מדור לדור: גולדה מאיר התנגדה למחיצה בכותל

הפולמוס סביב חלוקתו של הכותל המערבי החל כבר לפני שנים ארוכות.

הלל פנדל , כ"ח באדר תשע"ו

גולדה מאיר, התנגדה למחיצה
גולדה מאיר, התנגדה למחיצה
משה מילנר, לע"מ

ההיסטוריה כנראה תמיד תחזור על עצמה. קחו לדוגמא את הפולמוס סביב הסדרי התפילה ליד הכותל המערבי.

כאשר ועדת שרי - הממשלה [כך נקראה אז] לעניני ירושלים התכנסה בתמוז תש"ל (יולי 1970), נשמעו דברי ביקורת על הסדרי התפילה ברחבת הכותל - ואפילו עצם קיומה של מחיצה בין עזרות הגברים והנשים היה שנוי במחלוקת קשה.

מאמר באותו חודש בשבועון הדתי "פנים אל פנים" בעריכת ד"ר פנחס פלאי ואחיו הרב שמואל הכהן-אבידור, כתוב כך: ראש הממשלה הגב' גולדה מאיר, שלקחה חלק בדיון, טענה נגד ה"מחיצה" והסבירה, "תיירים רבים מאד באים אל הכותל המערבי, הם רואים כאן את ה'מחיצה' והם מקבלים את הרושם כי כזאת היא הדת בישראל וכאלה הם החיים היהודיים במדינה".

היא הוסיפה שזה תדמית מזיקה והיא עלולה להרחיק יהודים רבים ממדינת ישראל. כאילו קראה את העיתונים של היום, הגב' מאיר הציעה "ליצור ליד הכותל מקום אשר בו יוכלו להתפלל יחד גברים ונשים ללא כל מחיצה ביניהם".

גם שר התיירות דאז משה קול (מערך) תקף את רעיון המחיצה, וסיפר על תלונות של תיירים שלא יכלו להתפלל ליד הכותל ביחד עם נשותיהם.

גולדה מאיר הובילה באותה תקופה "ממשלת ליכוד לאומי" ואחד השרים-ללא-תיק היה לא אחר מאשר מנחם בגין. בגין סיפר בדיון כי שעה קלה לפני הדיון ביקר ליד הכותל המערבי, וראה את העבודה שעשה שם משרד הדתות [בחפירת המקום וחשיפת הכותל לאורכו ולעומקו], ראה שם את ציבור המתפללים, ואמר שאינו מבין מדוע דורשים כמה שרים לסלק את ארונות הקודש מתוך המנהרות, שגם הן הפכו להיות מקום תפילה.

בעל הטור ממשיך וכותב ש"שר הביטחון מר משה דיין טען כי אסור להתעלם מכך שהכותל המערבי הוא מקום קדוש, אבל אין זאת אומרת שיש להפוך מקום זה ל'טריטוריה של משרד הדתות'".

שר המשפטים יעקב שמשון שפירא, גם הוא מהמערך, אמר שלא אישר את התקנות בדבר הסדרים ליד הכותל מפני שאין שם מקום ללא מחיצה שבו יכולים להתפלל יחד גברים ונשים. הוא הדגיש שהתקנות לא תאושרנה עד שיימצא פתרון ל"בעיה" הזו.

שר המשטרה שלמה הלל הסביר מדוע סירב לחבוש כיפה כאשר סייר במנהרות שנחשפו ליד הכותל: כוונתו הייתה להציג סוג של מחאה ולהוכיח כי המנהרות הללו אינם מקום קדוש.

השבועון "פנים אל פנים" - שכינה את עצמו "שבועון כלל ישראלי" - התחיל את דרכו בשנות ה-50, ויצא לאור במשך 18 שנה ע"י האיגוד לתודעה יהודית.