוב' מאת הסופר האנגלי ויליאם גולדינג (1954), המתאר את ההתמוססות המהירה של סממני ציוויליזציה ומוסר אנושי בקבוצת בני נוער שמוצאת את עצמה באי נידח בלי מנהיגות מבוגרת.

הנערים הבריטים בספר מידרדרים להיות פראי אדם שרוצחים בלי רחמים, צדים בקור רוח טרף אנושי (מתנגדיהם), והופכים קורבן למניפולציה כריזמטית של מנהיגות אלילית שקרית. הם חיים באווירת אקסטזה המביאה לרצח מלווה באימה, סוגדים לכוח משחית, אינם מפנימים שמוות הוא אל-חזור. עד שמגיע מבוגר ותופס פיקוד.

המסר של הספר הוא שילדים אינם מוסריים מטבעם, וזקוקים לשנים של הדרכת מבוגרים נבונים. עולה מאוסטרליה, פטה ג'ונס פלך, העלתה בבלוג השוואה מצמררת בין הנוער בספר לנוער השהידי. אלא שפלך השתמשה בערכיה המערביים והיהודיים כמודל לשיפוט, וקבלה על כישלון המנהיגות המוסלמית בהעברת מסורת של ערכי מוסר ותרבות לנוער הערבי.

הנער הערבי שיוצא עם סכין מטבח לצוד יהודים תמימים אכן מזכיר את נערי 'בעל זבוב'. כמוהם, הוא נכנע ללחץ חברתי. זו אינה "אינתיפאדת יחידים" אלא אינתיפאדה קבוצתית של חברי ארגון בני נוער וירטואלי. אך בשונה מהנערים בספר, הנער הערבי אינו חסר מנהיגות מבוגרת. בראש הקבוצה עומדת מנהיגות שאת קולה הוא שומע במסגדים ורואה באינטרנט. זוהי מנהיגות כריזמטית דתית, המניפולציה האולטימטיבית. במקום דמותו של האליל בעל זבוב אשר מהפנט את הבנים בספר ומשכנע אותם לבצע פשעים, עומד איש דת, מבוגר מסוג אחר.

וזו טרגדיה. טרגדיה לאסלאם שהורס את עתיד בניו כמו הילדים שנהרסים בבעל זבוב. מי שחווה נעורים אלימים וחסרי רגש חמלה לזולת כמעט לא יכול לגדול לאדם נורמטיבי – לפחות לפי אמות מידה מערביות מקובלות. בני נוער שגדלים בתוך קבוצה כזו יתקשו לבנות קשרים נורמטיביים עם אחרים, לגדל ילדים לא אלימים, לנסות לחולל שינוי. לכן זו טרגדיה גם בשבילנו.

כי בניגוד לספר, המבוגרים נמצאים, הם דואגים להעביר לנוער הערבי את מורשתו – אך מתברר יותר ויותר שהרציחות והאלימות הן הן המורשת התרבותית של האסלאם, והמבוגר שמעביר אותה הוא האימאם שקורא ללא הרף לרצוח יהודים.