רווקות: כמה אני אמורה להשקיע?

עולם הרווקות מתחלק לשניים: הרווקה המשתדלת והרווקה המאמינה. איזה טיפוס את, ומה עדיף?

נחמה ביטקובר, מכון עומק הקשר , כ"ב באדר תשע"ו

לחזור מעוד דייט מבלבל
לחזור מעוד דייט מבלבל
צילום: פנימה

באמצע קניות, אני מנסה להוציא עודף מהארנק ונתקלת בפתק ההוא. הוא שוכב שם כבר הרבה מאוד זמן.

אני לא מרימה טלפון למספר שכתוב בו, אבל גם לא מעזה לזרוק אותו לפח. סתם פתק קטן, מקומט, שכתוב עליו באותיות דהויות: "נאווה, שדכנית מקצועית".

ראיתי אותו בחתונה של חברה ומיד התלהבתי. הוא נראה בול מה שאני מחפשת. לרגע אחד הוא לא עזב את רחבת הריקודים, אבל זה לא רק זה. היה בו משהו מאיר, מחובר לעצמו ולאחרים. זה היה בולט. בינתיים לא ביקשתי מאף אחד שיברר לי עליו, למרות שבפירוש שמעתי שמאחלים לו "בקרוב אצלך".

אני חוזרת מעוד דייט מבלבל. סוף סוף בחור שנראה לי מתאים, אבל כמו הרבה בחורים שפגשתי, הוא לא באמת בטוח שהוא מוכן לקשר, שהוא רוצה, שהוא בכלל יודע מה הוא מחפש... ישבנו יחד על הדשא והוא היה כל כך סגור, כל כך מרוחק. ניסיתי לספר בדיחות, לשתף במשהו אישי שלי, להציע שנעשה פיקניק. זה לא עזר. מה עוד אני יכולה לעשות?!

אני משתדלת להאמין בקב"ה ולהיות בטוחה שהוא יעשה את הטוב בשבילי. מחפשת לשלב בעדינות, באיזון הנכון, בין אמונה והשתדלות. מתלבטת לא פעם - האם להיות אבדה שמחכה בסבלנות לבעליה, או אולי לוותר על הכבוד ולצאת לחפש את הבעל?

ואולי, לפעמים, השאלה הזאת מטרידה גם אותך?

כי גם את מאמינה ומוכנה להשתדל, אפילו להביך את עצמך ולעשות דברים שלא היית מאמינה שתעשי. אבל לפעמים את פשוט לא יודעת - מה הכי נכון לך לעשות? להתקשר לשדכניות ולרבנים? לצאת עם כל אחד שמציעים לך? ליזום, להוביל, לדחוף את הקשרים שיתקדמו, או אולי להרפות ולחכות לסייעתא דשמיא? אולי ההשתדלות האמיתית היא פשוט להמשיך בחיים, להשקיע בעצמך ולהאמין שזה יקרה?

לכל אחת אתגר משלה

הכירי אותן: שתיים כל כך שונות זו מזו.

הראשונה, המשתדלת, קמה כל בוקר עם השאלה: מה עליי לעשות היום? הכי טבעי לה לפעול ולשנות דברים. היא לא מחכה שהם יקרו מאליהם. כשיש קושי – היא רוצה לפעול, לעשות, להזיז, להתקשר, לרמוז, לדחוף.

החוויה שלה היא: אני חייבת להזיז הכול. הכול על הכתפיים שלי. אם אני לא אעשה - זה לא יקרה. ובדייטים - היא תתקשר, היא תיזום, תלך לאנשים שיכירו לה, תנסה להוביל ולקדם את הקשר.

האתגר שלה הוא לתת לקב"ה מקום במציאות. להאמין שהוא אוהב אותה ורוצה בטובתה, לא פחות ואפילו הרבה יותר ממה שהיא עצמה רוצה. לתת לדברים לפעמים לזרום מאליהם ולזכור שיש מי שמכוון אותם. המאמינה, לעומתה, מקבלת את העולם כמו שהוא. היא רואה את העולם במבט כולל, מכילה אותו ואת מה שמתרחש בו. המציאות מבחינתה פועלת כפי שצריך היה להיות, הקב"ה נמצא בכל דבר והיא נותנת לו לנהל את העניינים.

ובדייטים - היא מקבלת יותר בקלות את הלא, ממשיכה הלאה לפעמים בלי התנגדות, מחכה שההצעות יגיעו אליה ובינתיים ממשיכה בחייה. האתגר שלה הוא לתת מקום גם לעשייה שלה. להבין שהקב"ה נמצא במעשים שלה, רוצה בהם ומברך אותם. לא לפחד מטעויות, להעז ליזום, לנסות, לחזור לדודה שהציעה לה בחור כבר פעמיים, לומר לבחור שהיא לא מסכימה איתו ולדעתה הם כן צריכים להמשיך להיפגש.

המשימה שלה היא לפתוח פתח לקב"ה להזרים דרכו את השפע.

 הביטי פנימה

ומי את? מן הסתם גם וגם, אולי לפעמים כך ולפעמים הפוך. וזה בעיקר משום שעבדת על עצמך, פיתחת בעצמך כוחות שונים עם השנים והגעת לאיזשהו איזון. אבל, נסי לחשוב רגע לעומק: מה היא התגובה האינטואיטיבית הראשונה שלך - לעשות או לחכות? ליזום או להיות מובלת? להשתדל או לבטוח?

לרובנו יש טבע בסיסי אחד, שורש אחד דומיננטי יותר מהשני. המודעות לטבע הזה, ולכיוון שאליו הוא מושך אותנו, יכולה לעזור לנו להתמודד עם דילמות בתקופת הדייטים בפרט ובחיים בכלל. אם אני יודעת שהטבע שלי הוא להשתדל, לעשות ולהוביל, אולי העבודה שלי תהיה להרפות ולהמשיך הלאה, ולא להתעקש ולהתקשר כל יום לחברה שהבטיחה להציע לי את החבר הכי טוב של בעלה, וזה באמת נשמע לי מתאים.

ואם אני יודעת שהטבע שלי הוא להרפות ולחכות, ולשם אני נמשכת באופן טבעי – אז יכול להיות שכדאי כן לפנות לחברה של אימא שלי, שבעלה ר"מ בישיבת הסדר והיא מכירה המון בחורים. כשאת מזהה את עצמך ומבינה בעומק לאיזו מהן את שייכת, נפתחת הדרך למציאת הפתרון.

כיצד לנהוג?

ובתכל'ס - להתקשר לשדכנית או לא? כמובן שזה אישי, אבל אפשר לתת כלל שמתאים לכולן: השתדלות נכונה אמורה לשמח אותך. כשאת מרגישה שההשתדלות שלך מתאימה לכוחות הגוף והנפש שלך, שהיא נותנת לך כוחות ולא להפך, כשהיא הגיונית ומעשית - את כנראה בכיוון הנכון. אבל כשאת מרגישה שההשתדלות מרוקנת אותך, שאת מותשת ולא שמחה - חשבי שוב האם זה הדבר הנכון בשבילך.

נכון, לא תמיד זה קל ופשוט, והרבה פעמים זה מבלבל. לפעמים צריך להקדיש זמן למחשבה עם עצמי, לפעמים כדאי לפנות למישהו מבחוץ שיאיר את עיניי, ותמיד צריך עזרה שמימית.

פורסם בפנימה

לרכישת מנוי