תנ"ך עם קווים אדומים

האם גם מי שאינו אדם מאמין ראוי לעסוק בפרשנות תנ"ך? פרויקט 929 ניצב בליבו של פולמוס סוער שהתקיים בכנס ירושלים האחרון

חגית רוזנבאום , ט"ז באדר תשע"ו

"אנחנו באים ולומדים את התורה בכובד ראש". משתתפי המושב בכנס ירושלים
"אנחנו באים ולומדים את התורה בכובד ראש". משתתפי המושב בכנס ירושלים
צילום: ישראל ברדוגו

פרויקט לימוד התנ"ך 929 אמנם החל את דרכו כבר לפני שנה בקירוב, אך המחלוקת סביבו עדיין לא גוועה.

פולמוס היחס ללימודי התנ"ך והקודש בכלל החל עוד שנים קודם לכן, אולם המיזם הייחודי שבראשו עומדים הרב בני לאו לצדה של העיתונאית גל גבאי, חידד את הקצוות עם שיתופם של כותבים בעלי סגנון בוטה במיוחד ביחס לטקסטים המקודשים.

אחד המושבים המעניינים שהתקיימו במסגרת כנס ירושלים האחרון העמיד במרכזו בדיוק את הסוגיה הזאת, כשהכותרת שניתנה לדיון הייתה "פרשנות חילונית לתורה – איום או בשורה?". במסגרת הדיון בלטו דבריו החריפים והנרגשים של ראש ישיבת הר עציון, הרב יעקב מדן, שעל אף פתיחותו הידועה בתחום לימודי התנ"ך, סירב עד כה לפרסם מאמרים באתר 929. גם גל גבאי החילונית נשאה נאום מפתיע ואישי על זהותה היהודית ועל הכאב שהיא נושאת כתוצאה מהניכור בין חלקי העם בישראל.

תורה מיאיר לפיד

את המושב פתח המנחה, עמנואל שילה, עורך 'בשבע', בתיאור של אחת הסיטואציות הבעייתיות של מפגש עם חילונים ללימוד תורה. "תיקון ליל שבועות האחרון בפתח תקווה. על פי מה שידווח באתרי חדשות מגזריים למחרת החג, כ‑500 איש מתכנסים באודיטוריום של אולפנת ישורון, רובם המכריע מבני הציונות הדתית. בדיווחים נכתב שהיו גם כמה עשרות שאינם חובשי כיפה. האטרקציה של הערב היא דרשן שהגיע במיוחד מתל אביב, מחבר הספר 'הגיבורים שלי', יאיר לפיד. הרצאתו של לפיד באותו תיקון ליל שבועות עסקה בנושא 'חטאו של משה'.

מדובר בהרצאה נודדת שניתנה במקומות רבים. האמת, עד לפרק הזה לא הגעתי, אבל הנה קצת פנינים שקראתי בפרקים אחרים: 'ה' אהב את אברהם, אבל אברהם לא השיב לו אהבה. כי אברהם אבינו היה מין טיפוס כזה שלא אהב אף אחד. לא את אשתו, לא את בן אחיו לוט, לא את ילדיו ישמעאל ויצחק וגם לא את הקדוש ברוך הוא. שמואל המליך את שאול למלך על ישראל, אבל קינא בו ולא הפסיק לחתור תחתיו עד יום מותו. הנה ציטוט של לפיד שמייצג את הגישה: 'יש רק דבר אחד שהוא, שאול, לא יודע. ששמואל הנביא, האיש הזקן, המחייך, ששופך שמן על ראשו, הוא האויב הכי מסוכן שלו. האיש הזה, שמואל, גדול הפוליטיקאים של זמנו, האיש הזה שנראה כמו החבר המבוגר שלו ומתנהג כמו הפטרון החדש שלו, יעשה כל שביכולתו, כל חייו, כדי להכשיל אותו'".

הציטוטים הללו, שהמחישו את הבעייתיות של ניתוח המקראות בידי מי שאינם מאמינים, הובילו את המושב אל הדוברת הראשונה, שהתבקשה להסביר מהי פרשנות חילונית לתנ"ך.

ד"ר רוחמה אלבג, מרצה בכירה בחוג לספרות במכללת לוינסקי. מה זה התנ"ך בשבילך? מה ההבדל בינך כשאת קוראת ומפרשת טקסט תנ"כי, לבין איך שעושה זאת אדם דתי?

