מקוואות ובלניות – איך הכול התחיל?

חוקר ההיסטוריה של המקוואות בעם היהודי מוצא פערים דרמטיים בין ימיו הקדומים של המקווה לימינו, ותוהה גם על הדבקות במוסד הבלניות.

שמעון כהן , ה' באדר ב תשע"ו

מקווה מים עתיק בשילה הקדומה
מקווה מים עתיק בשילה הקדומה
צילום: שחר כהן

הארכיאולוג ד"ר יונתן אדלר מהחוג ללימודי א"י וארכיאולוגיה באוניברסיטת אריאל חוקר את מוסד המקווה ואת השימוש במקוואות במהלך ההיסטוריה, מתייחס ביומן ערוץ 7 לסוגית ההיסטוריה של עולם המקוואות ותחום הבלניות.

לדבריו נדרש ד"ר אדלר לנוכח חוק המקוואות שאותו מוביל חבר הכנסת משה גפני ואושר (ראשון) בוועדת שרים. לדבריו של אדלר הממצאים והמקורות מעידים על כך שכל מוסד הבלניות לא היה קיים בעבר ולמעשה מדובר בהתפתחות של מאות השנים האחרונות.

בראשית דבריו מציין ד"ר אדלר כי "ההיסטוריה של המקווה היא היסטוריה מפוארת שמתחילה סביב מאה לפני הספירה, התקופה החשמונאית, תקופה שבה אנחנו מוצאים לראשונה מתקני מים מדורגים המזוהים כמקוואות. המוסד הזה מתפתח לאורך היסטוריה, וניתן לבדוק את הנושא הזה לא רק טקסטואלית אלא גם ארכיאולוגית, מהעת העתיקה דרך ימי הביניים ועד ימינו".

"בעת העתיקה, בתקופת הבית ולאחר מכן, היו המקוואות לא רק לנשים אלא לכולם. נשים, גברים, ילדים ועבדים, כולם טבלו במקוואות כדי לשמור על טהרה בחייהם היומיומיים. אנשים רצו לשמור על טהרה ולנהל חיים של טהרה", אומר ד"ר אדלר ומציין כי חשיבותו של מוסד המקווה באה לידי ביטוי בכך שיהודים הקימו מקווה בכל מקום אליו הגיעו.

אדלר נשאל אם עובדה זו אינה נובעת בין השאר בשל נוכחותו של המקדש בחייהם של היהודים, ושמא גם כאשר כבר חרב עדיין נותרו הזיכרונות והמורשת מימי המקדש צרובים בתודעתם. ד"ר אדלר מציין כי אכן שאלת הקשר בין הטהרה למקדש עולה במחקר, אך להערכתו האישית התשובה שלילית, להערכתו "אנשים התעניינו בטהרה כי זה מה שהבינו שצריך לעשות. מי שקורא את הפסוקים בספר ויקרא מבין שטהרה זה טוב וטומאה זה לא טוב, וצריך להיטהר כמה שיותר מהר". הוא מזכיר בהקשר זה את הקושי הפיזי שבטהרה במקווה מים קרים, קושי שניתן לשער שאנשים התגברו עליו רק משום שחשו את חשיבותה של הטהרה בחייהם.

בהמשך דבריו מציין ד"ר אדלר כי "עניין הנשים התפתח עם הזמן. בהתחלה כולם טבלו, מעבר לכך שיש טומאות מיוחדות לנשים ואחרות לגברים, אבל לכולם היה עניין הטומאה". עוד הוא מוסיף ומציין כי להערכתו "גברים טבלו יותר מנשים כי לנשים בזמן טומאת הנידה אין סיבה להיטהר".

באשר למה שמכונה 'מוסד הבלניות' קובע ד"ר אדלר כי מדובר במוסד שאינו מוכר בהיסטוריה היהודית. "אנחנו לא מכירים השגחה של אישה ליד אישה אחרת שטובלת. זה לא מוכר בימי הבית השני, במקורות חז"ל, אצל התנאים אמוראים או גאונים. המקור הראשון שמוכר הוא ספר 'חסידים' מימי הביניים, וזה לא תופס תאוצה עד תקופה מאוחרת יותר. כלומר לא מדובר בחובה הלכתית היסטורית עד לתקופה מאוחרת הרבה יותר, כך שבהתייחס לאקטואליה תמוה בעיניי שתבוא ממשלה ותחוקק חוק לחייב נשים בימינו בדבר כזה. זה נראה לי מאוד מוזר".

כשנשאל אם יתכן וככל שהשנים חלפו ונוצר מרחק מימי המקדש, הימים בהם הלכות הטהרה היו ברורות, נוצר צורך במעין מסייעת לטובלות והיא הבלנית, משיב אדלר ואומר כי אמנם לתפיסתו "זה יפה שמוסד הבלנית התפתח במרוצת הזמן", אך הוא אינו מבין את הכללת המונח 'נוצר צורך' כמו גם את חקיקת החוק בעניין שבבסיסה של ההלכה לא היה קיים.