תפילין וציצית בשירות הפוסט-ציונות

מדוע המערכה מול הרפורמים היא הרבה יותר מדינית-לאומית מאשר דתית? למה מדובר בדת חדשה ולא בזרם ביהדות?

מאמר מערכת 'עולם קטן' , י"ג באדר ב תשע"ו

הכותל הרפורמי
הכותל הרפורמי
צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

מהיעלמות במצולות הגלות ומי הגוף הממלכתי היחיד שמסוגל להתמודד במערכה הזו האם הרפורמים מהווים איום על היהדות בישראל או שאולי צריך לחדול מלהתייחס אליהם כדי לא להעצים אותם?
חלק עצום מהיהודים שהמירו את דתם לרפורמה הם עדיין יהודים תועים. חשוב לטכס עצה כיצד להביא את אותם אחים תמימים ארצה, כי כשיגיעו לכאן הם יחזרו מהר מאוד לחיק היהדות

מצד אחד, למרות הרעש וסכומי הכסף האינסופיים שהם שופכים בקרב על התודעה הישראלית, הם טרם הצליחו לאייש אפילו את מעט בתי הכנסת שלהם (פחות מ-50) כמו שצריך. מצד שני, אי אפשר לעצום את העיניים מול כמה וכמה הצלחות אסטרטגיות ועקרוניות שלהם במרחב הפוליטי, מהברית שהם כרתו עם אליטות שמאל – מתון ('יש עתיד') ורדיקלי ('הארץ'), וכמובן מההישגים הישירים בכותל, במקוואות ועוד רגע בגיורים הפרטיים.

בואו, ולו על מנת שנהיה אופטימיים מתוך בחירה ולא מתוך טיפשות, נביט מעט על הרוח הרפורמית בחו"ל ובמדינת ישראל ונחליט באופן מושכל אם היא מסתכמת בחמישים בתי כנסת או שמא מדובר במשהו משמעותי יותר ומוסווה היטב שאותותיו כבר כאן.

אחד המהלכים המתוחכמים ביותר בכל הקשור למערכה הזו קרה לפני כמה עשורים, בין היתר סביב המערכה שעסקה בשאלה "מיהו יהודי". במערכה הזו התחילו לעצב את מחשבתנו בכך שהרגילו אותנו לחשוב שהתנועה הרפורמית באה בעצם רק לערער על ההגמוניה של הממסד האורתודוקסי השולט במדינת ישראל. התנועה הרפורמית אכן עומדת בחזית המאבק מול האורתודוקסיה, אבל תיאור כזה שלה חוטא לאמת המלאה והשורשית של תנועה זו. אי אפשר להתעלם מהבסיס המהותי שעליו נולדה הרפורמה: תפיסת עולם אנטי ציונית מהרדיקליות ביותר.

במשך מאה שנים התנועה הרפורמית דגלה באופן ברור במחיקה מוצהרת של השאיפות הלאומיות של העם היהודי. זה התחיל במחיקת השאיפות הללו מהסידור, והמשיך בהתנגדות עזה לתנועה הציונית שהחלה אז להרים את ראשה. תנועה זו הייתה ראש החץ במלחמה נגד הציונות, אולי אף יותר מאשר החרדים הקיצוניים. בוועידת התנועה שנערכה בפרנקפורט דמיין ביולי 1845 נקבע כי "יש להרחיק את כל היסודות הפוליטיים והלאומיים" וכי בימינו "האמונה המשיחית יכולה להתקבל רק כתקווה לשחרור המין האנושי בעידן של שלום ואחווה".
אפשר לבוא בטענות לרבנות על שהיא לא מסבירה פנים ושהיא לא מספיק יעילה ועוד ועוד, אבל זה לא מה שגורם לנו לאבד מיליונים מאחינו אל תהומות ההתבוללות. הרבנות עושה מעשה קריטי ואמיץ על אף חולשותיה הרבים – היא אומרת לאנשי מרצ, הליכוד והבית יהודי בדרכה שלה – חברים, בואו לא נעבוד על עצמנו. החבורה הזו חותרת לא רק נגד היהדות, אלא מייצרת כאן אנרכיזם ומטשטשת את יהדותה של המדינה כולה

באותה ועידה הגדיל דוד איינהורן לתאר זאת, כשאמר כי "קץ העצמאות המדינית של ישראל נחשב פעם כאסון, אך למעשה הייתה זו התקדמות". לטענת הרפורמים, על היהדות להיוותר דת ללא שיוך לאומי וללא בית לאומי. הקמת מדינת ישראל, אם כן, מהווה לטענתם הריסת החזון הגדול, שלפיו עלינו להיות "גרמנים בני דת משה".

