יום הולדת של ניחושים

חוגגים יום הולדת לאיתן מיכאל הפגוע ומנסים לנחש מה הוא מרגיש? מדוע אינו מחייך? מתי יבוא האור שיגרש את החושך?

ריעות לוי , ט' באדר תשע"ו

יום הולדת
יום הולדת
Office XP

שבת בבוקר, בתכנון חגיגת יום הולדת לאיתן מיכאל לאחר אמירת "תהילים" של ילדי הגרעין. מצב הרוח של איתן, בין המתמידים של חוג "תהילים", ירוד, הוא לא איתנו, שקוע בעולמו.

אנחנו מנסים לא ליפול לעצבות, לא להיכנע לכאב, לערוך את יום ההולדת כמתוכנן.

הגענו לבית הכנסת, איתן מיכאל לבוש יפה, יושב בעגלתו כמו מלך.

עורכים שולחן עמוס במיני מתיקה, חותכים את עוגת יום ההולדת. מחכים לסיום אמירת התהילים שגם איתן מיכאל משתתף בה.

הילדים יוצאים מבית הכנסת מאושרים עם חטיף ביד, ונעמדים סביב הכיבוד. אני מבקשת מהם להמתין עד שבעלי יבוא עם חתן יום ההולדת. מאוד רציתי שיברכו אותו, כי אין כמו תפילת תינוקות של בית רבן.

משאלתי לא נענית.

אני מחזיקה את איתן מיכאל עלי, מצפה שישירו לו "היום יום הולדת", אך בכאב לב אני מבינה שאת הילדים מעניינים עכשיו מיני המתיקה ולא איזה ילד בן חמש שלא מתקשר איתם ואפילו לא מחייך.

ואני מבינה אותם.

והלב כואב מאוד. והדמעות מאיימות לפרוץ.

אך הן נשארות בפנים, עמוק בתוך ליבי.

ואני שרה לאיתן מיכאל שירי יום הולדת, בעוד הילדים הרבים נהנים ומרוקנים את השולחן המלא כל טוב.

נשות הגרעין ניגשות ומאחלות מזל טוב לי ולנסיך הקטן. אין תגובה מצידו. הוא מביט בי, אולי מבקש ממני שאעזור לו להגיב, שאבין אותו שהוא לא יכול לחייך כי משהו לא טוב לו, שהוא מודה לנו על מסיבת יום ההולדת למרות שאינו יכול לומר זאת במילים?

ליבי, ליבי, כואב כואב. מנסה לדחוק את השאלות הרבות המנקרות בראשי – מדוע זה קרה לנו? איך הגענו למצב הזה? למה?

השולחן כבר ריק ממתקים, הילדים מתפזרים ומחפשים את הוריהם. וחתן יום ההולדת יושב על ברכי, ואני מחבקת אותו חזק חזק ומבקשת ממנו ומרבונו של עולם שיעשה לנו נס, עכשיו, ביום ההולדת, שאיתן מיכאל יקום, יעמוד על רגליו, ודי, די לכאב הזה.

מסדרים את המקום, מניחים את איתן מיכאל בעגלתו. השמש הקופחת לא מיטיבה עימו, הוא נראה ממש לא טוב.

הולכים הביתה. שמחים שערכנו לו מסיבה שמחה, אך עצובים על כך שאינו חש בטוב ולא שיתף פעולה.

אך הנס לא קרה. ומצבו של איתן מיכאל לא השתפר, אלא להיפך, התחלנו שבוע של ניחושים.

ניחושים מדוע הוא מוציא קולות של בכי.

ניחושים מדוע יש חום, כי הרופאה אמרה שאין דלקת לא באוזניים ולא בגרון. ניחושים מדוע הוא לא אוכל, האם לא טעים לו או שכואב לו הגרון.

מדוע הוא לא ישן בלילה, וכך גם אנחנו...

ומעל הכל, ניחושים מה בורא העולם רוצה מאיתנו. מה הוא רוצה שנעשה כדי שאיתן מיכאל ישתקם ויעמוד על רגליו.

מדוע קיבלנו נסיון כה קשה, שאני לא ישנה בלילות מפחד שמא יקרה משהו קשה לנסיך שלי.

קשה שאינני יודעת מה קורה לו. שאינני יכולה לעזור לו כי אין לדעת מה והאם כואב.

קשה שאין חיוכים כבר שבוע, שאין הוצאת קולות.

אני כל כך אוהבת אותו, קשורה אליו, וכגודל האהבה כך גודל הכאב והתסכול על מצבו.

אני כל השבוע בדו שיח פנימי עם ריבונו של עולם.

ב2:30 בבוקר, כאשר אני מאכילה את איתן מיכאל, אני משוחחת עם אבא שבשמיים ומבקשת ממנו כח להמשיך להאמין, להיות חזקה, שמחה, לא להתייאש, לא לוותר ולהרים ידיים.

ב4:00 בבוקר כאשר אני שומעת את איתן מיכאל משתעל, אני קופצת מהמיטה בפחד גדול, מרימה את הנסיך, נותנת לו מים ומרימה עיניי לשמיים ומתחננת: "די, קשה לי, תעשה לזה סוף.. אני יודעת שזה רק בידך, אז תעזור לי, שהמתוק שלי ירגיש כבר יותר טוב"

אני מסתכל על בנותי הנמות את שנתן, מבקשת כוח לא לקפח אף אחת, לתת לכל אחת את היחס שהיא צריכה. מבקשת כח להיות תמיד בשמחה, שילדיי ידעו שאמא תמיד שמחה, על אף הקושי הגדול.

השמש מתחילה לזרוח, בשבוע האחרון אנחנו נפגשות מידי בוקר. אני רואה את החושך מגורש על ידי האור.

אני מחייכת, בטוחה אני ומאמינה שגם אצלנו יבוא היום והאור יגבר על החושך לתמיד.

----------------------------------------------

למעוניינים להתייעץ איתי בנושא של כלי האימון ואלה המבקשים כלים נוספים, אשמח שתכתבו לי: reutlevik@gmail.com

ריעות לוי, גרה בגרעין התורני ברמלה. מאמנת אישית, עובדת בתיכון איתן ברמלה. אם לארבעה ילדים. בי' באייר תשע"ג עברה משפחתה תאונת דרכים קשה, בנה הקטן נפגע בראשו, היה בתרדמת וכעת הוא בתהליך של התעוררות.