"אני באה מרקע חילוני מאוד, מלמדת הרבה שנים ספרות עברית שכולה יונקת מתרבות יהודית, מהתנ"ך. הייתי מורה לתנ"ך הרבה שנים רק במסגרות חילוניות", סיפרה אלבג, שמשתתפת גם בכתיבה בפרויקט 929, "אני אישית באה מהספרות אל התנ"ך ולא מהתנ"ך לספרות. איך הספרות תופסת טקסט מקראי. איך ברדיצ'בסקי, שבא מרקע מאוד דתי, לימים מתחלן וכותב סיפור כמו פרה אדומה. כל הכותבים, כמו ביאליק, עגנון ואחרים, היו בעלי השכלה מהישיבות, רקע מאוד דתי, שומרי אמונה תמימים, עד איזשהו שלב שהתפקרו. אבל ללא ספק ספר הספרים, מקור היניקה שלהם, היה התנ"ך. הם נתנו לזה מלבוש אחר, וזה מה שמעניין אותנו. איך הכותבים הבכירים הללו פירשו את התנ"ך בכלים חילוניים לגמרי - בזה אני עוסקת", הסבירה, אך הוסיפה: "אנחנו הרבה מאוד שנים אחרי שהטקסט הקדוש נכתב והמציאות השתנתה. צריך להתאים את עצמנו למציאות המשתנה. יש דברים בתנ"ך שלא רלוונטיים".

המנחה התעכב עם אלבג על המינוח שלה "קדוש" ביחס לתנ"ך על אף היותה חילונית, ואלבג הסבירה: "יש ספר אחד שהוא מקודש, אם מקורו אלוקי או לא - זה עניין אחר. דורות של יהודים קידשו את הטקסט הזה – לכן זה טקסטים מקודשים. לא כל מי שמחזיק תנ"ך חייב להיות מאמין. אני מסתכלת על הספרות העברית כחוליה בלתי נפרדת מטקסט קדוש זה, שעל מקורו אנו חלוקים".

הרב בני לאו, רב בית הכנסת רמב"ן בירושלים, עומד בראש פרויקט 929. כרב בישראל תפקידך הוא ללמד את העם תורת אמת. איזה עניין אתה מוצא בהקמת מסגרת שבה דברי תורה ודברי כפירה משמשים בערבוביה? למה לקחת אחריות על הפצת דברים כאלה? למה לא להקים מפעל על טהרת הקודש?

"כשאתה מביט מעבר לקונכייה הדתית, למרות הפתיח שלך שמדבר על רנסנס לימודי יהדות, המצב הוא הרבה יותר מדאיג. זה לא שיש יהדות אלטרנטיבית. יש ניכור של חברה שלמה דוברת עברית מכל מה שמסמל את ערכי התורה. המצב הישראלי הרחב הוא לא בתי המדרש המתחדשים, הם קטנים מאוד. ילדי ישראל מחזיקים תנ"ך ואומרים: תודה, זה לא שלי. מגדלים דור שלם עם זהות קלושה כל כך. אתה שואל את עצמך: איך מייצרים תנועה של 'יורו משפטיך ליעקב'? זו שאלה של אחריות.

"הנקודה שצריך להציף כאן זה שיש מחלוקת גדולה בתולדות ישראל על יהדות כדת מול יהדות כתרבות. השאלה היא אם נכתיב מחדש, האם יהודי דתי כורך את הייעוד שלו עם אנשים שאומרים - יהדות כתרבות. האם השכן שלי, שלא מאמין בי"ג עיקרים אבל נושא דגל לימוד יהדות, רוצה לימוד של תרבות, רוצה שילדי ישראל יהיו ספוגים בלימודי יהדות ללא שם אלוקי ישראל - הוא בן ברית שלי או לא? זו שאלה רצינית.

