'נשקתי לו וידעתי שלא ניפגש עוד בעולם הזה'

אביגדור קהלני מספר לערוץ 7 על יאנוש שהכיר בקרב, כאשר ניצב עם 12 טנקים מול 160 טנקים סוריים, על ימיו האחרונים ועל הפרידה המרגשת.

שמעון כהן , ה' באדר תשע"ו

יאנוש בן גל
יאנוש בן גל
צילום: Moshe Shai/FLASH90



טוען....

תא"ל במיל' אביגדור קהלני מספר הבוקר (ראשון) ביומן ערוץ 7 על דמותו המיוחדת של האלוף במיל' יאנוש בן גל, אחד מסמליה של מלחמת יום הכיפורים, שהלך אתמול לעולמו.

היכרותם של השניים החלה כשנה קודם לקרב ההוא, הקרב בו ביקש קהלני מיאנוש סיוע בכל דרך שיוכל וזה הבטיח לו לעשות הכול על מנת לסייע והגדיר אותו במכשיר הקשר כ'גיבור ישראל'. לאחר שנה של היכרות כמפקד ופקוד היה הקרב בעמק הבכא ל"שיא השיאים של מפקד ופקודו", כלשונו של קהלני.

"הוא היה מח"ט 7 אני מפקד גדוד 'עוז 77'. הוא היה זה שהשליך אותי אל הקרב בשנייה האחרונה. הייתי שם בשלושה ימים האחרונים. לילה קודם הוא העביר אותי לגזרה אחרת, ואז ברגע האחרון, אחרי שהוא נתן אישור נסיגה, הוא ביקש ממני להסתער חזרה על העמדות שכבר לא היו בידינו. זו בהחלט החלטה קשה ביותר ומשם, מהעמדות הללו עמדנו ביחסי כוחות קשים מאוד של 12 מול כמאה ושישים טנקים סורים. הקרב נגמר בכך שנשארנו 2-3 טנקים מתפקדים וכל הטנקים הסורים הושמדו".

על קור הרוח הנדרש ממפקד הנותן פקודה כמעט חסרת סיכוי שכזו ומתחייב לעשות הכול כדי לסייע לכוח שנמצא בנחיתות דרמטית כל כך, אומר קהלני, כי במבט לאחור הוא מבין את עוצמתה בשל הקרבות הרבים שעליהם פיקד והפקודות ששיגר לפקודיו. "אני יכול להבין את זה. כל המילים שהוא אמר זה המושג של אחוות לוחמים, של מפקד שמרגיש אח בכור שאחראי על האחים הקטנים שלו, זו תחושת אחריות שהוא הציב אותי במקום שמפקד אחר שממנו הוא ביקש לעזור לי, משולם ראטס הי"ד, אמר לו 'אתה שולח אותי אל המוות' ואז הוא אמר לו 'אין לי ברירה', הוא בא אליי והסתער יחד איתי ונפל. היה ברור שמי שהולך לקרב הזה הסיכויים שלו לחזור הם קלושים. הדברים שנאמרו בהתרגשות כפי שזה נאמר מאוד מרגש לשמוע אותם, אבל הייתי אז בתוך האש והסערה ופחות שמתי לב למה שהוא אומר".

"הוא גם דאג לי כי הוא ידע שאני מהמפקדים המסתערים קדימה וכל הזמן נמצאים על הטנק הראשון. למרות שהייתי מפקד גדוד הייתי בעמדה הקדמית ביותר", מציין קהלני וכשהוא נשאל אם הוא הבין כבר אז שסיכוייו לחזור מהקרב כמעט אפסיים, הוא משיב בחיוב ואומר: "הוא שלח אותי ושאל אותי כמה טנקים יש לך? הייתי לבד עם הטנק שלי וכל שאר השבעה היו במרחק של קילומטר מאחוריי, ואמרתי לו 'קבל הודעה בלשון סגינהור' כדי שיבין שאני הולך לשקר אותו ואמרתי שברשותי 40 טנקים ואני מסתער לעמדות. כשהייתי בדרך לעמדות נתקלתי בארבעה טנקים במרחק של 25 מטרים, ממש קרב סכינים שלא קיים בטנקים, השמדתי אותם ואחרי זה ראיתי נחיל גדול של מאות מאות טנקים שנכנסים לעמק הבכא והבנתי שהמצב ממש קטסטרופאלי, וביקשתי שישלח כל טנק. ההתפרצות שלו בקשר הייתה התפרצות של עדיין חשש ותחושה שאולי אולי הצלחנו לבלום אותם".

באשר לימים שאחרי ימי הקרבות, ממשיך קהלני ומספר על יאנוש שהכיר: "יאנוש הוא אדם מאוד לא שגרתי. הוא היה איש משכמנו ומעלה, גם גבוה עם בלוריתו המתנפנפת, היה איש שידע לבטא את עצמו, היה לו אומץ ציבורי לומר דברים שלא תמיד נעמו לאוזן, אבל הוא היה מוכן לחטוף אש על כך. היה תוכו כברו. הוא פיקד עלי כשפיקדתי על אוגדה ופיקד עליי לאחר מכן וגם אחרי שהשתחררנו הפכנו לחברים".

על התקופה האחרונה מספר קהלני: "ליוויתי אותו בשנה האחרונה שהייתה קשה ביותר, ונפרדנו לפני כמה ימים ליד מיטתו. נתתי לו נשיקה על המצח. נדמה לי שהוא חש ואני חשתי שלא ניפגש יותר בעולם הזה... זו הייתה תחושה קשה מאוד. זו הייתה מלחמה קשה מאוד לנסות לחיות ולשרוד. ראיתי פרח שנובל".