עשה ואל תעשה עדיף – טור עיצוב פנים

דמיון מוסיף המון – מעצב הפנים יצא מהחדר ופגש בספסלים, מקררים וחלונות שדורשים שיפוט, ושפט. לשיפוטכם.

ישראל לאש - 'פנדה עיצוב פנים' , ט"ז באדר תשע"ו

עצם-ספסל
עצם-ספסל
צילום: ישראל לאש

מכירים את הכתבות האינטרנטיות האלו שמציפות את הרשת לאחרונה, בהן מנחשים את התשובה, לוחצים על התמונה ומגלים האם צדקנו אם לאו? אז הטור הזה איננו כזה. בטור הזה נביט בתמונות אותן צילמתי (מצחיק שבאנגלית 'לוקחים' תמונה, כשתכל'ס פעולת הצילום היא בעיקר נתינה שלהן גם לאחרים) לאחרונה במקומות שונים ששאבו לי את העיניים והייתי חייב לשתף עם שני קוראיי הנאמנים, נשאל עצמנו האם העיצוב בו אנחנו צופים הוא עיצוב יפה/יעיל או לא, ואז נגלול מטה כדי לראות מהי דעתי האישית בעניין. ממש כמו פעם, בימים הטובים. נתחיל, אין ברירה.

העמדה סגורה! צילום: ישראל לאש

עשה או אל תעשה? אל תעשה.

למה? כי מלכתחילה חלונית הזכוכית מאחור תוכננה על מנת שפקידות עירייה זעופות יקבלו בה קהל בקוצר רוח. ועתה, כשמסיבה עלומה עמדת קבלת הקהל הזו בוטלה, הוצמד אליה ספסל. ומה בכך? בכך, שנוצר הרושם (רושם, דמיון, המילים האלה ישחקו לפנינו בטור הזה ובקודמים, ובבאים, כי זה מה שעיצוב עושה, משחק לנו בראש, בין אם נרצה ובין אם לאו) כאילו הספסל חוסם עמדת קבלת קהל. הוא לא מרגיש במקום הנכון. ואין בכך כלום שהעובדות אינן כאלה. כי העיקר היא התחושה הנוצרת אצל המסתכל. המהר"ל אומר את זה, לא אני (תפארת ישראל, ל"ג).

הורס! אהיל פסיפס צילום: ישראל לאש

עשה או אל תעשה? עשה.

למה? כי אני מתקשה להעלות בדמיוני משהו נאה יותר מאהיל פסיפס הורס כזה, או אהילי פסיפס בכלל. בגלל שפסיפס הוא דבר מהפנט, בגלל שניכר שהושקעה -ואכן הושקעה- פה עבודת כפיים מאומצת ולא תוצר בית-חרושת, ובעיקר בגלל שעדי, בעלת הבית, הכינה את האהיל הזה בעצמה, ואין דבר מומלץ יותר מאשר בעל-בית שמייצר את חפצי הנוי שלו בעצמו, וקצת ממנו עצמו, כביכול, נוזל גם לקירות האופפים אותו.

אם כבר עומס, אז מפוזר צילום: ישראל לאש

עשה או אל תעשה? גם וגם.

למה? עשה, כי אנחנו חושבים מחוץ לקופסא תרתי משמע. כביכול הסכו"ם יוצא מתוך התמונה והופך לממשי. דמיון מוסיף המון, כמו שאומרת הגננת, ובצדק. ביג לייק. אבל, ופה מגיע ה'אבל' הבינוני, גם 'לא תעשה' בצידו. אנחנו לא אוהבים עומסי פרטי-עיצוב או חפצי-נוי או תנועה, ואם כבר עומס, אז עומס מפוזר. וכמה צער גורם לי פריט ה"נוי" הבנאלי והמקושקש מימין כשהוא נצמד להברקה באמצע פגוש אל פגוש, תופס לה את הפריים בלא סיבה מוצדקת.

נוחות ואיכות צילום: ישראל לאש

עשה או אל תעשה? עשה (אחיינית שלי טוענת שלא).

למה? כי חפצים (ספסל במקרה הזה, נראה לי..) שיוצאים מהשטאנץ הקבוע וזורקים אותנו למקום וסיטואציה אחרת מבורכים, בעיניי. אחיינית שלי צודקת גם היא, כמובן. הכל תלוי בהקשר ובנקודת המבט, זהו עצם העניין. ברור שספסל-העצם הזה יתאים למקומות קורצים וקלילים יותר, ופחות לבתי שגרירים מחונטים. במקומות כאלה הוא תקוע כמו רקמת-חיבור-קשה-וצפופה-המהווה-חלק-מרכזי-בשלדם-של-רוב-החולייתנים ומעניקה-להם את-צורתם-ומאפשרת-את-תפקודם בגרון. ועוד, כל הברכות שהרעפנו הן בתנאי שספסל העצם הוא נוח ואיכותי. יופי אסור לו שיבוא על חשבון נוחות ואיכות.

חפץ מגושם צילום: ישראל לאש

עשה או אל תעשה? אל תעשה, כמובן.

למה? הכניסה לחדר היא החלק החשוב וחורץ הגורלות בו מבחינה עיצובית. מקרר, לרוב, הוא חפץ מגושם וכבד ובלתי אסתטי. הם לא מסתדרים לי יחד. אם לא מדובר במקרר מיוחד ומושך עין ולב, יש להסתיר אותו, רצוי בפינה שהכי נסתרת מהכניסה, לרוב מדובר בפינה המרוחקת בקיר הכניסה. גם הפח הירקרק והפתוח לא מוסיף. פח לא שמים בכניסה. ואחרי שלא שמים בכניסה מתקדמים צעד נוסף ושמים מכסה, כדי שלא יסריח, וכי יש טקסטורה נעימה יותר לעין מטקטורה של טיטולים משומשים. ואחרי ששמים מכסה מתקדמים צעד נוסף ומחביאים את הפח בתוך ארון. ורצוי שהארון יהיה סמוך לשיש או למשטח העבודה, כי אלה המקומות בהם מצטברת פסולת במטבח, ופסולת לסל וחסל, כמו שתובע מאיתנו האיש השחור והקטן שמופיע על שקיות החטיפים (חברם הטוב של האיש הירוק מהרמזור ושל האיש מהדלתות של שירותים ציבוריים).

חמוד נורא צילום: ישראל לאש

עשה או אל תעשה? עשה.

למה? כי מלחיה ופלפליה שמתחבקות זה חמוד נורא. יוצרות עניין בין ביקור אצל פקיד שומה לבין תור מדכא להסרת שומה.

טואלט מרובה צילום: ישראל לאש

עשה או אל תעשה? עשה.

למה? למה לא? טישואיות-בד הן דבר מקסים. מסוג הדברים בהם השקעה מועטה מניבה תועלת מרובה. כי יש כאלה, בּרמונט, שלא נחה דעתם עד שלא יוותר קיר אחד בכל הבית (קראתם/ראיתם '(ספר) הדקדוק הפנימי'?), ויש כאלה (זו שוב עדי, צדקתם) שפריטי ההום-סטיילינג הקטנים אך מחממי-לב האלה עושים בעבורם כמעט את אותה העבודה, ובהשקעה מועטת הרבה יותר. או כמו ששופרסל (עוד תוכן ממומן) קוראים לזה: אותה האיכות, ללא כאב ראש, פחות כסף. אבל הטישואיות האלה ומה שבתוכן נפלאים בעיקר, בואו נודה, כי הן מייתרות את השימוש בשרוול, וזה הכי חשוב, בינינו.

---

מתוך מגזין ערוץ 7