גם ההתבוללות שמיוחסת לרפורמים לא צריכה להימדד רק במספר החללים העצום שתנועתם מפילה לעם היהודי. הרי לכאורה חילוניות לאומית יכולה הייתה לחולל אפקט דומה. אלא שתנועת הרפורמה מגיעה באופן מובנה מתוך תנועת נפש יהודית שלא מצליחה להשלים עם הבדידות הדתית והלאומית שנכפתה על העם היהודי בתורה, ובטח בגלות ובעולם המערבי שהולך ומנסה למחוק סממנים לאומיים.

לרבנות מגיע יישר כוח

אז מה יש לנו כאן? חשוב עכשיו לשים לב לסעיפים באופן רציני. מדובר בתנועה שצומחת מתוך עם ישראל. היא בוחרת שלא לדבר במושגים של חול ומתעקשת לדבר במושגים של דת וקודש. הדת הזו מנתקת את האלוקים מתורת ישראל ("כל כתבי הקודש היהודיים והחוקים שהם מכילים חוברו בידי בני אנוש" – כך על פי ויקיפדיה) ושמה במקום זאת את האנושיות ורצונותיה. זו דת שבמהותה מוחקת שאיפות לאומיות מתוך היהדות, וכאשר כנגד כל הסיכויים קמה מדינה לעם הזה, היא בהתחלה מתנגדת אליה נחרצות ורק כשהיא מבינה כי מדינת ישראל כאן כדי להישאר, היא מצטרפת ומנסה להשפיע מבפנים, עם הרבה מאוד תקציבים שמופנים למיזמים הומניים המטפחים את ערכיה של דת השוויון.

הדמיון, שלא לומר הזהות עם עולם המחשבה שיצר את הנצרות, מהדהד באופן חזק ביותר.

באתר הרשמי של התנועה הרפורמית בישראל מובא ציטוט שאומר בעצם הכול, ויכול להתאים כמו כפפה ליד לתהליך שעברה הנצרות עם הקמת מדינת ישראל: "בעקבות השואה, הקמת מדינת ישראל ואירועים משמעותיים נוספים – התמודדה התנועה עם משברים ואתגרים רוחניים עצומים". הקמת המדינה היוותה עבורם משבר, הם לא מסתירים זאת.

חשוב לבאר את הנקודה הזו במדויק: ההתנגשות עם הרפורמה איננה רק דתית או תיאולוגית. ההתנגשות היא לאומית-יהודית. לא בכדי קיימת זהות מוחלטת בינה ובין גורמים פוסט-ציוניים.

הרפורמה, אם כן, גם במושגים תיאולוגיים אך עוד יותר מכך במושגים לאומיים, איננה זרם ביהדות. מדובר בדת חדשה שנולדה בתוכה, ממש כמו הנצרות. הנוצרים הראשונים עוד נחשבו זרם ביהדות, שהרבי שלהם הוא המשיח. רק כשהם הפנו עורף לאחיהם היהודים ומסרו אותם לשלטונות, הבינו חכמי ישראל כי נוצרת פה דת חדשה וכי יש להוציא אותה אל מחוץ למחנה.

הביטוי לכך הוא פיזי ולא רק רעיוני – כמו כל פעם שתופעה שכזו קרתה, הבררה הטבעית הביאה לכך שהאחים האהובים התועים שהמירו את דתם לדת החדשה שנוצרה, אף אם הם עצמם נשארו יהודים לכל דבר גם על פי ההלכה, בניהם הפכו בפועל להיות בני עם אחר. נוכרים בעלי שורשים יהודיים. לא לחינם כתב הרש"ר הירש "אין דור שלישי לרפורמים". בפועל כבר היום ההערכה מדברת על כמחצית מבני הקהילה הרפורמית שאינם יהודים על פי ההלכה (שאמם גויה).

לכן דווקא אמירה ישראלית ברורה שהרפורמה אינה זרם ביהדות תציל אחים יקרים מלשגות באשליה ולהיכנס למכונת ההשמדה של ההתבוללות המכלה בכל דור מיליוני יהודים תועים. אז נכון, התנועה הרפורמית גם חזרה לכאורה בתשובה בכמה וכמה תחומים – העובדה שהיא מעוניינת בכותל המערבי היא לכאורה דבר מנחם והתקדמות תפיסתית ממה שהיה בעבר; אלא שיש לעם ישראל ניסיון מר עם תנועות אנטי-לאומיות לאורך כל הדורות, מ"ניתנה ראש ונשובה מצרימה" דרך הנצרות ועד ימינו. מכיוון שביסוד התנועה הרפורמית, השאיפות הרוחניות-ישראליות אמנם טובות אך השאיפות הלאומיות הישראליות פסולות מעיקרן, הרי שברור שככל שתינתן להם דריסת רגל במוסדות המדינה, כך בהכרח יגדל תהליך מחיקת הזהות היהודית של מדינת ישראל והפיכתה למדינת כל אזרחיה.

