כמובטח ביומן החדשות של יום ראשון קיימנו שיחה בה ביקשנו לשמוע כיצד התנהל הכנס המיוחד שהתקיים ברחובות ובו עלתה הקריאה להסרת החיסיון ממסקנות החקירה בפרשת חטיפת ילדי תימן המזרח ובלקן.
ביומן היום שוחחנו עם מארגנת הכנס, הפעילה החברתית אילנה עמרמי-ירימי, שסיפרה על ההצלחה המרשימה, הצלחה שכמעט עלתה במחיר ביטולו של האירוע. מדבריה של עמרמי-ירימי עולה כי המידע על הכנס הגיע לכל רחבי הארץ ומכל עבר הגיעו יוצאי העדה שביקשו להשתתף באירוע. החשש שמא לא יהיו די משתתפים נגוז מהר מאוד והתפוסה עלתה על פי אחד וחצי מיכולת האולם להכיל, ו"אז נוצרה בעיה כשהאחראי על האולם אמר שהוא לא מוכן להתחיל את הערב עד שיהיו מספר אנשים מתאים ליכולת האולם להכיל".
לאחר מגעים כאלה ואחרים נפתח האירוע בהשתתפותם של חברי הכנסת הנגבי, קורן ובוקר. השר אופיר אקוניס שאמור היה לקחת חלק באירוע גם הוא לא הצליח להגיע, אך המשתתפים משוכנעים שגם הוא ניצב לצידם במאבק הציבורי.
עמרמי-ירימי מספרת כי בארגון הכנס יש עבורה מעין סגירת מעגל: "אני עוסקת בנושא תרבות תימן, נושא רגיש מאוד לגביי, ואולי סגרתי מעגל שהיה פתוח גם עם אחיי היקרים", היא פותחת ומספרת: "בשנת 52' אימי ילדה בבית היולדות ברחובות בן בריא במשקל 3.5 קילו. לאחר כשלושה ימים אמרו לה שהוא נפטר. בזמנו נושא החטופים עדיין לא עלה ולא היה ידוע, והוריי האמינו. אבי אדם לוחם, ואם היה חושד שיש כאן חטיפה היה עוקר הרים כדי למצוא את הילד".
ממשיכה עמרמי-ירימי ומספרת כי הנושא לא עלה מאז בבית המשפחה, בניגוד למשפחות אחרות שאינן מרפות וממשיכות לחפש את הבנים והבנות גם עשרות שנים לאחר מכן. עם זאת היא עצמה נכנסה לסוגיה כאשר גילתה שלאח שנטען כי נפטר אין קבר ואין תעודת פטירה. היא מוסיפה ומציינת כי ברבות השנים נאספה אצלה גם עדות של אישה שסיפרה על אמה שילדה באותו בית יולדות ברחובות ובאותה שנה תאומות וגם הן נלקחו ממנה. ככל שנברה בפרשה הצטברו עוד ועוד עדויות של משפחות שדרשו לראות את קבר הבנים ולא ניתן להם. בין השאר היא מזכירה את עדותו של מנחם יצהרי שהעיד בכנס אתמול על מאמציו לקבל ולו עצם של אחיו שנטען כי נפטר על מנת שיוכל לאשש את הטענות, אך לא ניתן לו דבר.
"בעבר לא חשבתי שצריך לפעול. מאחר וההורים לא דיברו. לא ספגנו בבית את הכאב של ההורים כפי שיש משפחות שעד היום מחפשים את הילד ברחוב, מחפשים ילד דומה לבן שנמצא אצלם בבית, הילד בן הארבעים חמישים או שישים. אצלנו לא דיברו על הנושא בכלל וחשבתי שאולי אני טועה. אחיי אמרו לי שאני מפנטזת והילד מת" היא מספרת ומגיעה אל ההחלטה לחולל שינוי:
"החלטתי להיכנס לנושא ולהירתם לו. עלה לי הרעיון לפעול באופן שונה מכפי שהיה עד כה. חשבתי לעשות משהו שונה כדי לעורר את הציבור, שנצבור כוח ונתקדם בפן הפוליטי שלא תמיד התאים לשאר חברי הקבוצה. חרגתי, ומכיוון שאני פעילת ליכוד אמרתי שאם יוסר החיסיון של שבעים שנה מעל מסקנות ועדת שלגי ולהכיר בכך שחטפו תימנים, אם יכירו יפרצו משם מעיינות שאנשים גדולים לא מעוניינים בכך, ולכן הם פוחדים. אחרת, איך מסבירים שועדות חקירה של מערכת הביטחון נסגרות רק לשלושים או ארבעים שנה. מה יש בחטופי תימן שצריך חיסיון של שבעים שנה? ולכן יזמתי את הכנס עם חברי הכנסת שהתחייבו ונראה שבכוונתם לעשות הכול להסרת החיסיון. לא ניתן להם מנוח ולפי התגובה שלהם נראה שהם יעשו הכול. נאוה בוקר, יו"ר השדולה לשימור מורשת יהדות תימן, הבטיחה לעשות הכול וכך גם חבר הכנסת הנגבי".
"אחרי הכנס הזה, שבו ראינו שאנשים כמהים ותולים את התקווה שלהם בנו שנעשה את מה שלהם אין כוח לעשות, אני מקווה שחברי הכנסת שהגיעו יעזרו לנו קודם להסיר חיסיון ובהמשך יכירו בשואת יהדות המזרח, ובעיקר יהודי תימן, שלא רק חטפו להם את הילדים מתוך תפיסה ש'הם לא יודעים לגדל ילדים', היו להם גם אוצרות כמו כתבי יד, ספרי תורה ועוד שנלקחו מהרגע שעלו למטוס כי 'המטוס עלול ליפול מכובד האוצרות', כך אמרו להם. הם נתנו את כל האוצרות האלה, תכשיטים ספרים וכתבי יד, כי האמינו שיהודי לא יגנוב מיהודי. כאשר דרשו את מה שנתנו הביאו אותם עד נמל יפו, ששם, כך אמרו להם, כל האוצרות נמצאים, ובדיוק כשהגיעו למקום פרצה שריפה ואמרו להם שהכול נשרף. דודי, ניסים גמליאל, שהיה סופר ידוע, חוקר ומדריך בתחנה שאליה הגיעו בדרך לארץ, ראה במוזיאונים שונים בעולם את אותם ספרי תורה ואוצרות נוספים שנמכרו על ידי המדינה הצעירה כדי להקים את המדינה כפי שמכרו את הילדים".