עניין של פעם – טור עיצוב פנים

גם השבוע יצא מעצב הפנים לשוח בשדות וחזר עם כיסאות שקופים, ברזים מוגזמים ומדרגות ללא תכלית. אז מה עושים? ובכן, תנו לו להחליט.

ישראל לאש - 'פנדה עיצוב פנים' , כ"ג באדר תשע"ו

כיסא עץ
כיסא עץ
צילום: ישראל לאש

נים ולא נים צילום: ישראל לאש

עשה או אל תעשה? עשה.

למה? שני מושבים לפנינו. האחד עצי והשני שקוף. שניהם מקסימים בעיניי, כל אחד וחינו הוא.

כיסא העץ הזה מושלם לסיטואציה של חיכיון, המתנה דלת-מועד. הוא פחות ימצא את מקומו במקום בו נדרשת פונקציית נוחות (בהחלט יש נוחים ממנו). מתאים לעשות רושם, שופוני. משדר יוקרה ופשטות בו זמנית. לא הרבה חפצים עושים זאת. חוצה-מעיישה, חפצים שלא שכחו מאיפה באו, שמזכירים לך בצורה ברורה את החומר הטבעי ממנו הגיעו, מבורכים בעיניי. אתה רואה אותו אתה רואה עץ, לא רואה כיסא. מה גם שהוא בא ממשפחה מיוחסת, משפחת המינימליזם. ממש ענבי הגפן בענבי הגפן.

שקוף זה מושלם. קשה שלא לאהוב אותו, פשוט כי אין את מה. יתאים כמעט לכל בית, לכל חלל, ולכל צבע. תגידו, אבל אולי בכך חסרונו, שאין לו אופי? ואני אומר, שקוף זה חתיכת אופי. מצוין ל'הקטנת' חלל, יוצר אשליה של 'נים ולא נים', יושב-לא יושב, ואשליות אנחנו אוהבים, תשאלו את מפעל הפיס.

אפילו לאריה דרעי יש אחד כזה בבית, לא ניקח?

האם יש מוגזם בעיצוב פנים? כן. אמת המים תוכיח צילום: ישראל לאש

עשה או אל תעשה? אל תעשה.

למה? ראשית אקדים ואסביר לכם מה עיני הבשר שלכם רואות. הן רואות ברז מוזר מאוד. ברז שמוצב ארצה וראשו מגיע התקרתה. היינו, המערכת בנויה בצורה כזו שאתה מפעיל את הברז, המים עולים למעלה (בתוך הקיר, כנראה), ויורדים חזרה אליך מן התקרה דרך צינור המתכת המגושם הזה. תשאלו, ומה בכך? זה די מגניב, לא? ואתה הלא ראש המדברים בכל מקום בעד דברים מגניבים? אמת. מגניבים, אבל לא סרי טעם. לא מוגזמים. האם יש מוגזם בעיצוב פנים? כן. אמת המים תוכיח. זאת אומרת מקרה המים דלקמן. אומר לכם משהו נוסף. ניחא אם הברז הפעלולני הזה היה ממוקם בחברה טובה, ליד עצמים נוספים ש'מסדרים' לך את הגבות. אלא שפה הסביבה לא מכינה אותך לזה, השירותים סטנדרטיים (טפט פרחוני מתקלף), התאורה גם, ולפתע נופלים עליך מים מהשמיים. וואלה רטוב לי.

זכה להסכמות של גדולי הרבנים. טרנד המצוירות צילום: ישראל לאש

פעם צילום: ישראל לאש 

טרנד הפרקט מפנה אט אט את מקומו לטרנד המרצפות המצוירות. יותר נכון, הפרקט פינה את מקומו לגרניט-הפורצלן בטקסטורת הפרקט, שהולך ומפנה את מקומו לגרניט-הפורצלן המצויר. למה? פשוט. הגרניט-פורצלן הוא החומר המיטבי לריצוף. הכי ישר, הכי עמיד, הכי זול.

ארבעה סוגי שיבוץ אריחים מצוירים:

אקראית - לרצף בסוג הריצוף שעולה על רוחכם (גרניט-פורצלן/אבן/פרקט/טרצו/בטון) ולשבץ בתוכו, במקומות אקראיים, מרצפות מצוירות.

שטיחים - שימוש נרחב יותר באריחים המצוירים, אך עדיין הם חוסים תחת צילו של הריצוף העיקרי ומעניקים לו צבע וחיות. איך? בצורת ריבועים-שטיחים, 'גושים', שמסמנים לנו טריטוריות. פינת אוכל, פינת הישיבה בסלון וכו'.

חדרים שלמים - ריצוף חדרים שלמים באריחים מצוירים. מעט מסוכן (לאריחים מצוירים יש נוכחות רבה), ולכן מתאים בעיקר לחללים קטנים (שם יש פחות מרחב ריצוף) או לבתים נועזים.

כחיפוי קירות - כולם, או חלק מהם, בחללים יבשים או רטובים.

עשה או אל תעשה? עשה.

למה? אם כבר הולכים על טרנד המצוירות (והולכים. טרנד מבורך. זכה להסכמות של גדולי הרבנים), אהבתי במיוחד את שתי הדוגמאות שבתמונות. למה דווקא את שתיהן? העליון, כי אם כבר הולכים על מצוירות, כדאי כבר לדעתי ללכת על המצוירות ממש, המלאכותי-הטבעי ביותר, לתת תחושת עבודת-יד. ולמה התחתון? לא יודע, זה כבר עניין של פעם.

מציאות מדומה צילום: ישראל לאש

עשה או אל תעשה? אל תעשה.

למה? נדרשות הרבה כוסות בירה או הרבה פוטושופ כדי לייצר מדרגות שמובילות לשומקום. פוטושופ ניתן לתקן בקלות, מציאות לא :(

מעצב את המעצב צילום: ישראל לאש

"ויש אומרים, אף צבת בצבת עשויה" (אבות ה', ו'. ברטנורא: "הצבת אינה נעשית אלא בצבת אחרת, וראשונה מי עשאה? על כרחך מאליה נעשית בידי שמים, ונבראת בין השמשות").

נשאלת השאלה הנוקבת, מי מעצב את מתחם המעצבים?

---

מתוך מגזין ערוץ 7