"אני מגיע לפרק 300 ב‑929. עוד מעט עברנו למעלה משנה. אני יכול להציג לך אלפי מאמרים שנכתבו ב‑929, עשרות אלפי משתתפים, מאה חמישים קבוצות ברחבי הארץ, היהדות כתרבות נוכחת. אם לא הייתי מכריז בהתחלה שאני רוצה לשמוע את קולה של רוחמה, וגל גבאי לצדי בראש המיזם, אז גם אלפי משתתפים לא היו באים. אם אתה רוצה להשפיע, אתה צריך לא רק את האוזניים שלהם, אלא לדעת שיש להם מיתרי קול. אם אתה מוכן לשמוע את קולו, הוא מוכן לשמוע את קולך, ואז מתחילה תנועה גדולה של התחדשות, עם ששב למעיין שלו. האם ישמור על אורח חיים תרבותי לא דתי? זה מחוץ לתחום שבו אני עוסק. אני עוסק בתחום אחד: הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו".

"יש סלע יסוד שממנו לא נזוז"

הרב יעקב מדן, אתה ממובילי מהלך לימוד התנ"ך המתחדש בציונות הדתית. הישיבה שלך ממובילות לימוד התנ"ך. הרב לאו ראה אתכם כשותפים פוטנציאליים מרכזיים לדרך ל‑929. לא מצאתי אתכם שם. למה?

"עם כל הכבוד והאהבה ביני לרב בני לאו, יש בינינו מחלוקת. וכאן המחלוקת נוגעת בשורשי העצבים. אני אבהיר אותה: הרב לאו דיבר בצדק גמור על הצורך שלנו להשפיע. אם ילד אומר: זה לא התנ"ך שלי - אנחנו בבעיה וצריך להשפיע. להביא את האמת שלנו לכל מקום שבו מוכנים לקבל אותה.

"מול הצורך להשפיע, אני רוצה להציג פה את סלע היסוד שממנו אסור לנו לזוז. אנחנו בירושלים, נדבר בשבחה של ירושלים: תמיד הסבירו לנו את ההבדל בין ירושלים ותל אביב. בירושלים בונים על סלע ובתל אביב על חול. זה מתחיל במציאות גיאוגרפית, אך יש באמירה הזאת משהו אמיתי. מאחורי כל החול יש סלע יסוד שממנו אתה לא זז. כולנו כוספים למהרה ייבנה המקדש. נגיד שמחר ייתנו לנו הגויים להקים מקדש במקומו, עם הבדל קטן: בקודש הקודשים יהיו שלושה כרובים ולא שניים. הכול יהיה על פי ההלכה, אבל תהיה כוהנת גדולה במקום כוהן גדול. אני חושב שרבים יזדהו עם מה שאגיד: יש לנו סלע יסוד שממנו לא נזוז. זה נכון גם לגבי קדושת המקרא -  יש סלע יסוד שגם אם אשפיע פחות, אני לא מוכן לזוז ממנו.  

"רוחמה אלבג הציעה שיקראו לדיון הזה 'תנ"ך - מגוון פרשנויות'. אני אומר על זה במילה אחת - לא, בשלוש מילים - בשום פנים ואופן לא. אסביר: אם אנחנו מחר נלמד גיאומטריה, אנחנו חייבים להתחיל מהאקסיומות. בלי זה אי אפשר ללמוד. אנחנו ניגשים למקרא מתוך אקסיומות שאי אפשר לזוז מהן לשנייה. השאלות הן לא לגבי נאמנות לדברי חז"ל, אלא לגבי קדושת המקרא והנביאים, שקיבלו דבריהם מהקב"ה והיו ראויים לקבל דבריהם מהקב"ה, ושהתורה ניתנה מהקב"ה. גם אם אשפיע פחות בגלל זה, ידידי הטוב הרב בני, לא אזוז מסלע היסוד.

"אגיד איפה הגבולות שאני לא מוכן להגיע אליהם ב‑929", וכאן מצטט הרב מדן את מאמרו של א"ב יהושע מתוך האתר על העקידה: "יש שם שלוש מילים שאני לא יכול לקרוא: רשעותו של אלוקים". הרב מדן ממשיך ומצטט את דבריו על בחירת ה' בדוד המלך: "רק כך נוכל להבין שמנהיג כנופיה, משת"פ של פלישתים, נואף ורוצח יכול להיות מלכה הנצחי של ישראל בניגוד לכל כללי המוסר. זה כוחה של אהבה אלוקית". על זאת אומר הרב מדן: "אלה דברים שאי אפשר לקבל אותם שקיימים שם, ויש דברים שלא הבאתי מפני כבודו של הציבור. יש מאמר של מיכאל הנדלזלץ על בית המקדש שזה ניבול פה במלוא מובן המילה. אנחנו לא יכולים להיות עם הדברים האלה.  

