רזי ברקאי
רזי ברקאיצילום: Flash90

שבועיים קשים מאוד עברו על מגיש האקטואליה הרדיופוני הבכיר של ישראל, העיתונאי ואיש התקשורת רזי ברקאי. למשך יממה אחת נראה היה שנסיך הכתר של האקטואליה הרדיופונית עומד לאבד את כיסאו, בעקבות שילוב של נסיבות שהתנקזו לרגע מכריע אחד.

רזי, אם דאגתם, נשאר אתנו בשלב זה. תכניתו היומית ב'גלי צה"ל' על מכונה עומדת, ודקה מדקותיה לא נפלה ארצה. אבל הסדקים בהחלט כבר כאן, והשלכותיהם חורגות הרבה מעבר לסיפורו האישי של האיש רזי.

השירות הצבאי הפגיש אותו עם שני פוליטיקאים מרכזיים מאוד לעתיד. בנימין נתניהו שרזי היה מפקדו בטירונות, ושאול מופז שרזי היה מפקד הצוות שלו בקורס הקצינים
ברשותכם נניח לרגע לסדקים ונחזור במכונת הזמן 67 שנים לאחור. בכ"ה בשבט ה'תש"ט, 24 בפברואר 1949, בשלהי מלחמת העצמאות וימים ספורים לאחר כינוסה של האספה המכוננת שהפכה לכנסת הראשונה, נולד בחולון ראובן זאב ברקאי. הילד, שבינתיים זכה לכינוי "רזי" שיהפוך בפועל לשמו, הלך לפנימיה הצבאית של בית הספר הראלי בחיפה, ובגיל 18 התגייס לצה"ל. שנה קודם לכן, כשהוא בן 17, שכל רזי את אחיו הגדול, שנהרג בתאונת אימונים במהלך קורס קצינים.

כבוגר הפנימייה הצבאית ששאף לשירות הקרבי ביותר התנדב רזי לצנחנים, ומאוחר יותר גם יצא לקורס קצינים והפך לקצין בצנחנים. השירות הצבאי הפגיש אותו עם שני פוליטיקאים מרכזיים מאוד לעתיד. בנימין נתניהו שרזי היה מפקדו בטירונות, ושאול מופז שרזי היה מפקד הצוות שלו בקורס הקצינים.

רזי לא היה אמנם מנערי גל"צ, אבל את הקריירה העיתונאית התחיל מיד עם השחרור מהצבא. ראשיתה בעיתון 'דבר' ומהר מאוד עברה ל'קול ישראל'. את הסיפור הגדול ביותר בקריירה השיג רזי בעזרת חושים מחודדים. כעיתונאי ב'קול ישראל' נשלח ברקאי לוושינגטון לסקר את שיחות השלום שהתנהלו ב'קמפ דיוויד'. לאתר בו התקיימו השיחות לא ניתן היה להגיע, וברקאי הסתובב בקרבת הבית הלבן. לימים סיפר כי הבחין במסוקים נוחתים על המדשאה של בית הנשיא, ושיער כי מדובר בחברי המשלחות ל'קמפ דיוויד' שסיימו את השיחות וחזרו לוושינגטון כדי לחתום על ההסכמים. ברקאי הצליח לחדור למתחם ללא אישור, ובעזות מצח ישראלית פנה לראשי המשלחות אנואר סאדאת, ג'ימי קרטר ומנחם בגין ולבכירים נוספים והקליט עמם ראיונות. ההסוואה ככל הנראה לא הייתה מושלמת, וברגע מסוים התברר שברקאי נמצא במקום ללא אישור. מזכירו של קרטר דרש את ההקלטות ורק בהתערבותו של משה דיין נשארו ההקלטות בידיו ושודרו ב'קול ישראל'.

רזי ברקאי הוא נסיכה של אליטת התקשורת הישראלית. גבר חילוני, אשכנזי, משכיל, שמאלני, בן דור המדינה, שמייצג באופן כמעט מושלם את דמותה של התקשורת ב-67 השנים האחרונות, שנות חייו
את הסיפור הבא מנגד, סביר להניח שרזי היה מעדיף לשכוח. בשנת 1995 עבר ברקאי מ'קול ישראל' ל'גלי צה"ל', והפך למגיש תכנית האקטואליה המרכזית של התחנה, 'מה בוער'. האינטרנט בעולם כולו היה אז עדיין דבר חדש, וברקאי לא כל כך הבין במה מדובר. בשנת 1996, בסיומו של אייטם חדשותי שעסק בסכנות הגלישה ברשת, ביקש ברקאי בשידור חי ממפיקת התכנית להשיג לו את "האחראי על האינטרנט". האמירה המגוחכת-משעשעת הפכה מאז למיתולוגית, וצוטטה בעשרות כתבות ומאמרים בנושא, לא בטוח שלשמחתו של ברקאי.

