​רשות הרבים – טור עיצוב פנים

מעצב הפנים נקלע לקבוצת עיצוב ברשת החברתית. את חברות הקבוצה הוא קטלג לשלושה סוגים, ממה התרשם, ממה נבוך והאם זכה לכבוד ויקר?

ישראל לאש - 'פנדה עיצוב פנים' , ל' באדר תשע"ו

רשות הרבים
רשות הרבים
צילום: ישראל לאש

יומני היקר שלום,

לפני שבוע בערך התוודעתי דרך חבר טוב ובעיקר יעיל לקבוצת הפייסבוק הפוריה מאוד, המסייעת, והלא בלתי מעניינת 'רעיונות וטיפים לעיצוב הבית'. תמהתי, הכיצד אני, מעצב פנים ברוב רמ"ח ושס"ה, לא ידע על קיומה עד כה? החלטתי להשלים את החסר מיד, ולהתמכר אליה כליל.


הנואשות - אלה שנחתו הרגע בחנות הקרמיקה וצריכות דחוף ובבהילות תשובה החלטית האם לקחת מרצפות 4141 או 2103 ("תכבי ותדליקי" פחות עובד כאן)
הפוסטים בקבוצה נעים בין שלושה סוגים, בגדול. אלו שיש הרושם שטעו בקבוצה, ומשוות (אני הגבר היחיד בקבוצה, אם שאלתם) חומרי ניקוי כאילו היו קשישות-בית-מרקחת שמשוות מרשמים. עליהן אני נוהג לדלג. מפחד להתבלבל בין הכדורים שלי לחומרי הניקוי. הנואשות - אלה שנחתו הרגע בחנות הקרמיקה וצריכות דחוף ובבהילות תשובה החלטית האם לקחת מרצפות 4141 או 2103 ("תכבי ותדליקי" פחות עובד כאן). הבעיה היא שלרוב אין להן יד ורגל, והן נשענות על כוח הציבור, אולי משם תצמח הישועה. הן שואלות ודורשות בכל מה שרק ניתן, מחוט (חשמל) ועד שרוך נעל (של הבן, איפה לאכסן). ועד בניית בית שלם. ברצינות. איך לעזאזל אפשר לבנות בית בעזרת קבוצת פייסבוק? השד יודע. ומתפללות לצאת פחות מבולבלות משהגיעו. מה שלרוב לא קורה, כמובן.

למשל הגברת הנכבדה הזו, ששאלה שאלה לתומה, וסך הכל רצתה להגיע הביתה בשלום, כמו שאומרים:

"סקר קטן,

למי שיש מטבח עם אי וכיסאות וגם שולחן פינת אוכל.

האם הילדים מעדיפים לאכול בשולחן פינת האוכל או באי?"

התשובות, כפי שניחשת יומני, היו (בין השאר):

"בפינת אוכל.

"בכל השבוע על אי הרבה יותר נוח... בשבת בשולחן".

"הכי נוח באי. במידה ויש אורחים, אוכלים בפינת האוכל".

"היה לי אי וגם פינת אוכל וביטלתי את האי".

"באי בהחלט".

"באי. כל השבוע שם. ארוחות שבת בפינת אוכל. האי זה מרכז הבית".

"בשולחן בפינת אוכל".

"אצלנו במהלך השבוע באי רק בשישי שבת בפינת האוכל".

לך תבנה מדינה. או אי.

מה שכן, בגלל שאני אדם סביר +, בנושאים בהם אני מתמצא השתדלתי להרעיף מניסיוני, ולסייע במידת מה, או לפחות לעשות סדר בדברים. למשל במקרה הזה:

"ויכוח עם הבעל… שטיח בסלון. חובה? או ממש לא? אני מאוד רוצה… בעלי טוען שזה מצבור אבק וליכלוך.. (יש 2 ילדים קטנים בבית) מה אתם אומרים?"

המשלחת ההומניטרית שלי נראתה כך:

"הי ויאולטה,

ראשית, בעיצוב, שום דבר איננו בגדר 'חובה'. הכל תלוי בטעם, באופי הבית, וביחסים טובים עם הבעל.

ובנוגע לשטיח,

לשטיח יש מספר יתרונות:

א. מעניק אווירה חמימה, צבע, וממלא את החלל.