"פעם הייתה בציבור החילוני אהבה למקרא שיכולתי לקבלה. את אהבת בן גוריון למקרא יכולתי לקבל למרות שלא הניח תפילין ולא התפלל. אהבת התנ"ך בפלמ"ח שהביאה לאהבת הארץ, את זה יכולתי לקבל. היום העיסוק במקרא הולך ומתחבר עם אנטישמיות פנימית שלנו. ביקורת אינסופית שלנו על עצמנו, ואז אפילו בסלחנות כלשהי אני לא יכול לקבל את זה. אני יכול להתפלמס על אותו שולחן עם ס' יזהר על מאמרו נגד יהושע, לכבד ולתת לו על הראש על הדבר הזה ועל כל דבר. את הבוז והשנאה לקב"ה, האמירה שהוא לא קיים והאמירה שהתנ"ך הוא לא דבר שניתן מפי ה' על ידי נביאיו - כאן גם אם לא אשפיע על אף אחד, אגיד: אם רע בעיניכם לעבוד את ה', בחרו לכם היום את מי תעבודון, אם את האלוהים אשר אתם בקרבו, ואנוכי וביתי נעבוד את ה'".

הרב דוד סתיו, יו"ר ארגון רבני צוהר ורב העיר שוהם, משתתף בפרויקט 929. ארגון צוהר שותף לתיקוני ליל שבועות מהסוג שהוזכר בפתיח. ליל שבועות הוא לילה שמוקדש להתכוננות למתן תורה, ושם עוסקים בדרשות שיש בהן גם דברי אמת וגם דברי הבל וכפירה. לא עדיף שאנשים ילמדו תורה במובן הפשוט של המושג, ואפילו שילכו לישון ולא ישמעו דברי כפירה?

"איפה היינו לפני 10‑20 שנה בישראל לקראת החג שבועות? חברות תנובה, טרה ושטראוס הציפו את ישראל בחג הגבינות. זה היה התוכן והמרכז של החג בחברה הישראלית. אחרים הציעו טקסי ביכורים. לפני כמה שנים התחלנו לעורר יהודים להבין שבחג השבועות יש תוכן והוא קשור לתורת ישראל ומתן תורה. נכון, יש מחיר לזה שאגיע לתל אביב, למרכז התרבות צוותא, והוא שיהיו שם אנשי רוח חילונים. אקפיד על כללים, על מה הנושאים שלהם, אבל אם אני רוצה להשפיע על התרבות הישראלית של אלה שאינם שומרי מצוות מחר בבוקר, אז כדי שהם יוכלו לשמוע את הרב מדן ועוד רבנים רבים אחרים, אני צריך להביא גם מרצים חילונים שיש להם מה למכור בתחומים שונים בעולם היהדות. לא קראתי את הספר של לפיד, אבל אם יאיר לפיד מתחבר לציבור ענק בישראל, וגורם לכך שהם ירצו ללמוד תנ"ך ולהתקרב ליהדות, גם אם הם מחר לא יניחו תפילין או לא ישמרו שבת, אזי אני רוצה להביא אותו אליי. אם הוא אומר דבר לא נכון, אתווכח איתו בכל הכוח".

בהמשך התייחס הרב סתיו לדברי קודמו, הרב מדן: "כשאמרת לנו שאתה מוכן להתעמת עם ס' יזהר ובן גוריון ולא מוכן להתעמת עם מיכאל הנדלזלץ ודברי הבלע של א"ב יהושע, אז אני רוצה להבין: שניהם, מהמעט שאני מכיר מכתביהם, האמינו באלוקי ישראל באותה מידה. שניהם האמינו בקדושת התנ"ך, במובן שכל יהודי מאמין בו. אז מה ההבדל בין להתעמת עם בן גוריון ולהתעמת עם חילוני אחר? אם הוא אומר דברי הבל מטופשים או מרושעים, תתעמת איתו לא כי הוא לא מאמין בקדושת התורה, אלא כי הוא אומר דברי הבל, לא קשור לכיפה או לא.

