צוואתה - "קחו את הטוב"

בני משפחה, חברים, מכרים ומוקירים התכנסו הערב לאירוע זיכרון לדפנה מאיר הי"ד באולם ז'ראר בכר בירושלים.

חזקי ברוך , ז' באדר תשע"ו

באולם ז'ראר בכר בירושלים התכנסו הערב (שלישי) מאות בני משפחה, מכרים ומוקירים לאירוע זיכרון במלאת שלושים להירצחה של דפנה מאיר הי"ד בפתח ביתה בישוב עתניאל.

בין המשתתפים באירוע, אותו מארגנים תושבי עתניאל, נמצאים גם גם ליהיא לפיד, יריב אופנהיימר, עליזה לביא והרב רא"ם הכהן.

בעלה של דפנה, נתן, אמר לפני תחילת הערב "לחוסר אין ממענה ותשובה. זה מרגש לראות פה את כלל עם ישראל. אני מקווה שנדע כל אחד מאיתנו לדבר מהלב איש לרעהו".

את האירוע פתח בנה של דפנה, עקיבא, "איך אני מדבר עלייך בלשון עבר. אמא, כל הווייתך הייתה אמת. לא התביישת שאת אמא מספר אחת בגלקסיה".

עקיבא הקריא מכתב שכתבה לו אמו וציין כי הוא רואה במכתב צוואה. בסיום דבריו אמר "עכשיו אמא, כשהכל נגדע, אני עומד ושותק מול האינסוף ורואה את התמונה גדולה ממני ומכולם. תודה למרות הקושי. תודה על 15 שנים וחצי של אור. תודה על שנתת ולקחת".

אשת התקשורת ליהיא לפיד, רעייתו של יו"ר "יש עתיד" יאיר לפיד, אמרה "כל אחת הייתה רוצה להיות חברה של דפנה אבל אני לא הכרתי אותה. מה הסיכוי שהיה לנו להכיר בלי הרצח? אבל דפנה כבר לא תהיה חברה שלי או אישה או אמא. היא רצתה להספיק ולעשות הכל והיא עשתה כאילו ידעה שאין לה זמן. זו הצוואה שהשאירה לכל אשה, לדתייה ולחילונית. תהנו יפות, קחו את מה שטוב וזרקו את כל השאר".

מלכה פיוטרקובסקי, חברתה של דפנה, סיפרה, "מה שמקלקל לי זו המחשבה מה היא הייתה אומרת על הערב הזה. לכולנו יש מזל שהיא לא פה. היה בה שילוב נדיר של רכות אין קץ, ברכת הטוב ואכפתיות ומסירות נדירה. אבל ברגע שמישהו העז לערער על מה שהיא חושבת היא לא ויתרה. מתוך בירור ולימוד היא גיבשה את דעתה והיה צריך להוכיח לה כדי שהיא תשנה את דעתה. לא רואה בעיניים".

"יש לי כאב גדול וקשה עליי הערב הזה. בנוסף לכאב שכולנו חשים בהירצחו של כל יהודי ויהודיה יש תחושה שהעולם יצא נפסד. שילוב של אימהות עמוקה עם עשיה ציבורית. היא הכשירה נשים בכל הארץ אבל למגזר הבדואי היא אמרה שהיא עדין לא הגיעה. היא הייתה מתנחלת אבל האמינה שיש לדאוג לכל אדם", הוסיפה.

הרב מנחם בורשטיין, ראש מכון פוע"ה, התייחס בדבריו גם למחלוקת שהיתה לו עם דפנה, "כל אחד והדפנה מאיר שלו. זכינו שדפנה למדה אצלנו. היתה לנו מחלוקת הלכתית עם דפנה מה בדיוק המסגרת של ההלכה. אני רואה את גדלותה של דפנה שביקשה להוציא אותה מרשימת הבודקות, אז אמרתי לה: אם את ממשיכה בקשר אתנו אז אני מוכן, והקשר עוד יותר יתחזק. אני מבקש ומתחנן מכל הציבור ללמוד ממנה על הכבוד הדדי של כל אחד כלפי חברו. מותר לחלוק אבל לשמור על הכבוד ולכבד ולעזור אחד לשני". 

הרב בורשטיין המשיך בבכי, "אני פונה לדפנה, את מהרוגי מלכות. דפנה מאיר, תהי מליצת יושר על כולנו. תגיעי לכיסא הכבוד ותבקשי שיהיה כבוד אחד כלפי השני. תודה לך דפנה, תודה על השליחות".

יריב אופניימר דיבר גם הוא בערב הזיכרון וסיפר, "על דפנה מאיר שמעתי בפייסבוק. זה היה ערב שיגרתי, ואז פרץ הדיווח על הירצחה של דפנה מאיר. ככל שעברו השעות דף הפייסבוק שלי נשטף בדברים לזכרה של דפנה על ידי חברים שלי. באותו לילה לא נרדמתי וקראתי על דפנה ואומץ ליבה. מותה והרצחה הזכירו לי שאין ימין ואין שמאל. על אף חילוקי הדעות אנו עומדים ביחד בעצב. דפנה רצתה להוציא אותנו מהסטיגמות של מתנחל ..דתי ..חילוני שמאלני".

"הצטערתי שבנסיבות החיים לא זכיתי להכיר את דפנה", הוסיף אופנהיימר, "דפנה ראתה בכל אדם אדם. הצילה חיים של כל אדם. אם היינו נפגשים אני רוצה להאמין שלצד המחלוקות היו חיוכים וגם הסכמות". בסיום דבריו הודה אופנהיימר לנתן ולילדים על ההזמנה הלא שגרתית ש"צריכה אומץ ולב רחב".

המשנה לראש העיר ירושלים, דב קלמנוביץ', אמר באירוע, "הארץ נמצאת מזה ארבעה חודשים במתקפת טרור,  גם אני אחד מקרבנותיה, אבל אין כאב ככאב השכול, הוא יותר מפוצע. אבל כאב השכול הוא גם מקור לתקווה, הוא בסיס להשראה הוא נותן בנו את יכולת להביט אחרת לסובב".

"לא זכיתי להכיר את דפנה, אך מאז הירצחה הסיפורים המסופרים אודותיה מהווים מקור לתקווה. בסיס להשראה ונקודת מבט אחרת", הוסיף קלמנוביץ'. "הטרור אינו מלחמה במובן הקיומי,  הטרור הוא מאבק על החיים הנורמליים, על היכולת שלנו- החברה האזרחית, לספוג ולהרים ראש, לראות את האופק ולהבין שהם רוצים לשבש את החיים. דפנה תהווה סמל במלחמה האזרחית. סמל האם המגוננת. סמל האישה התומכת, העוזרת, המסייעת לחברות, לישוב, בבית החולים. דפנה היא סמל החיים. תושבי ירושלים מרכינים ראש ושותפים יחד אתכם תושבי עתניאל בהמשך דבקות בחיים ובארץ".

בסיום הערב דיבר נתן בעלה של דפנה. "אני מודה לכולכם שבאתם לכאן לאסוף רסיסים של אור. אני פונה לילדי - אפשר היה לעשות ערב של הספדים נוגה ועצוב, ובדם ליבי בחרתי לגעת באור ובנצח. כואב לנו ילדים שלי. אתם רואים את עיניי ואני רואת את שלכם וגאה בכם שבחרתם בחיים. אתם ילדיי רסיסי אור שמאירים אותי ואת העולם כלו. אתם המצבה הכי יפה שהשאירה אמא". לאחר הדברים הגיש נתן זר פרחים לבתו רננה שעברה טסט היום.



טוען....