השופט: חשש מפגיעה באמון במערכת

ביהמ"ש המחוזי בת"א החליט שלא לכבד הסדר טיעון בעניינה של עובדת ארגון בטחוני שהורשעה במרמה, וגזר על העובדת עונש קל יותר.

שלמה פיוטרקובסקי , כ"ג באדר תשע"ו

נזק חמור. השופט לוי
נזק חמור. השופט לוי
צילום: אתר בתי המשפט

שופט בית המשפט המחוזי בת"א, ירון לוי, גזר עונש של 200 שעות שירות לתועלת הציבור, קנס בסך 18,000 ₪ ו-3 חודשי מאסר מותנים על ראש ענף בארגון במערכת הביטחון שהורשעה, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של מרמה והפרת אמונים.

ראש הענף הורשעה בביצוע מעשי מרמה בכספי הארגון, משך כשנתיים, בהיקף כספי ניכר. מרבית המעשים נועדו על מנת להגדיל את המשאבים הכספיים שעמדו לרשות האגף בו עבדה. באף אחד מהמקרים לא נטלה העובדת כספים לכיסה האישי.

השופט ציין כי מרבית המעשים נעשו בידיעת הממונים על הנאשמת, עובדים בכירים ממנה בארגון – המפקדת הישירה שלה, סגן ראש האגף, וראש האגף – ובגיבויים, בזמן אמת. חלק מהמעשים נעשו על פי הנחייתם המפורשת של הממונים.

במסגרת הסדר הטיעון ביקשה הפרקליטות לגזור על הנאשמת שני חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות, קנס בסך 50,000 ש"ח ו-6 חודשי מאסר מותנים.

אולם השופט החליט שלא להיעתר לבקשת הפרקליטות, דחה את הסדר הטיעון, וגזר על הנאשמת עונש קל יותר של 200 שעות שירות לתועלת הציבור, קנס בסך 18,000 ₪ ו-3 חודשי מאסר מותנים.

הסיבה העיקרית שבגינה החליט השופט לדחות את הסדר טיעון היתה העובדה העונשים הקלים שהוטלו על מפקדיה של הנאשמת, שאיש מהם לא נדון למאסר בפועל, ומרביתם כלל לא הועמד לדין פלילי, למרות מעורבותם העמוקה במעשים.

השופט ציין בגזר הדין כי אין ספק שמדובר בהתנהגות פסולה, שיש לעקרה מן השורש, במיוחד אם קיים חשש לכך שמדובר בהתנהגות ארגונית מקובלת, לפחות, ביחידה המדוברת, באותה תקופה – זאת לאור הנחיות הממונים על הנאשמת, חלקם הפעיל במעשים, בכירותם בארגון, ובשים לב להתמשכות המעשים, משך תקופה של כשנתיים ימים.

"עם זאת, הדרך לשירוש ההתנהגות, ולמניעתה בעתיד, אינה באמצעות מיצוי חומרת הדין עם הנאשמת, והקלה עם הממונים עליה, תוך פגיעה מהותית בעקרון השוויון בפני החוק. בהקשר זה, יפים דברי התלמוד הבבלי: 'אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר'", ציין השופט.

לדבריו, "בנסיבות המתוארות, בית המשפט אינו יכול להתעלם מזעקת הנאשמת בדבר אפלייתה לרעה ביחס לממונים, ומהתחושה שהסדר הטיעון משקף את מגבלות יכולת המיקוח של הנאשמת, יותר מאשר את חלקה האמיתי בפרשה. אכיפת החוק, במיוחד בתוככי ארגון ביטחוני, שהנעשה בו רחוק בדרך כלל מעין הציבור, היא אינטרס ציבורי ממעלה ראשונה. שכאן 'אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר'. אך אכיפה חלקית, ומיצוי חומרת הדין עם הזוטר, תוך נקיטת יד קלה בעניינו של הבכיר – נזקה לאמון הציבור במערכת המשפט, עלול להיות רב מאי-אכיפה בכלל".