כמה מצליחים לעבור את תהליך הגיור?

ראש מערך הגיור הרב יצחק פרץ: מדובר במסע הכפשות. פרופ' איש שלום: מערך הגיור הממלכתי לא נותן מענה לכל הפונים.

חזקי ברוך , כ"ח באדר תשע"ו

הרב יצחק פרץ
הרב יצחק פרץ
דוברות המשרד לשירותי דת

אז כמה באמת מתגיירים מדי שנה, מבין אלו הפונים לתהליך? אפילו על נתון זה לא הצליחו להגיע היום (שלישי) להסכמה בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות שדנה בהכרה בהרכבי גיור עצמאיים שקמו לאחר ביטול החלטת הממשלה בעניין הגיור.

מחד טען הרב יצחק פרץ, ראש מערך הגיור הממלכתי, כי 80% מהפונים משלימים את ההליך, "והמתגיירים יוצאים בתחושה טובה. מערך הגיור אינו אחראי על ההכרה של העולים אלא זו אחריות המדינה. כל הנאמר נגד מערך הגיור - הוא מסע הכפשות".

מאידך, פרופ' בנימין איש שלום, יו"ר המכון המשותף ללימודי יהדות, טען כי "קצרה ידו של מערך הגיור לטפל בעולים המבקשים להתגייר, ורק כ-40% מסיימים את התהליך".

יו"ר הוועדה, ח"כ אברהם נגוסה (ליכוד) ציין כי "שילוב העולים בחברה הישראלית הכרחי, הגיור הוא קריטי, והכרחי גיור המוכר ע"י המדינה . מתוך 350,000 לא-יהודים שעלו לארץ, רק 3,600 מתגיירים מדי שנה".

נגוסה פנה למערך הגיור הממלכתי להידבר עם "גיור כהלכה", כדי למצוא פתרון לאלו שהתגיירו דרך הארגון. נגוסה אף קרא למשרד הפנים לרשום מתגיירים אלו.

ח"כ יואל רזבוזוב ( יש עתיד) ציין כי לפני כשנתיים החליטה הממשלה לאפשר גיור בבתי דין  פרטיים אך ההחלטה לא מומשה, "הרבנות לקחה מונופול על היהדות - והתוצאה עולים שנוטשים את התהליך" ואילו יעל ח"כ פארן (המחנה הציוני) טענה כי "יש כפייה אורתודוכסית על היושבים בציון וצריך להכיר בזרמים נוספים ביהדות על מנת לגייר את העולים".

לדברי הרב בנימין הולצמן, רב קיבוץ מעלה גלבוע ודיין בבית הדין הפרטי 'גיור כהלכה', הבעיה אינה עם הרבנות כמו עם האנשים השולטים בשטח ו'גיור כהלכה' קורא לרבנות  לחלוק עימו את המעמסה בנושא.

אליהו כהן, מנהל בית דין גיור כהלכה 'עתים' טען כי ארגונו גייר בחצי השנה האחרונה 150 איש, רובם נשים וילדים, ובחודשיים האחרונים לבד הגיעו כ- 600 פניות נוספות לגיור. מנגד אומרים בארגון "חותם" –  לחיזוק זהותה היהודית של המדינה, כי הפעלת בתי דין פרטיים לגיור על ידי רבנים הנושאים משרות רשמיות במדינה הינה אסורה, נעשית בניגוד להוראות הדין ולכללי אתיקה בסיסיים, ועל כן יש לאסור על רבנים אלו להמשיך בפעילותם זו.

ב'חותם' מצביעים על מספר בעיות בהפעלת בתי הדין האלטרנטיביים על ידי רבני הערים, ומציינים כי אף ניתן להגיש קובלנה לבית הדין המשמעתי כנגד אותם רבנים שכן הם לכאורה עוברים על החוק ועל חתימתם לעמוד בכללי הרבנות הראשית.