שופריה דרבי יוחנן

האדמו"ר מערלוי זצ"ל הנהיג במשך שבעה עשורים קהילה חסידית שקומם משרידי האפר. דמותו היתה פסיפס של תורה, אהבת ישראל וחיבת ארץ הקודש

אביאל הלוי , ט"ז באדר תשע"ו

האדמו''ר במערת המכפלה
האדמו''ר במערת המכפלה
צילום: באדיבות ארכיון מחדשי הישוב היהודי בחברון

תחת גשם סוחף ליוו השבוע אלפי יהודים למנוחות את הרבי מערלוי, רבי יוחנן סופר זצ"ל, שהיה זקן האדמו"רים בארץ הקודש ונפטר בשיבה טובה בגיל 93.

דמותו המופלאה היוותה גשר שחיבר בין חיי הקודש של יהדות הונגריה בשנים שקודם פרוץ מלחמת העולם השניה, עבר בימים הראשונים של שיקום שארית הפליטה והקמת עולה של תורה בארץ ישראל בשנים הראשונות לאחר קום המדינה, דרך שנות דור של הצמחת קהילה מפוארת של תורה ויראת שמים, ועד לתקופתנו אנו.

הרבי מערלוי נולד בשנת התרפ"ג (1923) בעיר ערלוי שבהונגריה, דור חמישי לחת"ם סופר. בתקופת השואה הוא שרד את מחנות העבודה, ולאחריה חזר לבודפשט, בירת הונגריה, כדי להקים מחדש את שארית הפליטה לקהילה המפוארת שעלתה השמימה.

יחד עם כמה אנשים ששרדו מקהילת ערלוי, הוא היה מבין מחדשיה של ישיבת פרשבורג, גולת הפאר התורנית של יהדות הונגריה.

"כולם היו שבורים ורצוצים בגוף ובנפש, ובקושי היה משהו שניתן להגדירו כ'ציבור'", מספר הרב דודקביץ, רבו של יצהר. "אט אט התגבשו סביבה כל שרידי החרב, והתלמידים הפכו לבעלי משפחות. הרבי עלה ארצה מיד אחרי הקמת המדינה, והחל להקים בעשר אצבעותיו את ישיבת ערלוי בארץ ישראל, ככה החלה להיווצר הקהילה שקבעה את משכנה בשכונת קטמון".

במשך למעלה משבעים שנה הקים וביסס הרב סופר את קהל חסידי ערלוי בארץ לאחר השואה. למעלה מעשר קהילות הוקמו בירושלים, בני ברק ובשכונות חרדיות נוספות ברחבי הארץ. קהילות נוספות פועלות באנגליה, בלגיה וארצות הברית.

בתי הכנסת והכוללים של חסידי ערלוי קרויים על שם אביו, ה"יד סופר"‏‏, ותלמודי התורה על שם ה"כתב סופר". בניו ונכדיו משמשים כרבני הקהילות וראשי הכוללים של החסידות, ובאופן שבשנים האחרונות ראוי לציינו, היא צפויה להישאר מאוחדת ולא להתפצל לחסידויות קטנות.

חסידות בנוסח אשכנז

מעבר לגילו המופלג היתה דמותו של הרבי מערלוי מיוחדת בנוף האדמו"רים וחצרות החסידים שבדורנו. קהילת ערלוי שאותה הקים מאפר יהדות אירופה, שימרה את המודל המיוחד שגיבש את הקהילה החרדית של הונגריה, אותו עיצב סב סבו - החת"ם סופר.

בקהילות אלו נשא רב הקהילה גם את כתר ראשות הישיבה וגם שימש כמעין אדמו"ר חסידי, למרות אופיה האשכנזי של הקהילה, שלא נהגה במנהגי החסידים.

בניגוד לשכונות הירושלמיות הוותיקות שהיו בעלות אופי חרדי מוגדר, שכונת קטמון שאליה הגיע האדמו"ר לפני כשבעה עשורים, היתה שכונה ערבית שאוכלסה לאחר מלחמת העצמאות בפליטי העיר העתיקה והיתה שכונה מגוונת וצבעונית.

צילום: באדיבות ארכיון מחדשי הישוב היהודי בחברון

בתקופה זו הרבה להתארח בקטמון הרבי הקודם מבעלזא, רבי אהרן רוקח שהיה אף הוא מניצולי השואה. הרב סופר התקרב לרבי מבעלזא והחל לאמץ חלק מהמנהגים החסידיים, כך התגבשה קהילה חסידית ייחודית בדרך ההולכת ומשלבת את מנהגי החת"ם סופר שאסר על שינוי נוסח אשכנז ומנהגיו.

