בשבע מהדורה דיגיטלית

מאיר אינדור: לפרסם בהסכמת המשפחה

האם נכון לפרסם תיעוד מצולם מזירות פיגוע?

נעמה בן חיים , כ"ג באדר תשע"ו

מאיר אינדור
מאיר אינדור
צילום: עצמי

אני בעד פרסום, אבל רק ברשות המשפחה.

מדוע בעד? כי שמונים אחוזים מהמאבק בטרור אינם מאבק צבאי, אלא תקשורתי, משפטי ופוליטי. ואסור להשאיר את הזירות הללו בוואקום לפלשתינים. בכל העולם הפלשתינים מפרסמים את תמונות ההרוגים שלהם, רובם מחבלים, ויוצרים דמוניזציה לצה"ל ולישראל. לסרטון שפורסם יש ערך הסברתי. הוא נשק שובר שוויון, די דומה לתמונות שפורסמו על הנרצחים במשפחת פוגל.

אבל צריך לשאול את רשותה של משפחת הנפגע.

גם אם משפטית הסרטון אינו שייך למשפחה, וגם אם צילום של אדם ברשות הרבים מותר, מבחינה מוסרית האדם הוא בעל בית על תמונתו. לכן הסרטון שייך מוסרית למשפחה, כי בן המשפחה מצולם שם.

אנשי הארגון שהוציאו את הסרטון מפירים אמות מידה של מוסר, ולא בפעם הראשונה. בעבר הם פרסמו הודעות על מות אדם, בעוד חלק מהמשפחה לא ידע על כך. משפורסם הסרטון באתרי חדשות רבים - לזכותם נאמר, באיכות מטושטשת - ראוי להפיצו למען יידעו עד דור אחרון את אכזריותם של הפרטנרים שלנו.

עוד מעט קט יבואו להציע לנו שחרורי מחבלים והאירופים יציעו הקלות. שגריריהם יעלו לרגל לירושלים לבקש שהצבא ומג״ב לא יתנהגו בקשיחות, יקלו בעוצר ויתנהלו מול חשודים בטרור בכפפות של משי. כשהם נפגשים איתם יזכרו הכול, הדרגים המדיניים והביטחוניים, את תמונתו של הנפגע והמפגע עם הגרזן.

גם הציבור צריך לראות זאת, מי שיכול לעמוד בצפייה בתמונות הקשות, כדי לא לאפשר לנציגיו להיכנע. כפי שאנו צופים בתמונות ובסרטונים קשים על פשעי המלחמה של הנאצים, אנו צריכים להישיר מבט אל האכזריות הפלשתינית והמוסלמית. 

מאיר אינדור

יו"ר אלמגור, ארגון נפגעי הטרור