ב. 'מגדיר טריטוריה'. מסמן את גבולות פינת ההסבה בסלון/פינת האוכל וכו'.

ג. מעניק רצפה חמה בימים הקרים.

אך גם חיסרון בולט: מצריך תחזוקה על בסיס שבועי.

אם רוצים שטיח, ניתן להתגבר על חיסרון התחזוקה:

א. שטיח PVC או כביס, או קל לניקוי אחר.

ב. ניקיון של פעם בשבוע. לא סוף העולם.

ג. iROBOT.

אם מוותרים על השטיח, ניתן להשיג את היתרונות באמצעים אחרים:

א. אווירה וצבע - בעזרת פריטים אחרים: וילונות, כריות נוי, כורסאות מעניינות, תמונות, חיפויי קיר, עבודות נגרות, גופי תאורה, ועוד.

ב. הגדרת טריטוריה - בעזרת 'פטנטים' אחרים: ריצוף 'שטיחי' כגון אריחים מצוירים, הגבהה קלה של הריצוף, הנמכת גבס מעל החלל הרצוי, גופי תאורה מגדירי חלל, רהיטים תוחמי-חלל (כגון כיסאות עם גב גבוה) ועוד.

ג. רצפה חמה - חימום תת רצפתי (לא זול וחתיכת כאב ראש, כמובן), ללבוש גרביים smile רגשון.

ושוב, הדברים החשובים הם לקחת את כל השיקולים בחשבון, ולהיות קשוב לרצונות של כל בני הבית.

ישראל- 'פנדה' עיצוב פנים".

או למשל במקרה דלהלן:

"הבית חדש....מתחילים לחשוב על תאורה...איך מתאימים? איך מתמודדים עם כל כך הרבה נקודות אור בתקרה?

מטבח, פינת אוכל, סלון, ליד הסלון, כניסה.

אשמח לרעיונות תמונות מאיפה מתחילים?".

עשיתי כמיטב יכולתי:

"הי שיראל,

1. ראשית יש לערוך היכרות עם כל סוגי גופי התאורה, ולהבין לאיזה חלל ולאיזה סגנון כל אחד מתאים:

מנורות תליה.

שנדלירים (בעיקר בפינות אוכל או בסלון. מראה יוקרתי).

צמודי תקרה.

מנורות קיר (בעיקר במסדרון).

מנורות שולחן.

מנורות עמידה (תופסות מקום ותשומת לב).

ספוטים (הארת איזור ממוקד).

שקועי תקרה (למראה נקי ומודרני. בעיקר בהנמכת גבס).

שקועי קיר.

פלורוסנטים.

ריהוט נוי.

2. אחר כך יש לערוך היכרות עם סוגי המנורות: ליבון, הלוגן, פלורוסנט, לד (ולהבין שהעולם צועד לכיוון הלד, ובצדק).

3. אחר כך יש לערוך היכרות עם צבעי האור: לבן (נותן מראה נקי. יתאים בעיקר לח. רחצה ולשירותים), צהוב (נותן תחושה חמימה- יתאים לרוב אזורי הבית) וצבעוני (יתאים למקומות מאוד מעטים ומסוימים).

4. לאחר מכן יש להתמקד בחללים הזקוקים לתאורה, בסגנון הרצוי (למשל- חדר הילדים זקוק לתאורה, איזה סגנון? רך? כמה מנורות? מאיפה יבוא האור שהכי יחמיא לו? או למשל תאורת הכניסה לבית- הכי חשובה! יוצרת המון רושם!), ובמספר הגופים (כמובן שגודל החלל משפיע על מספר הגופים. הסלון זקוק ליותר מאשר השירותים).

5. זו בדיוק הנקודה הכיפית, בה אנו מבקרים במבחר חנויות, אמתיות או וירטואליות, ומאתרים את גופי התאורה שמתאימים לנו ושמצאו בעינינו חן.

6. אחר כך, בהתאם להחלטות שקיבלנו, ניגש לבחון את נקודות התאורה שקיימות בקירות ובתקרה, ונחליט האם להוסיף, להפחית, או להשאיר בדיוק כך (לא תמיד חייבים לשנות!). אם החלטנו לשנות- נקרא לחשמלאי, כמובן.

7. זהו, בגדול. השאר הוא כבר עניין של טעם ושל מקרים ספציפיים.

ישראל- 'פנדה' עיצוב פנים".

