חת, שתיים... ניסיון – טור עיצוב פנים

כלא החלומות (המזוויעים) של כל אסיר. המעצב מקבל את פניו של האסיר אולמרט עם כל הטעויות בעיצוב בית הסוהר. וגם– מי הוא קבלן ה'ליד'?

ישראל לאש - 'פנדה עיצוב פנים' , ט' באדר תשע"ו

אולמרט נכנס לכלא
אולמרט נכנס לכלא
צילום: Yonatan Sindel | Flash90

אוי לרשע ואוי למעצב פנימו.

צריך לתת למעצבי פנים מתחילים להתנסות בעיצוב בתי-כלא. מקסימום יקצצו לאסירים שליש על עוגמת נפש עיצובית. אבל אם להתנסות ולעשות טעויות, לפחות על חשבון אלה שעשו גם הם.


מעצבי הפנים ההתחלתיים ודאי היו הולכים לחנויות הרהיטים עם כיסוי עיניים, או לפחות בלי שערכו מדידות בחדרים. הרהיטים גדולים מדי? הכיור בולט קצת? לא נורא. שיהיו חזקים. יתירה מכך, כמו שאומרים שוב, היו מזמינים מהאינטרנט
מעצבי הפנים האלה (לא אני, אני מושלם) לבטח היו שמים את האסלה בדיוק מול הכניסה, למען יראו וייראו. מתאים גם לקונספט. את הפרטיות משאירים בקבלה. בטח גם לא היו נותנים 40 ס"מ לכל כיוון מהאסלה ולצדדים, כמו שכתוב בספר. יתרה מכך, כמו שאומרים, הם היו שמים את המיטה קרובה מדי לכניסה. תמיד טענתי שהזרת ברגל מיותרת.

מעצבי הפנים המתחילים היו ממקמים את המדפים בקנטינה גבוה או נמוך, הכוונה 'מדי'. שאין יד אדם יכולה להגיע. את קירות הכלא היו צובעים בשני גוונים עזים (אף פעם לא הולך ביחד), אבל לא את כל הקיר, אלא עד גובה מסוים, כמו שהיו שמים פעם, והיום מי שעושה מקומו בבית הכלא. ונצנצים בקירות. אבל בזה אני כבר בספק אם העצירים יעמדו. אולי באגף המבודד.

או נגיד טפט. כשאנשים שהכישרון חמק להם מבין האצבעות מחליטים לשים טפט, יש להם נטייה בלתי מתפשרת ללכת דווקא על אחד שמדמה משהו אמתי, כמו עץ או טיח, כמו מדגישים את החיסרון בתקציב, ואת התחליף לדבר האמתי.

כמובן שהרצפה הייתה רצפת טרצו, כי הוא הדבר היחיד שיצא מן האופנה, ובשלב שכבת הבסיס - החול והטיט - היו מעלימים עין, מה כבר יכול לקרות. בלטות שקועות? מפלסים זה נחמד, לא?

במקלחת היו חוסכים. מסתפקים באינטרפוץ 3 דרך, היינו מנגנון ברז עם יציאה אחת ולא שתיים, ואז כדי לקבל גם טוש למעלה וגם טוש 'רמקול', יש לחבר חלק חיצוני כזה שמחליט לך לאן ילכו המים, שאותו צריך להחליף כל חודשיים כי גם טמבוריות צריכות להתפרנס.

במקום לבדוק בעזרת חושי המישוש והראייה (אין תקציב) היו שואלים המעצבים את נציג חברת הווילונות (האחת! למה צריך יותר?) בטלפון אם הם מחשיכים. הוא לבטח היה מהנהן (יש להם טלפון מיוחד, שומעים הנהונים) והם היו לוקחים בלי למצמץ. בקטנה, מקסימום לוקחי השוחד והשלמונים ייאלצו לוותר על שנ"צ היופי שלהם, רחמנות.


פרופיל קצר של קבלן 'ליד': ידיים - ידי זהב. ובגלל שהן כאלה הם חסים עליהן, מעדיפים לשמור עליהן טובטוב. להמעיט בשימוש. חיית מחמד - עצלן
השולחנות, כמו כן, עשויים להיות בגובה של למעלה מ-75 ס"מ או מתחת ל-72 (איך? תשאלו, לא קונים אותם מוכנים כבר? יש מוכשרים במיוחד, אענה), ו-54 ס"מ רוחב שולחן אוכל לאחד. ס"מ אחד בדיוק פחות ממה שצריך. דווקא.

מעצבי הפנים ההתחלתיים ודאי היו הולכים לחנויות הרהיטים עם כיסוי עיניים, או לפחות בלי שערכו מדידות בחדרים. הרהיטים גדולים מדי? הכיור בולט קצת? לא נורא. שיהיו חזקים. יתירה מכך, כמו שאומרים שוב, היו מזמינים מהאינטרנט. מה רע, הרי בקליק אחד אתה מקבל מחו"ל מיטה זוגית שבורה בפינה (לך תחזיר), ספה מעור נחש (הזמנת עור תנין) וכלכלב מתוק (כתבת Yorkshire במקום Armchair).

הם גם לא חושבים על העתיד, המעצבים המושמצים. עתיד זה לחלשים. בחלומם הוורוד מוצבת מכונת זמן (מעוצבת!) בחדר הביקורים, ובעזרתה כל האסירים נשארים לעד באותו הגיל, ולא מזדקנים לנצח. במקלחות אין אפשרות לשבת, וידיות תמיכה על הקיר הס מלהזכיר. חיים את הרגע. כי מעצב רע הוא מעצב שרע לו. סתם. מעצב רע, או חובבן, הוא מעצב שלא אכפת לו ממה שקורה בבית שנייה אחרי שהוא כבר בפרויקט הבא. כל שכן שנים.

אה וגם קבלנים 'ליד' זקוקים לפרנסה. נשדך אותם אותם למעצבים המתחילים בשיפוץ בתי הכלא לרווחת שלטון החוק.

פרופיל קצר של קבלן 'ליד':

ידיים: ידי זהב. ובגלל שהן כאלה הם חסים עליהן, מעדיפים לשמור עליהן טובטוב. להמעיט בשימוש.

חיית מחמד: עצלן.

תקופה נוסטלגית מועדפת: הניינטיז. ניינטיז זה יופי. "לבנימין אמר", נגיד. או נישות גבס. קבלני ה'ליד' מקבלים את המפתחות, ומחזירים אותם בסוף החודש עם כל מה שביקשת, רק 'ליד'. כמעט. אבל מחפים על זה. במה? בנישות גבס כמובן. המוווון נישות גבס.

מצב: אלמן. אִשתם הביטה פעם אחורה ונהפכה לנישת גבס לטלויזיה.

מקצוע קודם: מגבסי 'טרם' בפנסיה.

מאכל אהוב: כבש (זה נשמע להם כמו גבס).

נשבע לכם, אסור להשאיר אותם לבד. שניה אתה בשירותים, וצצו להן 2-3 נישות גבס. שכביכול נותנות תחושת קיר, אבל למעשה תופסות רבע חדר. הישמרו לנפשכם.

---

מתוך מגזין ערוץ 7