"אם תאמר: דבר שלא נאמר מאביי ורבא, בבית המדרש המדויק שלנו, אני לא מתמודד איתו - אני מבין. אבל כל שיעוריך ספוגים בלמידת תורות של אנשים שהיו אפיקורסים גדולים. אתה אומר: קבל האמת ממי שאמרה, זורק קליפות ומתחבר לתוכן. אם יש ויכוח על טקסט מסוים שהרב בני הכניס - אני מסכים שטקסט מרושע או של ניבול פה, קטגורית לא צריך להיכנס, לא קשור ל‑929. אבל אם הנושא הוא לא טיפשות ורשעות, אלא שאנשינו יקלטו תורה גם מאנשים שלא מאמינים בקדושת התורה - זה ויכוח אחר לגמרי".

הרב סתיו סיכם את דבריו בציטוט: "ר' שלמה פישר אמר: פעם היו אפיקורסים, היום יש בורים. זה לא אותו דבר. אני מאוד מבין את המאבק שהיה לנו שנים רבות עם תנועות רוחניות, כשמה שעמד מול בית המדרש זה ספרי מאפו ואחרים, שגררו אחריהם את כל הדור הצעיר לחילוניות וכפירה. לכן במקומות מסוימים לא למדו תנ"ך, כי תנ"ך היה שווה ציונות שווה כפירה. היום אנחנו במקום אחר לגמרי, בורות של דור צעיר וניכור מתורת ישראל. צריך לירות לכל הכיוונים כדי להביא את החברה הזאת להתחבר לתורה מחדש".

"למה לשים את בעלי האג'נדה בחזית?"

מנחם שחור, ר"מ בישיבת קדומים וראש בית המדרש למורים 'עז לישראל'. האם אמונה באלוקים נותן התורה היא בעיניך תנאי מוקדם, שבלעדיו עדיף שלא תהיה כלל גישה אל התורה? אין ערך בעצם העיסוק בתורה גם בלי אמונה?

"הרבה לפני השאלה על אלוקים נותן התורה, יש שאלה שהיא לא דתית אלא של רצינות. צריך קודם כול מכנה משותף שבאמת רוצים ללמוד את הטקסטים. מה שהרב מדן הקריא זה לא טקסט של לימוד בשום צורה, לא פרשנות חילונית או דתית. אנשים שאין בהם טיפה של רצינות, שלא היית נותן להם לכתוב מילה בכל תחום, רק בתנ"ך נותנים לכל אחד לכתוב, כשהוא לא יודע לקרוא טקסט כמו שצריך. אם נחליט שבלימוד יהיו רק מי שמתייחסים לזה ברצינות, זה יוציא לנו 3/4 מהבעיות. שנית, הרב בני אמר שבתי המדרש להתחדשות זה מתי מעט. למה אני צריך לקחת את אותם מתי מעט ולשים בפרונט? יש עשרות אלפי דתיים וחילונים שלומדים תנ"ך מתוך ערך וקדושה. למה אני צריך לקחת את אותם מעטים בעלי אג'נדה, לתת להם את המקום הגדול הזה בשיבה של עם ישראל לתנ"ך?".

מה לגבי לימוד עם אנשים לא מאמינים ורציניים?

"הרב קוק ייסד אפשרות ללמוד עם אנשים על רקע לאומי. עם כתפיים כמו של הרב קוק, אני יכול ללמוד עם רוחמה, שמתייחסת לטקסט בקדושה, אם כי לא בצורה שאני מבין אותה. הרב קוק אפשר דבר כזה. אצלנו בישיבה למדו אנשים מעין חרוד והוד השרון. מי שלומד טקסט מקודש, לא יכול לדבר על דוד כמו שנאמר. המכנה המשותף של אנשים שבאים ללמוד מתוך התייחסות לטקסט שעם ישראל קידש אותו, הוא מרחב מאוד גדול. אין סיבה להכניס לתוכו אנשים שמעוותים ומסלפים, בשביל מה? אני מסתובב הרבה בתיכונים ממלכתיים, אנשים לא מחפשים את זה. למה שאנשים יחפשו מישהו שמתייחס בצורה לא רצינית למשהו שהם לומדים? יעלה על הדעת ללמד מתמטיקה על ידי מי שבז לכל עקרונות המתמטיקה? אנחנו באים ולומדים את התורה בכובד ראש, בונים תשתית תרבותית משותפת, ולא כלבויניק שכל אחד זורק לתוכו את האשפה שלו".