ואני לא היחיד, כמובן. בקבוצה יש המווון ידענים, ואין ספק שציבור גדול (55,565 איש ליתר דיוק) שאוהב ומבין בדבר מסוים, הוא כוח.

וז'אנר שלישי, המשוויצות - אלו עם חוש העיצוב המפותח. שעמלו וטרחו וכעת באות להציג את מרכולתן קבל עם, כדי לקבל שאפו בצורת לייקים ושאר סמלילים.

האמת, יש כמה שדי לפתו אותי. באמת יצירות מרשימות.

כמו זו למשל:

"לפני כמה חודשים העליתי תמונות של בית מגבס שבנינו בחדר משחקים, הבטחתי להעלות תמונות מבפנים כשיהיה מוכן :)"

והיא אכן העלתה:

שמתה לסתותיי צילום מסך: ישראל לאש

תכלס, יומני היקר, שמתה את לסתותיי (טוב, זו לא חוכמה בתותבות). אתה קולט שאשכרה היא בנתה לילדים שלה בית שלם מגבס בתוך החדר? 2 קומות! כולל אבזור פנימי!

הנה, תראה שוב:

דיי. צילום מסך: ישראל לאש

איך אומרים אצלנו? אילו לא באתי לקבוצה זו אלא לראות דבר זה דיי.

או נגיד:

"פסל מנייר שהבן שלי הכין.

מה דעתכן?"

הורס את הבריאות צילום מסך: ישראל לאש

הורס את הבריאות, לא?

טוב, תכלס גם אני יכול לצלם מקטלוג ולהעלות. סתם, שאפו.

אבל דע לך יומני, שהפוסטים המשוויצים הם חרב פיפיות. יכולים להתהפך עליך בבום.

קח לדוגמא את…אותי.

אמרתי לעצמי, הלא עץ זה דבר יפה, אקפוץ ל'קופיקס', אקנה שם 5 קרשי חיתוך קטנים מעץ (כן, מוכרים שם כאלה), אעלה אותם בקודש לדרגת פריטי נוי, אניח מעל ארון המטבח שלי, אפרסם בקבוצה, ואזכה בתהילת עולם! אולי לא יצירת מופת, אבל בהחלט מוסיף חן. הנה:

זכה למטח עגבניות צילום מסך: ישראל לאש

לא שיערתי לרגע את מטח העגבניות שאקבל..

"לא אהבתי יש דברים יפים במקס סטוק שאפשר להניח".

"אני חושבת שזה מיותר למעלה".

"לא .. :(".

"לא מתחברת בכלל, ועוד מעל הארונות, לא צריך לשים שם כלום :)".

"למה מעל הארון אבל".

"נוי.. זה לא!"

"לא נשמה...זה רחוק מלהיות חפץ נוי".

"מה זה אמור להיות?"

ועוד.

מסתבר שחברות הקבוצה פחות התחברו. מה ששלח אותי להרהורים נוגים. אולי אני לוקח את דעתן של חברות הקבוצה המהוללת ברצינות רבה מדיי? האם האשמה בהן, שלא השכילו להבין שאני מתכוון לקרשי החיתוך בתור חפצי נוי, ושיוו בדמיונן שהקרשים משמשים גם בעבודת המטבח ובכל פעם שארצה לחתוך סלט אצטרך לטפס ולהוריד אחד מהם? האם הן שבויות בקונספציה הפרובנציאלית הטוענת שחפצי נוי לחוד ופריטים שימושיים לחוד? האם הן לא 'רגילות' למראה שכזה וכלואות באזור הנוחות שלהן ובו מעל ארון המטבח שמים אך ורק חפצי נוי שנבראו לכך מששת ימי בראשית? האם לא מדובר ב'עדר מתוזמן' שרוקד לפי חליל בסולם מסוים מאוד?

או אולי האשמה היא בי וחוש הטעם שלי נמוג כלא היה? אולי אני נדרש לבדק-בית במספר מובנים? אולי אני רץ מהר מידיי ומצפה שעם ישראל כולו יבין את הבדיחות הפנימיות שלי? אולי זה פשוט לא זה?

ואולי, אולי האמת דקה וחמקמקה היא, והכל בכלל עניין של טעמים וסגנונות?


מה דעתך, יומני?

---

מתוך מגזין ערוץ 7