פעמיים בתוך יממה, במהלך שידור בגלי צה"ל, עצבן רזי ברקאי את הימין הישראלי.
בפעם הראשונה זה קרה במהלך ריאיון שלו עם השר גלעד ארדן בנושא החזרת גופות של מחבלים.
ברגע סהרורי אחד ביקש ברקאי להשוות את רגשותיהן של משפחות המחבלים לאלו של משפחות חללי צה"ל, ועוד בבית הרדיופוני של החיילים.
למחרת ראיין עמיתו ניב רסקין את שמחה גולדין, שגופת בנו הדר ז"ל נמצאת בידי חמאס. גם ברקאי עלה לשידור, והעימות בין השניים היה מאלף אף יותר מהדברים שנאמרו יום קודם לכן. הנה קטעים נבחרים מהשיחה:
ברקאי: "קודם כול, ברגע שמדובר במשפחות שכולות אני מוריד את הכובע".
גולדין: "אני לא חושב שמדובר במשפחות שכולות. מה שאמרת היה נורא ואיום. אנחנו נמצאים פה במאבק להוכיח לכל העולם שיש הבדלים עצומים בינינו לבין אויבינו, ובגלי צה"ל רזי ברקאי משווה בין משפחת שאול ומשפחת גולדין – בין הרגשות שלהן – למשפחות של רוצחים טרוריסטים. לפחות מולי אל תנסה להצדיק את זה".
ברקאי: "ברור לגמרי שהאמירה לא נגעה לסוג של השוואה בין הדר לבין חיילים אחרים לבין מחבלים פלשתינים אלא רק מבחינת התחושה של האם השכולה. מבחינת הרגשות של אימהות שכולות פלשתיניות והרגשות של אימהות שכולות ישראליות – אני חושב שאין הבדל".
גולדין: "אני שמח מאוד שאמרת את זה בגלי צה"ל, שאתה משווה בין הרגשות של אימהות שכולות פלשתיניות לבין האימהות לאה גולדין וזהבה אורון. חיילי צה"ל צריכים להחליט אם הם צריכים להמשיך להקשיב לתחנה הזאת כשאתה מדבר".
ברקאי: "שוב, אם הדברים פגעו בכם, אז מדובר בהתבטאות לא מוצלחת".
גולדין: "היית חייל בצה"ל, אתה שנים מדבר בגלי צה"ל, אי אפשר להגיד דברים כאלה. וגם ההתנצלות היא לא התנצלות בינינו, אתה מתנצל בפני כל מדינת ישראל, בפני כל חיילי צה"ל".
ניב רסקין מתערב ואומר לגולדין: "אני מניח שהתקשרו אליך הרבה אנשים ואמרו – ואני יודע איך זה עובד, הדינמיקות בדברים האלה – אבל אם תרד לסוף דעתו שהוא אמר כאן, הוא ממש לא השווה..."
גולדין: "שמעתי באוזניי, ועכשיו רזי חזר על זה. הוא התנצל, לדעתי הוא לא התנצל בלב מלא, ואני חושב שזה חמור מאוד".
רסקין: "אין פה רבע טענה לכך שמישהו פה לא שותף לתחושות שלך או יוצא נגד חיילי צה"ל או חושב אחרת ממך בעניין הזה. זאת פשוט התבטאות שרזי הסביר שהובנה שלא כהלכה, אז הוא חוזר בו... חבל שאתם לא מקבלים את זה".
את השיחה הזאת אפשר להגדיר כתלת-שיח של חירשים, אלא שהחירשים נמצאים בצד אחד בלבד. רסקין חשב בטעות שגולדין לא שמע את ההקלטה עצמה ורק הסתמך על שמועות. ברקאי עלה לשידור לא כדי להתנצל אלא כדי להסביר את אי ההבנה של הצד השני. השניים היו בטוחים שמדובר בכלל בהוצאת דברים מהקשרם וברגישות יתר של אב שכול. הם באמת לא השכילו להבין את הבעיה. בעיניהם, ההשוואה בין הורים שכולים משני הצדדים היא כמעט טריוויאלית. מה בסך הכול אמרתי – תוהה רזי ברקאי בינו לבין עצמו – שכולנו בני אדם וכולנו כואבים את מות קרובינו. מה לא הגיוני בזה?
אבל גולדין ושאר תוקפיו של ברקאי הבינו בדיוק את ההתבטאות ואת ההקשר, הבינו והתקוממו. במאמר מוסגר, דבריו של ברקאי פשוט לא נכונים עובדתית. לומר שהאויב מרגיש בדיוק כמוך פירושו להשליך על האחר את התרבות שלך והלך המחשבה שלך ואמות המוסר שלך - עמדה שמאלנית קלאסית שמבטלת את האחר, ווישפול ת'ינקינג שהוא על גבול הגזענות. מי שמקדש את המוות אינו דומה למי שמקדש את החיים. מי שתומך ברצח על רקע חילול כבוד המשפחה אינו כואב כמו מי שסולד מכך. זאת לא התרבות שלנו, לא השכול שלנו, לא הרגשות שלנו.
אבל אפילו אם דבריו של ברקאי היו מדויקים, אפילו אם כל האימהות השכולות מרגישות אותו הדבר, עדיין – כפי שאמר גולדין – אי אפשר להגיד דברים כאלה. השאלה הרלוונטית היא איזה צד אתה תופס. אם שחקן ידוע חשוד כמטריד נשים סדרתי, אתה לא תשווה את כאב משפחתו לכאב משפחותיהן של המתלוננות, גם אם עובדתית ילדיו סובלים כרגע יותר. קל וחומר שאסור להשוות בין שכול של הורי רוצח לשכול של הורי נרצח, או בין משפחות האויב למשפחות של עצמך ובשרך. עיתונאים אמריקנים לא ישוו את כאב השכול שלהם לכאב של משפחות הטרוריסטים ממגדלי התאומים. דברים כאלה פשוט לא עושים, נקודה.
העימות בין ברקאי לגולדין לא נבע מחוסר הבנה של האחרון אלא דווקא מחוסר הבנה של הראשון. לא האב השכול הוא שהוציא את הדברים מהקשרם, אלא ברקאי הוא שהוציא את השכול מהקשרו. אם ההתבטאות הראשונה שלו, באוזניו של גלעד ארדן, הייתה עשויה להיתפס כפליטת פה אומללה – החזרה עליה באוזני גולדין מוכיחה שמדובר בתפיסת עולם סדורה. לתפיסה הזאת שותפים עיתונאים משפיעים נוספים שהביעו תמיכה בברקאי כמו ערד ניר, אמנון לוי ואחרים. לכן, השאלה אם ברקאי ראוי לשדר בגל"צ היא משנית. זה לא ברקאי האיש, זאת התפיסה האו"מניקית – במקרה הטוב - שמאכלת את התקשורת הישראלית כולה, עד שעצם קיומה של תחנת שידור למען החיילים נראה כמו אבסורד אחד גדול.
בקטנה
בגיליון הקודם סיפרתי על המופע 'בשינוי' (עדיין מומלץ!) והזכרתי את התקלות הטכניות שליוו אותו במתחם 'גולה' בפתח תקווה. בדיקה נוספת העלתה שבניגוד למה שהשתמע מהטור, הגולה חפה מפשע ואינה אחראית לבעיות הסאונד שמקורן במכשירים חיצוניים. אז סליחה רבה, ובא לציון גואל, ושבת שלום.
כותב המדור יוצא לחופשה בת שלושה שבועות, מתוך תקווה שלא יחליפו אותו בינתיים ברזי.