"החת"ם סופר היה מצד אחד תלמידו של רבי פנחס 'בעל ההפלאה' שהיה מראשוני החסידות, ומצד שני היה תלמיד מובהק של רבי נתן אדלר, שהיה מגדולי אשכנז", מסביר הרב דודקביץ' על ייחודיותה של קהילת ערלוי. "לחיבור הזה היה ביטוי מובהק בהנהגותיו של החת"ם סופר. מצד אחד הוא שימר את המנהגים ואת דרכי הפסיקה האשכנזיות ליהודי הונגריה תוך שהוא משפיע על כלל יהודי אירופה, ומצד שני אפשר לראות בדרשותיו של החת"ם סופר שילוב של הרבה ידיעת פנימיות התורה ויכולת אגדה ודרוש מיוחדים. החיבור הזה בא לידי ביטוי גם במאבק מול פורצי גדרות היהדות, ומאידך נתן הרבה טעמים ונעימות בענייני עבודת השם".

ביטוי להנהגותיו בקודש של החת"ם סופר, נראתה במובהק גם בהליכותיו של הרבי מערלוי, שהיה איש הלכה מובהק ומחברם של ספרי הלכה ומנהג. מחד, הוא נשא בתואר גאב"ד ערלוי כרב הקהילה המונה מאות רבות של משפחות, ולצד זה נהג במנהגי אדמו"רות ייחודים שחלקם שאב מחסידויות פולין וחלקם הנהיג בעצמו. עד להתגברות מחלתו בשנים האחרונות הוא היה מוסר כל יום שיעורים בהלכה ובעיון, וגם מלמד 'דף יומי' את הבעלי־בתים.

"היתה מאוד ניכרת אצלו אי-ההבחנה המגזרית, והאהבה והכבוד לכל יהודי באשר הוא", מוסיף הרב דודקביץ'. "הוא היה בקשר עם כל הרבנים בקשרים חיים וחמימים. אני יכול להעיד שההתנהגות האבהית שלו היתה מאוד בולטת גם לתלמידים וגם לקהילה, וגם לכל מי שבא אליו. כשהוא היה עוסק בענייני הכלל או בענייני הפרט – הוא היה מעורב בזה עם המון מאמצים ואכפתיות, כפי שמתואר על אהרן הכהן בפרשה "ונשא אהרן את שמות בני ישראל", זה היה ממש בליבו ובנפשו. זה דבר מאוד מיוחד לראות איך רב'ה עם אלפי חסידים הוא גם 'מענטש' בכל הפרטים הקטנים".

'טיש שוקולד' בחברון

בין אלפי המגבעות שהקיפו את המיטה ניתן היה להבחין בקלות גם במספר לא מבוטל של חובשי כיפות סרוגות, ביטוי לקשר המיוחד של הרבי מערלוי עם כלל שלומי אמוני ישראל, ובפרט לחיבה העזה שהגה למתיישבי יהודה ושומרון.

"זכינו להיות אצלו כבני בית. זה היה משהו מיוחד במינו, הוא כל כך דאג והרגיש אחריות לחברון", מספר הרב הלל הורביץ, איש חברון. "המחזה שתמיד הרשים אותי, היתה ההתמדה שלו בתורה. אתה מגיע לאדמו"ר שעוסק הרבה מאוד מהיום בקבלת קהל ובברכות, אבל תמיד כשהגענו ראינו שהוא יושב ועוסק בתורה. אם זה לבד, או אפילו יושב עם חבורת בחורים ולומד איתם".

"בכל ענייני הכלל הוא היה עושה דברים "עובר לעשייתם" בזריזות". הוא לא היה אומר "אני אטפל", אלא מיד לוקח את הטלפון ומתקשר למי שצריך. מדבר מעט ועושה הרבה. היה מדהים להרגיש כל הזמן את האכפתיות הגדולה שלו, וזה היה מפחיד לראות איך הרבי היה מזיל איתך דמעות ביחד", מתרגש הרב הורביץ, "ומחזיק את היד בחום אבהי כל כך מיוחד. ראינו את חרדת הקודש שלו לכל דבר שבקדושה, עם דאגה ואכפתיות. באחד הביקורים זכינו להפגיש אותו עם הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל במרכז גוטניק בחברון. איזו אהבה והערכה הדדית בין שני ענקי עולם".

"תמיד כשהגענו אל ביתו הוא היה עסוק בלימוד, והרבה פעמים כשהוא עטור בתפילין. הוא קיבל אותנו בהארת פנים ובהמון ענווה ונעימות", מוסיף הרב דודקביץ' סיפור מיוחד. "הגענו כמה פעמים יחד עם רבי ישועה בן שושן יבדל"א. באחד בביקוריו בחברון הוא ראה את הרב ישועה מתפלל במערת המכפלה והתפעל ממנו מאוד, ומאז נהג כלפיו ביחס מאוד מכבד. כשנכנסנו לרבי הוא קם מלוא קומתו, הוריד את ראשו בפני הרב בן שושן וביקש שיברך אותו".