עשרים שנה אחרי כן מצא את עצמו רזי במרכז סערה קשה הרבה יותר. הסיפור התחיל בראיון שערך רזי ברקאי עם השר לביטחון הפנים גלעד ארדן שעיכב את החזרת גופותיהם של מחבלים לקבורה בידי בני משפחותיהם. ארדן הסביר בראיון שהמשפחות יכולות לקבל את הגופות לקבורה בתנאי שתעמודנה במספר תנאים אותם קבע, וברקאי בתגובה שאל אותו שאלה שהשוותה בין כאבן של משפחות המחבלים לכאבן של משפחות חללי צה"ל שגופותיהם מוחזקות בידי חמאס. השר ארדן נדהם מהשאלה, קצת איבד את המילים, ולבסוף הגיב בזעם על עצם ההשוואה. אולם, הסערה התחילה כמה ימים אחר כך, כשמשפחותיהם של חללי צה"ל אורון שאול והדר גולדין שיגרו מכתב למפקד 'גלי צה"ל' שבו דרשו להשעות את ברקאי. בראיון משותף שערך ניב רסקין עם פרופסור שמחה גולדין ורזי ברקאי התנצל האחרון על הפגיעה במשפחות, אך סירב לחזור בו מעצם ההשוואה, וטען כי כאב המשפחות הוא אותו כאב. תגובתו של רזי ליבתה עוד יותר את הסערה, והקריאות להדחתו התרבו בקצב מהיר.

בקרב הנוכחי ברקאי ניצח במידה רבה בגלל העובדה שבראש המערכת בגלי צה"ל עומד מישהו שהוא כמעט תאום זהה שלו מבחינת מקומו בתקשורת הישראלית, ירון דקל
בסמיכות זמנים, מקרית או לא, פורסם בתקשורת כי מפקד 'גלי צה"ל', ירון דקל, סיכם עם העיתונאי אראל סג"ל, איש 'גלי ישראל' ו'ערוץ 20', על הצטרפותו לגל"צ. על פי אותו דיווח, סג"ל אמור היה לשדר תכנית של שעה, שתבוא על חשבון שעה אחת מתוך השעתיים שבהן שידר רזי ברקאי. לברקאי עצמו נודע על השינוי הצפוי רק עם הפרסום, בשיחה עם ראש חטיבת החדשות בגלי צה"ל, אבי ברזילי. המגיש הוותיק נעלב, יצא לחופשה קצרה, חזר לשדר תחילה באופן זמני ובסופו של דבר הצליח לכופף את המערכת. השבוע הודיעה 'גלי צה"ל' באופן רשמי כי ברקאי ימשיך לשדר את תכניתו בכל בוקר במשך שעתיים, אראל סג"ל ישדר אחריו בין 11:00 ל-12:00. התכנית המילה האחרונה בגרסתה החדשה, ששודרה בשעה זו, תוגלה כעת לשעה 18:00 בערב.

בקרב הנוכחי ברקאי אמנם ניצח, אבל נדמה שגם לו ברור שעצם קיומו של הקרב מעיד על משהו. רזי ברקאי הוא נסיכה של אליטת התקשורת הישראלית. גבר חילוני, אשכנזי, משכיל, שמאלני, בן דור המדינה, שמייצג באופן כמעט מושלם את דמותה של התקשורת ב-67 השנים האחרונות, שנות חייו. עצם העובדה שהוא נאלץ לצאת לקרב על מעמדו ומקומו מעידה שמשהו כאן השתנה. ההגמוניה של ברקאי ובני דמותו כבר איננה מובנת מאליה.

בקרב הנוכחי ברקאי ניצח במידה רבה בגלל העובדה שבראש המערכת בגלי צה"ל עומד מישהו שהוא כמעט תאום זהה שלו מבחינת מקומו בתקשורת הישראלית, ירון דקל. אולם, גם הקדנציה של דקל איננה בלתי מוגבלת בזמן, ובכלל לא בטוח שמחליפו של דקל יהיה בן דמותו. ברקאי אמנם נפגע מדקל עמוקות, אולם יתכן שגם הוא יודע שאצל מפקד אחר לא בטוח שהוא היה מנצח בקרב הזה. ההגמוניה שברקאי היה אחד מנסיכיה נסדקה, וברקאי בהחלט יכול היום לחזור על המשפט שאמר פירוס מלך אפירוס בתום הקרב באסוקולום בו ניצח את הרומים: "עוד ניצחון כזה ואבדנו".

---

מתוך מגזין ערוץ 7