הרב שחור התייחס גם לפיצול שלדעתו יוצר המיזם: "בן גוריון הבין שכדי שצבא יוכל להיות צבא של כולם, צריך להיות צבא של חילונים ודתיים והמטבח צריך להיות כשר. איזו מין אמירה זאת שאני כאדם דתי צריך ללכת לפרויקט 929, שהנשיא, ראש הממשלה והרמטכ"ל יכתבו במקום שרגליי לא יכולות לדרוך בו? אני לא יכול לפתוח שם עמוד אחד בלי שעיניי זולגות דמעות. איזה פיצול אנחנו עושים בעם ישראל בתפיסה כזו? ברור שכמותית זה יעזור, אבל גם אם אפתח בית כנסת לתצוגות אופנה, בוודאי שזה יביא יותר אנשים. זה פרויקט שיש בו מקום להרבה דברים, ולקונצנזוס המשותף של חלקים מרכזיים של לומדי תנ"ך בעם ישראל - אין בו מקום. עובדה שישיבת הר עציון הייתה צריכה להיכנס בו לגטו של דתיים".

הרב שחור מציע לסיום לפתח מכנה משותף מרכזי יותר, כמו חידוני התנ"ך, ולחולל בהם מהפכה שתמשוך אליהם את הציבור.

הרב זאב קרוב, מחנך ומרביץ תורה ותיק, בשנים אחרונות עוסק בהדרכת מורים דתיים שמלמדים בחינוך הממלכתי. מדברים פה על קורבן שצריך לעשות כדי לחבר ולעניין ציבור חילוני לתורה. אם באים אליהם עם דברי תורה קונבנציונליים זה לא עובד? חייבים לחלן את התורה?

"אני מסתובב המון בארץ, נפגש עם אלפים. רוב הציבור רוצה לשמוע את התורה בצד האותנטי הנקי שלה. בצבא, בבתי ספר, יש השתוקקות אפילו. יש לי בן בסיירת, כל הצוות שלו קיבוצניקים. לפני חנוכה ביקשו ממנו שיחה על חנוכה והנצרות, בדיוק היה חג המולד. לפני שניגש לדבר, אחד המפקדים שלו בלי כיפה, אמר: צורי, תגיד כל מה שאתה חושב, אל תעגל פינות ואל תסתיר. אני יכול לספר הרבה סיפורים כאלה. למשל, מורה דתי שמלמד בתיכון ממלכתי, שם מלמדים כחלק מהתוכנית של חינוך מיני בכיתות ח' על חד מיניות. מחנכת כיתה ח' אמרה לו: 'אני מתחננת, תיכנס בשיעור הבא לכיתה שלי. התלמידים אמרו: תשאלי את שמעון מה התורה אומרת על זה'. פעם היה פחד וחשש גדול, היום תבוא אל רוב הציבור בצורה אמיתית - זה מה שרוב הציבור רוצה. לשמוע מגוון כן, זה מפרה וחשוב גם אם זו לא הפרשנות שאנחנו רגילים לה. אני לא מפחד, אבל בהחלט רוצה את מה שיש לי לומר בתורה ובתנ"ך כאיש אמונה ולא כמשהו אחר".

"עומדת על רצף היסטורי"

גל גבאי, עומדת יחד עם הרב לאו בראש מיזם 929 ועיתונאית. מדברים על חששות של הציבור הדתי מפרשנות חילונית. בתפקידך אולי את פוגשת חששות הפוכים?

"עצם העיסוק בדבר הזה בוודאי מרתיע לא מעט קבוצות שחוות הדתה או אופציה מאוד מצמצמת לאיך להיות יהודי. חוויה שהחיבור ליהדות בארץ ישראל יש לו קווים חד משמעיים, ולכן הם לא יכולים לכונן את הזהות שלהם, והאופציה שלהם לנשום אוויר צח זה לוותר על הזהות הזאת. כואב לי הכאב הזה, כואב לי לקרוא את רוגל אלפר כותב על מות החילוניות, כואב לי לשמוע את הרב מדן וכואב לי ממש בגוף על הפגיעה מצד מי שלא יכול לכבד את הכותבים כי אינו מבין אפילו שהוא פוגע.