צילום: באדיבות ארכיון מחדשי הישוב היהודי בחברון

"האדמו"ר נתן לנו את ההרגשה הקבועה של "עמו אנוכי בצרה'", מציין ר' ברוך מרזל מחברון. "בכל פעם שהוא שמע שקרה משהו בחברון היינו מקבלים טלפון מאחד הגבאים: "שלום, הרבי שואל אם הכל בסדר"".   

עד השנים האחרונות לחייו ביקר האדמו"ר פעמים רבות במערת המכפלה. בכל עשרת ימי תשובה הוא היה מגיע לחברון עם חסידיו ועורך טיש מיוחד שבו השתתפו תושבי חברון.

"אחת ההנהגות המיוחדות שלו היתה לקנות את כל המוצרים לטיש הזה דווקא בחברון כדי לחזק את ההתיישבות", שולף מרזל עוד ועוד סיפורים קטנים המאירים את דמותו הגדולה של הרבי. "אחרי התפילות במערת המכפלה, האדמו"ר זצ"ל היה עורך 'טיש שוקולד', והיה מעניק ליהודי חברון דברי חיזוק ועידוד".

"לאדמו"ר היה קשר מיוחד עם התלמוד תורה בשיטת זילברמן במערת המכפלה", מספר ברוך. "היו לי קשיים להחזיק את המקום, והאדמו"ר אמר לי שבשום אופן אסור לי לסגור את התלמוד תורה שיושב בפתח גן עדן ונשמעים בו קולות תורה ותפילה. כדרכו בקודש הוא לא הסתפק בהוראה הזו, אלא מיד פעל וביקש מאנשים שהכיר לתרום ולעזור. כל שנה הייתי מביא אל האדמו"ר את התלמידים, והוא בחן אותם ונתן לכל אחד ברכה, אבל גם העניק לכל אחד שוקולד, הוא לא שכח שהם ילדים".

על חומותיך ירושלים

חלק מהקשר המיוחד שהיה לרב סופר זצ"ל עם הרבי מליובאוויטש, היה על חיזוק חומות התורה ושלימות הארץ. פעמים רבות גילה הרבי מערלוי את דעתו נגד ההסכמים השונים להפקרת חלקי הארץ לידי הערבים, והיה מראשי החזית של היהדות החרדית, לצד האדמו"רים מסדיגורא וסלונים - למען שלמות הארץ.

מספר כנסים מיוחדים התקיימו בביתו, בהשתתפות רבנים ואישי ציבור מכל הזרמים על מנת לטכס עצה כנגד המחשבות הרעות. "אין זכות וסמכות לאיש מישראל להחזיר שטח מארץ ישראל המוחזק בידי יהודים – לידי נכרים. אין מדובר כלל על עשיית שלום, שיעלה על הדעת שבגללו צריך לתת לערבים חלקים מארצנו הקדושה. למעשה הולכים כעיוורים ומרמים את עצמם. ממשלה שיש מחבריה המדברים רחמנא לצלן סרה על ה' ועל משיחו, אינה מסוגלת להוביל לתוצאות טובות. ההסכם שחתמו עם ראש הרוצחים נראית מופרכת על פניה", אמר הרבי מערלוי באחד הכנסים.

"כל שברצונם היה לקבל בדרך הסכם שלום מה שאפשר, ואחר כך כשמעמדם יתחזק יעשו ג'יהאד לכבוש את ירושלים. הדברים כל כך ברורים לעם ישראל כולו, אבל לממשלה אין האומץ להפסיק את התהליך ולומר ברורות: רימיתונו, טעינו שנתנו בכם אמון".

"האדמו"ר מערלוי נהג לפתוח את הדלת בכל עניין - במאבקים נגד הסכם אוסלו, הסכם חברון, מכירת אבו דיס ותכנית ההתנתקות – תמיד הוא לחם כמו אריה והפך עולמות עם גדולי תורה נוספים ועם חברי כנסת ועסקנים כדי להפוך את רוע הגזירה", אומר מרזל.

"כשממשלת ישראל רצתה להעביר שכונות מירושלים לשליטת הערבים, האדמו"ר מערלוי ור' מנחם פרוש היו אלו שעבדו קשה לגבש את החזית נגד הכוונה הרעה הזו, שב"ה לא יצאה לפועל. מעבר לידע התורני היתה לו חכמה ציבורית פוליטית, שבה הוא ניתח את הסוגיות בצורה מבריקה שחושבת איך לטפל בכל סוגיה – האם להתערב ישירות, או רק להכין את הקרקע לעניין".

"אני בטוח שאילו האדמו"ר זצ"ל היה בקו הבריאות הוא היה ממשיך להשמיע קול בהיר וברור בענייני הקודש, שהיום כל כך חסר. ההליכה שלו מסמנת את הליכת אחרון הנפילים של הדור הקודם, צדיקים שהיו תמיד לצידנו ומחוברים לעם ישראל הכללי ולארץ ישראל, זה סיום של פרק של דור שלם שאיננו". 

הכתבה המלאה תפורסם השבת בעלון ''קרוב אליך''