אני לא "שתול" חרדי

הרב יצחק נריה מגיב לטענות נגד דבריו בכנס ירושלים. ''על הציונות שלי אני ממש לא מרגיש צורך להתנצל''.

הרב יצחק נרי'ה , ב' באדר תשע"ו

הרב יצחק נריה
הרב יצחק נריה
צילום: ישראל ברדוגו



טוען....

דברי הרב נריה בכנס ירושלים, השבוע

בעקבות דברי בכנס ירושלים של עיתון בשבע, התעורר ב"ה דיון ציבורי ער על כבודה של תורה בציבור שלנו. אני מבקש בקצרה להגיב לדייק ולחדד. על תגובות מתלהמות ולא רציניות או על אלו אשר בקושי טרחו לקרוא את הכותרת של דברי וכל אתר ואתר המציא כותרת לפי דרכו ועניינו, איני מתכוון להגיב כלל.

אני כן מבקש להבהיר שאני ממש לא שתול חרדי [אם תרצו, אין באמת צורך לפתוח בקמפיין] אני בשר מבשרה של הציונות הדתית גדלתי בישיבת ההסדר "אור עציון", הייתי ראש הישיבה התיכונית "אור עציון" שירתתי בצבא עד לפני כשנתיים במילואים כחפ"ש. וכיום אני מלמד בישיבתנו "תורה בציון" על הציונות שלי אני ממש לא מרגיש צורך להתנצל.

ב-6 השנים האחרונות אני מעורב בקרן "אחד לאחד" קרן אשר שמה לה למטרה לחזק ולבסס את עולם התורה הציוני. במלוא הצניעות והענווה, אני חושב שאני מכיר את עולם התורה הדתי לאומי, כמעט את כולו, באופן מקיף ויסודי. כאחד שנפגש עם ראשי הישיבות, ראשי הכוללים והגרעינים התורנים, לפחות פעמים בשנה לקראת ניסן ולקראת תשרי, כאחד שאוהב את תלמידי החכמים שלנו אהבת נפש, כאחד אשר מעריך מאוד את גדלותם התורנית והרוחנית ואת יושרם הרב. ואני מדגיש את כולם כי הקרן שלנו תומכת בכלל הציבור על כל גווניו ומגוון דעותיו [וגם על זה הותקפתי].

ב-6 השנים האחרונות חוויתי עם ישיבות וגרעינים עליות ולצערי גם ירידות, משברים אבל גם צמיחות, במעט שבידנו עודדנו כאשר צריך, תמכנו כפי האפשר כדי להגדיל תורה. בפרט ב-6 השנים האחרונות אני כואב איתם את מצב עולם התורה שלנו.

כאחד אשר שמע לא פעם על ראשי ישיבות ורבנים שבמשך חצי שנה לא מקבלים משכורות כי חשוב יותר שהאברכים יקבלו, כאחד שיודע עד כמה מתאמץ ר"מ בישיבה כדי להחזיק את משפחתו, כאחד אשר מתרוצץ בארץ ובעולם כדי לגייס כספים לקרן אחד לאחד כדי לתמוך בעולם התורה שלנו. זכותי ואולי חובתי לומר את אשר אני מרגיש! 

אחים ואחיות שלי, אין מספיק הערכה ויקר ללומדי התורה בציבור הדתי לאומי, לא נעים אבל זו תחושתי.

אני מבקש להגיב בכמה שורות באופן ענייני על טענות שעלו נגד דברי, ואדרבה ישמע חכם ויוסף לקח.

ידידי הרב אלי קפלן צודק, זו ממש לא שאלה של כסף, זה בראש ובראשונה שאלה של הערכה, בלשון ישיבתית הכסף הוא לא סיבה הוא סימן בעלמא במה הציבור נכון להשקיע. אני מניח שכולם מכירים את ההתרגשות שאחזה בגרא"ז מלצר זצ"ל למפגש עם הרב עמיטל זצ"ל הבעל של נכדתו עת התגייס לצה"ל. כולנו אוהבים את המדינה, ואת הצבא. אבל ענו לי רבותי, למה יש יותר כבוד בציבור לבחורצ'יק שנכנס לבית הכנסת עם מדי זית וכנפי צניחה וכולם נרגשים ומברכים אותו ואת הוריו, יותר מאשר לאברך צעיר אשר שוקד על תלמודו גם אם מראהו קצת מדובלל.