אפשר לבוא בטענות לרבנות על שהיא לא מסבירה פנים ושהיא לא מספיק יעילה ועוד ועוד, אבל זה לא מה שגורם לנו לאבד מיליונים מאחינו אל תהומות ההתבוללות. הרבנות עושה מעשה קריטי ואמיץ על אף חולשותיה הרבים – היא אומרת לאנשי מרצ, הליכוד והבית יהודי בדרכה שלה את המסר הפשוט – חברים, בואו לא נעבוד על עצמנו. החבורה הזו חותרת לא רק נגד היהדות, אלא משתמשת בכיפה ובציצית ובתפילין כדי לייצר כאן אנרכיזם ולטשטש את יהדותה של המדינה כולה.

ממש כמו אז בנצרות שנולדה בתוכנו, גם כאן נוצר שימוש ציני במלחמה נגד הממסד הדתי, המלחמה שבעבורה הכי קל לגייס חיילים נאמנים.

לקורס "דיני משפחה" באוניברסיטת תל אביב הוזמן השנה הרב שלמה שטסמן, אב בית הדין האזורי בת"א ואב בית הדין של ההרכבים המיוחדים לענייני עגונות בירושלים, לספר על בתי הדין הרבניים. בשלב שאלות הקהל נשאל הרב מדוע יש התנגדות למינוי דיינים רפורמים או קונסרבטיבים, הרי בכל הרכב יש שלושה דיינים, אולי הגיוון יהיה חיובי. הרב ענה תשובה פשוטה ועמוקה – זה פשוט אבסורד למנות למערכת המשפט היהודית מישהו שמתנגד לעצם קיומה.

האם הרפורמה תופסת במדינת ישראל

העיסוק במספר החברים של הקהילה בארץ אינו רלוונטי. ב"ה המספר קטן, וזאת כי מבחינה חברתית בעיקר לא קיימת כאן שפה משותפת עם האופי האמריקאי שיש לתנועה הזו. אבל ההישגים החשובים יותר אינם שם, אלא בניסיונות של חברי הקהילה לכבוש עמדות כוח. הניסיון שלהם להחדיר את הדת הרפורמית לממסד הרבני (המעידה בראש ובראשונה על עצמתה וחשיבותה של הרבנות, אף שאנו נוטים לזלזל בה), נוכחותם בוועדות הכנסת, הצעות החוק שהם מכניסים בין היתר דרך חברי 'יש עתיד' שבכלל לא מסתירים זאת, כל אלה אומרים שהם בהחלט מצליחים לחדור באופן שיטתי ומתוחכם באצטלה דתית ולפעול לשינוי אופייה של המדינה כמדינה יהודית. יתרה מזאת – מעורבותם המכרעת בעיצוב צה"ל וכל המערכה על מחיקת תודעה יהודית והחזרת רוחות פוסט-ציוניות לצבא נעשו בהשפעתם הישירה.

חלק עצום מהיהודים שהמירו את דתם לרפורמה הם עדיין יהודים תועים שאין להם שום כוונות אידיאולוגיות בשלב הזה. אבל החלק הפעיל שמנסה בכל מאודו לפעול כאן במדינת ישראל כדי לחדור לזהותה של המדינה עושה עבודה שכדי לבלום אותה נצרכים כוח ונחישות עצומים. בד בבד עם רצוננו להעצים את הרבנות בישראל ולשמר את אופייה כדת משה וישראל, חשוב לטכס עצה כיצד להביא את אותם אחים תמימים ארצה, כי כשיגיעו לכאן הם יחזרו מהר מאוד לחיק היהדות.

הקשר הפוליטי

הצורך של ראש הממשלה לרצות את הקהילה הרפורמית מובן בסיטואציה האמריקאית שהוא הכניס עצמו אליה, אבל צריך לדעת שיש מחיר כבד לכך. אין שום סיבה שלא לקשר את התהליך הזה לנטיותיו בשנים האחרונות לאמץ עמדות שמאל ולנכונותו להקים מדינה פלשתינית שתחתור תחת מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. עד כמה זה ילך וישפיע? מותר להעריך שזה יעמוד ביחס ישר להידוק הקשר הזה.

לא מפתיע לגלות שוב ושוב את הצלחותיהם של הדת הרפורמית בבג"ץ. הם מבינים ששם נעוץ המפתח שלהם לכניסתם המיוחלת לעיצוב פניה של המדינה. באופן מרתק ילך ויתגלה שהדרך היחידה לעמוד בפני הנזק לחוסן הלאומי, החברתי והמדיני שייגרם מכך, תהיה העצמתה של הרבנות הראשית והגדלת מעמדה. הרבנות היא כיום היחידה שגם על פי חוק וגם על פי המסורת היהודית מסוגלת לתת לכך מענה לאומי ראוי שיהיה מסוגל לעמוד מול בג"ץ.

הצטרפו עכשיו למנויי "מקום בעולם" 

מגזין הנוער של עולם קטן. לדפדוף בגליון לדוגמא לחצו כאן