"למה זקוקים ל‑929? אני חלק מרצף ההיסטוריה. זה הספר שלי, העם שלי, היהדות שלי, אני מחוברת למקום הזה, לטקסט היהודי, מהבית שלי. אני ב‑929 מוטרדת מאלה שזקוקים לזה. יותר ויותר צעירים מרגישים במקום הזה לא שייכים, לא בבית. אז איזו משמעות יש לבית הלאומי אם כל כך הרבה אנשים וקבוצות לא מרגישים כאן בבית? חלק מהכאב זו ההתנתקות של אנשים שרוצים להיות שייכים, שמרגישים שאין להם זנב וראש מחוברים, כי אין להם אמצע, כי הם לא חלק מרצף. הם שואלים למה להתעקש על המקום הזה, גדלים בין מודרנה לבין יהודיות שלא מציעה להם חיבור בין הדברים.

"אני בתחושה של התפוררות. אם יש מה שמאיים מבחינתי זה לא הגרעין האיראני, אלא האופן שבו אנחנו מתנהלים בינינו, הרוב היהודי בארץ ישראל. איום ההתפרקות הוא הכי גדול, כי זה אומר הפסקת רצף היסטורי. אני לא רוצה לעצור את זה. אני רוצה שילדיי יהיו חלק מזה. בפרמטרים של היושבים כאן אנחנו בית חילוני, אבל ילדיי קוראים תנ"ך. הילד שלי בן שבע והוא מדפדף ומבין. הם לא ישימו על תנ"ך אייפון ולא יניחו אותו על הרצפה. הקדושה היא משהו כל כך עדין, והייתי רוצה שלא נדבר על זה באופן גס וחד משמעי, כי זה משאיר בחוץ גם את הילדים שלי.

"למה 929 מבחינתי זו התשובה? 929 זו אפשרות לפתור את הבבליות של העת הזאת, לחלוק עולמות מושגים. שיותר מחבריי יבינו את הרב סתיו, הרב קרוב והרב שחור ולא ירגישו זרים. יוכלו לשאול, להתדיין ולהתווכח מתוך אהבה. ב‑929 אנחנו בולעים המון צפרדעים, כל אחד מצדו. אני מוכנה לבלוע צפרדעים כי זו המשפחה שלי וזה העם שלי, ואני מוכנה לעשות המון כדי לא להפסיד את העת ההיסטורית הזאת".

בסבב התגובות השיב הרב מדן לקודמיו: "ס' יזהר הוא אפיקורוס גמור שכתב משהו ביקורתי וחריף מאין כמותו על ספר יהושע. איתו אני מוכן להתווכח, זה בא אצלו ממקום טוב. השאלות הן נכונות ובאו ממקום מוסרי. אני אשב איתו ואתווכח עד שתצא נשמתנו יחד. אני לא אשב עם אנשים שמבזים את המקרא במודע. כדי לשבת איתם על טקסט - הם יכבדו אותו. אני אומר לרב לאו: תוציא 12 אחוזים מהדברים האלה מ‑929, ואני אשב עם כל האפיקורסים, ומוכן להתחייב לכתוב אצלך פעם בשבוע, אבל תוציא את הדברים שלכתחילה באים לבזות את התורה".

הרב בני לאו שלל את הטענה: "אין 12 אחוזים של דברי רפש ולעג ובוז על תורת ישראל, נקודה. אני אעבור איתך על מאמרי השבוע האחרון באתר ונמצא שני אחוזים דברי הבל. כבר הוצאנו מהמסע הזה אנשים שהתרינו בהם שהם לועגים לקודשי ישראל, ואנחנו עומדים על המשמר איפה שלא עומדים על הגבולות שאנחנו מציבים. 96 אחוזים מהמאמרים, לא כולם דברי חוכמה, אבל דברים שאדם סביר אומר אותם. כשאתה מזמין אדם לדבר ואומר התנ"ך הוא שלנו, הוא מגלה עניין במכלול כולו. כשאתה אומר תלמד תנ"ך אצלי, בנית קיר ברזל בין הציבורים בישראל".

הרב שחור סיכם בקריאה מאחדת: "אני מצטרף לקריאה של הרב מדן ולדמעות של גל. אני מאוד צמא להיות חלק מלימוד תורה משותף של עם ישראל. בואו נכונן את זה מחדש. זה לא רק 12 אחוזים. בואו נבנה את זה כמו שצריך. יש גבולות, בהחלט. אבל אני צמא ללמוד איתכם".