תרבות המערב

מאה נשים בגיבוי כמה מבכירי יהדות אמריקה וחברות כנסת אחדות מהשמאל כופפו את הממשלה. זה לקח 25 שנים

ארנון סגל 'עולם קטן' , ט' באדר תשע"ו

בנט ושקד שתמכו שומרים על שתיקה. תפילה של נשות הכותל
בנט ושקד שתמכו שומרים על שתיקה. תפילה של נשות הכותל
צילום: הדס פרוש, פלאש 90

מאה נשים בגיבוי כמה מבכירי יהדות אמריקה וחברות כנסת אחדות מהשמאל כופפו את הממשלה. זה לקח 25 שנים, אבל בסופו של דבר האחרונה החליטה השבוע להשקיע עשרות מיליוני שקלים רק כדי להזיז בכמה מטרים את מסוף הבידוק בכניסה לרחבת הכותל המערבי.

רק אם יסיגו לאחור את עמדת הבידוק, הבינו כולם, זה יאפשר לרחבה המעורבת החדשה שבה נשות הכותל יקראו בתורה להיכלל באמת תחת המותג המבוקש כל כך – הכותל.
אין לי חיבה לרפורמים, אבל לא כל כך ברור לי מי כאן רפורמי גדול יותר: נשים המבקשות להתעטף בטלית, או קרן שעל-ידי טיפוח חסר פרופורציות של המתחם המשני בחשיבותו מעודדת את השכחת אתר הקודש האמתי של האומה

אין סיבה גדולה לנהי מצדנו על ההחלטה הזו. בואו נודה: אין בהלכה איסור על אישה להניח תפילין ולהתעטף בטלית, לתקוע בשופר ולקרוא בתורה. אם זו משאלתן של הנשים הללו עלי אדמות, תפאדל. נכון, שאיפתן האמתית – זה די ברור – היא לערער את הממסד האורתודוקסי, אבל זו לא תתמלא כנראה לעולם.

הרי הרחבה המוקדשת להן קיימת למעשה כבר שנתיים, וכשם שעד כה הייתה נטושה – תמשיך להיות נטושה גם מעתה והלאה.

בניגוד לאמריקה התומכת בעיניים עצומות בנשים הללו, בארץ הקודש הרפורמים מוצאים אחיזה רק בשולי השוליים של השמאל הדתי המצטמצם. אז ייתנו להן רחבה ואפילו ישקיעו בה כספי ציבור רבים כדי ליצור לנשים הללו שטיבל משלהן, אבל גם זה לא יהפוך אותן דגם לחיקוי.

במקום להרעיף עליהן תשומת לב אינסופית, עדיף פשוט להתעלם ולהמשיך הלאה. אם רב הכותל היה מסוגל לגלות את הגדלות הנדרשת הזו, נשות הכותל היו מתפוגגות כבר מזמן.

אבל השבוע התברר שכולם כאן נגד כולם: רב הכותל נגד נשות הכותל, נשות הכותל נגד החרדים וגם לארכיאולוגים יש מה לומר. בהצלחה לכל הצדדים. ואיך שכחנו את המופתי המוסלמי? גם הוא, איך לא, מוכרח להתערב. הוא מתנגד כמובן נחרצות לשינוי ייעוד השטח הזה למקום תפילה של פלג יהודי כלשהו.

כמו שאר העולם, גם הרחבה הזו שייכת למוסלמים משחר ההיסטוריה. אגב, ממה שלמדתי כאן בחודשים האחרונים, התנגדות מוסלמית לתפילה במקום הזה הופכת את הפולחן בו להתגרות בגויים ולסיבה טובה לוותר עליו, או לכל הפחות לדחות את יישומו באלפיים שנה.

בקיצור, יסלחו לי כל הצדדים, אבל אינני מסוגל להזדהות עם אף אחד מהם. באמת שאין לי חיבה לרפורמים, אבל לא כל כך ברור לי מי כאן רפורמי גדול יותר: נשים המבקשות להתעטף בטלית, או קרן שעל-ידי טיפוח חסר פרופורציות של המתחם המשני בחשיבותו מעודדת את השכחת אתר הקודש האמתי של האומה.

האם רב הכותל מייצג את היהדות נאמנה? נו, נו. אז מדוע הוא איננו נאבק במקביל גם בהחרבת שרידי המקדש? אז למה הוא משלים עם הנפת דגלי חמאס וחיזבאללה במקום קודש הקודשים? מדובר במינוי שנבחר לתפקידו בימי יוסי ביילין במשרד הדתות בשל קרבת משפחה למפלגת העבודה. אך טבעי לשמור על מקום עבודה בן עשרים שנה, אבל מה לנו ולזה? שכולנו נחוש הזדהות ונלך אחריו למלחמה לא לנו? לא, תודה.

הכותל הוא בית הכנסת הקבוע שלי בהעדר היתר להתפלל בהר שמעליו, אבל בתור תחליף לחלום הדורות הוא בכלל לא משהו. השוכחים והמשכיחים, הזועקים והנזעקים, המתרים והמתריעים מתבקשים להנמיך טונים ולהיזכר במה שחשוב באמת.

הצטרפו עכשיו למנויי "מקום בעולם",  

מגזין הנוער של עולם קטן. לדפדוף בגליון לדוגמא לחצו כאן