וכי מי ששוקע בש"ס ופוסקים איננו מתאמץ? שוו בנפשכם כמה מאמץ נפשי ופיזי צריך כדי ללמוד ש"ס? וכמה כדי לדעת אותו? וכמה כדי להבין אותו בעיון? נכון הכסף אינו העיקר לא כולם יכולים לתת אבל הוא סימן בעלמא, למה שחשב לנו כציבור.

ידידי הרב חיים נבון, אתה בהחלט צודק על כל משרה קופצים שלשה, זו ממש לא טענה, שכן גם על כל משרה ציבורית קופצים עשרות, האם בגלל זה הפסיקו ללמד מדעי המדינה? אבל האמת שרבים מהצעירים אשר יכלו להתפתח ולצמוח לגדולים קופצים על כל משרה בגלל המצוקה! דבר נוסף קראתי את הראיון עמך בעיתון בשבע, תיארת בערגה את הלימוד אצל ענק הלמדנות המחשבה והרגש הגאון הרב ליכטנשטין זצ"ל, תיארת כדרכך בצבעים יפים איך זה בנה אותך ועיצב את חיייך. וכי אין לנו לדאוג לעוד כמה הרב ליכטינשטין כאלו? האם לנצח נייבא אותם מישיבה יוניברסיטי? כדי שצעירים כמוני וכמוך יפגשו דמויות רבות הוד והן תשפענה על חייהן

דומני כי ברוחניות אין להסתפק במועט, עלינו לשאוף לבנות לקומם ולרומם את עולם התורה שלנו.

ועוד טענה שטענו נגד דברי, שמא נגדל עדרים עדרים של בטלנים, אני מכיר היטב את ראשי הישיבות שלנו, הם לא מחפשים ניצבים בבתי המדרש, הם יודעים היטב מי ראוי שיישאר ויוכתר בכתר תורה ומי עדיף שיצא לעבוד. אנחנו בקרן כעקרון לא תומכים באברכים מעל גיל 40 [וגם על כך הותקפתי] בגלל שאנו מאמינים שאם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך, לך תשפיע אותה לעם ישראל.

יקרי, ההשוואה המינורית אשר עשיתי לעולם החרדי קוממה רבים ובצדק. לרגע לא זלזלתי בתורה שלנו, ההפך הוא הנכון. מאידך גיסא  חלק מהתגובות הן בעייתיות מאוד, הגם שיש "להם" מה לשפר האם אין לנו מה ללמוד מהם? בגלל שהם מכונים חרדים אין בהם טוב?  האם שכחנו את דברי הרב במסע המחנות? או שמא האמת העצובה היא כי כאשר מאתגרים לנו את אזור הנוחות [הגאווה המגזרית] אנחנו מגיבים מהבטן.

אחד המגיבים לדברי היה ראש כולל חרדי שאמר לי אשריך ואשרי הציבור שלך שאתם יכולים לדון ככה בנושאים חשובים כאלה. אני חושב שיש לנו ציבור נפלא שניתן לדון איתו גם על דברי כואבים בכבוד ובדרך ארץ. הלוואי שנזכה לכך שכל בחור ישיבה יתגאה בעצמו יתגאו בו הוריו, נתגאה בו אנחנו כציבור, נפסיק לפחד מהדתה בבית פנימה. ואז כל אברך רציני לא יצטרך להסביר בכל שמחה משפחתית לכל מחטט ודורש מה ממעשיו. אלא ניתן כפשוטו כבוד לתורה. 

יצחק נרי-ה
ישיבת "תורה בציון"
ירושלים עיה"ק ת"ו