כשגרוניך ישיר עם תלמידי ישיבה

שלמה גרוניך נערך להופעה עם תלמידי יב"ע 'כינור דוד': 'יש במגזר הדתי הקשבה שאין בעולם החילוני', מתקשה לקבל את איסור שירת נשים.

שמעון כהן , ג' באדר ב תשע"ו

משתף פעולה. גרוניך
משתף פעולה. גרוניך
צילום: Tomer Neuberg / FLASH90



טוען....

בשנים האחרונות מתאפיינת עבודתו המוסיקאלית של המוסיקאי שלמה גרוניך בחבירות לסוגי מוסיקה שונים ומגוונים, בין השאר גם מוסיקה הנחשבת למגזרית ו"דתית".

הערב (ראשון) הוא צפוי לשתף פעולה עם תלמידי ישיבת בני עקיבא 'כינור דוד' במופע 'עולמות נפגשים'.

על המפגש עם תלמידי הישיבה שיבצעו בין השאר עיבוד חדש לשירו 'יש לי סימפטיה' סיפר גרוניך ביומן ערוץ 7, לא לפני שציין כי לא מדובר במפגש חדש עבורו שכן יש עבורו למפגש בין מגזרי שכזה "תקדימים של התחברות שלי לטקסטים דתיים במירכאות". בהקשר זה הוא מזכיר את מה 'מסע אל המקורות' שהוציא לאור בשנת 2008 ו"זכה להצלחה לא מבוטלת ומאוד נהניתי מהפרויקט הזה".

"החיבור הזה עם 'כינור דוד' בא מהם. הם פנו אליי והציעו לי לעשות שני שירים, אחד שלי, שיר "חדש שאף אחד לא מכיר" יש לי סימפטיה, ושיר אחר שאני שר כבר שנים מאז שאבא שלי לימד אותי אותו כשהייתי צעיר 'אלי אתה ואודך', ולעשות את זה עם הרכב התזמורת שלהם, שהוא הרכב של נשפנים ורביעיית קצב יחד עם הרב מוטי שמנגן בסינטיסייזרים, מוסיקאי מצוין שמנגן מאוד יפה".

"עשינו חזרה. הם עשו עיבודים, נראה לי שהוא (הרב מוטי הרשקופ) הוא שעשה את העיבודים, מאוד מוזיקאלי, מאוד יפה ומאוד מחמיא", ממשיך גרוניך ומספר ומתייחס גם לעיבוד שלו יזכה שירו 'יש לי סימפטיה' כאשר במקום האנשים המתייאשים בתל אביב ייפתח השיר במילים ה'רבי אמר אסור להתייאש' במקום הפתיח הקבוע של גרוניך לשיר, פתיח שהוא ציטוט משיר רוקיסטי משנות השמונים, "והנה זה נהיה חיבור עם חיוך על השפתיים. בעיבוד הוא לוקח את השיר למקומות הרפתקניים יותר, הוא פותח אותו וזה מאוד מוצא חן בעיניי".

בהמשך השיחה אתו נשאל גרוניך אודות הקביעה לפיה אמנות מקבלת מגבלות וסייגים כאשר היא יוצאת מבית המדרש הדתי, ובשל כך היא אינה יכולה להגיע להישגים ולגבהים. "אני מכיר בעובדה הזו ולפעמים זה מציק לי, לפעמים מעיק עליי ולפעמים גורם לי חשק למרוד ולמחות, אבל אני נשמר ונזהר כדי שלא להכעיס ולא להיות דון קישוט".

דוגמה למגבלה שאותה מתקשה גרוניך לקבל היא איסור שירת נשים, "הייתי מבטל את הדבר הזה", הוא אומר ומסביר: "אני מבין ש'קול באישה ערווה', אבל מצד שני כשאתה שומע נשים שרות הלב נמס וזה חסר ונכון שזה יקרה, שגם נשים ישירו במסגרת כזו או בכלל".

"אני מכבד את המגזר הזה ומוקיר אותו ויודע מההופעות שלי, ולא רק, שהם אנשים שיודעים להעריך אמנות, מקשיבים קשב רב ומתחברים בנשמה שלהם לנשמה שלי כשאני מופיע בפניהם. אני מרגיש את זה. זה ברמות שאין בעולם החילוני. אבל יש לי השגות שהן אולי בחזקת חילול הקודש מבחינתכם, אולי אקים עליי שונאים וכועסים ואני לא חפץ בזה בכלל", הוא אומר ומספר על כך שבמגזר הדתי הוא נתקל בחלקים המאפשרים שירת נשים ובחלקים השוללים זאת בכל אופן. "הייתי פונה למי שצריך לפנות, ואפילו לקב"ה ומבקש להסיר את הסייג הזה. אני לא רוצה להשוות, אבל תקשיב לשירת נשים בפולחן הנוצרי, זה כל כך מרגש. זה כל כך מוסיף ומעלה את הנשמה לכיוון הבורא, ויש עוד כמה דברים שמפריעים לי, אבל קצר הזמן".

גרוניך אינו מקבל את ההסבר לפיו דווקא משום שקול שירת נשים הוא בעל כוח עוצמתי הרבה יותר מזה של גברים דואגת ההלכה להותיר אותו לקשר שבין אישה לבעלה ולא בין אישה לגברים אחרים. "למה? למה לגברים מותר ולנשים אסור?", הוא ממשיך ושואל ומעריך: "זה עניין של אופנה. לא נראה לי, מזכרוני וממה שהיה ידוע לי, שפעם זה היה קיצוני עד כדי כך. זה נהיה אופנתי בתקופה האחרונה. אנשים דתיים עוזבים את האולם כשאישה עולה לבמה. זה נהיה הפגנתי ומחאתי ובעיניי צריך להירגע בעניין הזה".