מצעד העמלקים – טור עיצוב פנים שבועי

איפה פה כפתור ה'השמד'? עד שיבוא אליהו, מעצב הפנים עם האויבים הכי גדולים שהיו למקצוע. ואיך זה קשור לדרשת הרב? לא לבעלי לב חלש.

ישראל לאש - 'פנדה עיצוב פנים' , ז' באדר ב תשע"ו

עיצוב הבית
עיצוב הבית
פנימה  יח"צ

מצעד העמלקים, הנה מתחילים:

6. במקום השישי והמכובד מתמקמת לה תאורה כחולה נסתרת בתוך הנמכת הגבס. הרחיקו את הילדים. זה לא לבעלי לב חלש או לנשים בהריון. מילא הנמכת גבס, את זה אנחנו עוד בולעים, אבל תאורה נסתרת בצבע כחול בתוכה? האם נגזר עלינו לבלות במועדון ריקודים את שארית חיינו? או לחשוב שאנחנו במיצג אורקולי עם כיסאות זזים וגשם שנשפך עלינו, לעד? האם לא ידענו כל השנים, אבל אנחנו בעצם נעליים של שנות התשעים עם אורות מהבהבים בצבעים, ובמשך כל ימות השנה? "תוגת צעצועיך הגדולים" כמו שכתב אלתרמן? איפה פה כפתור ה'השמד'?

5. עוצו עצה ותופר. היישר מן הפינה לשיפוצכם מגיעה לצערנו מגמת העציצים על גבי עצים, והיא חייבת להיפסק. כאן ועכשיו. יש לך עץ, למען השם, אמתי והכל, עם שורשים וענפים ועלים. למה לכל השדים אתה לא מסתפק בזה, אלא צריך לתלות עליו גם עציצים, שהם בעצם, להזכירכם, עץ קטן ומלאכותי? והלא כבר אמר ר' זירא שהבבלים הטפשים אוכלים לחם בלחם (ביצה ט"ז), למה להחרות להחזיק אחריהם, ולתלות עץ על עץ? תמהני.

לחם בלחם ישראל לאש

4. ארגזי תריסים. במקום הרביעי מתריסים התריסים, או ליתר דיוק הארגזים שמעליהם.

התריס שימושיו שניים: לחסום אור, ולבודד מעט. וכיון שבא תריס הגלילה, הוא מביא איתו, כמו במבצע 'קנה קבל' לא מוצלח, את הארגז העליון, כדי שיוכל להיכנס אליו בשעות בהן הוא ישן, כמו חילזון, רק בלי הרעש של הפיצלוח. והארגז העליון, יקיריי, מגושם, מציק ובולט. יושמדו ארגזי התריסים המכוערים.

איך?

על ידי וילונות שמסתירים אותם. כשתולים את הוילונות כבר מגבוה, הם מכסים גם את הארגז, תודה לאל. ארגז תריס סמוי. היום מיוצרים תריסים משופרים, וארגזי תריסים מיוחדים, בהם ארגז התריס בלוע בקיר, כך שהוא ממש באותו הקו שלו, ולא בולט באופן בלתי מחמיא. שאלו בחנויות תריסים שאינן חאפריות. מוותרים אחר כבוד על תריס הגלילה, והולכים לכיוון תריסי 'רפפה' או תריס בלגי (כזה שנפתח לשני הצדדים, כמו פעם) הורס-בריאות (אם כי לא נוח לסגירה:(). לוותר על התריס! מה ששמעתם. את בעיית חסימת האור יפתור וילון איכותי ואטום או לחילופין זכוכית בעלת אופציית הכהיה. את בעיית הבידוד (גם ככה התריס הסטנדרטי הוא לא מגדולי המבודדים), אם נצרך, תפתור זכוכית חלון בידודית ברמות שונות. אולי בהתחלה הפרידה תהיה קשה, אבל גם את הילד שהולך לפנימייה שוכחים כבר אחרי כמה שבועות. סתם, צוחקים.

3. עוד נושא שגורם לצער רב בכל העולמות הוא התעלמות מעיצוב חלונות. משום מה נדמה לנו שהעיצוב מתחיל ברצפה, מטפס על הקירות, ומסיים בגופי התאורה שבתקרה. וכשמגיעים לחלונות נוטים ללכת על הבייסיק. על חלונות הזזה בפרופיל קלאסי מגושם בצבע לבן, ועל זכוכית רגילה. וזה עצוב, כי עם מעט שימת לב וקורט פלפל-שחור החלונות יכולים להוות המשך ישיר של העיצוב, ולוכדי תשומת-לב חיובית ראשונים במעלה. וגם סתם חסכוניים או פרקטיים יותר.

איך?

א. הזכוכית - אולי אנחנו זקוקים לזכוכית תרמית, היינו - מבודדת חום וקור? אולי לאקוסטית? אולי לכזו שניתנת להכהיה וכך לחסום אור? אולי למחוסמת, היינו חזקה יותר וכמעט בלתי שבירה?

ב. הפרופיל - פרופיל היינו האלומיניום (פעם היו נפוצים יותר הברזל והעץ, היום האלומיניום שולט ללא עוררין, ובצדק) שמקיף את הזכוכית ומהווה את מסגרת החלון/הדלת. ישנם לא מעט פרופילים ויותר מכך חוקי-מה-הולך-עם-מה, ומה בשום אופן לא. מה יעניק חן לבית וישלים את העיצוב, ומה סתם זול ולא יפה. למשל ישנה הגיזרה הבלגית, והיא משפחת פרופילים שמתאפיינת בכך שהיא מעניקה תחושה 'כפרית', תחושת 'פעם', בעזרת פרופיל דק במיוחד, בעל טקסטורה מעניינת יותר, ידיות כפריות, ובעל חלוקה מרובה יותר בעיצוב החלון, לרוב. כמובן שיש לו גם החסרונות שלו, למשל מבחינת הבידוד. אך קצרה היריעה מלפרט.

ג. הפתיחה - כל סוג פתיחה ומעלותיו וחסרונותיו. למשל, פתיחת ציר - פתיחה של החלון לכיוון החדר, ובו החלון 'מודבק' לפרופיל האלומיניום בעזרת ציר, בדומה לדלת. יתרונות- נוצר פתח גדול יותר וזורם אויר רב יותר. כמו כן קל לניקוי. חיסרון - נפתח לך על הראש. פתיחת הזזה - הפתיחה הנפוצה ביותר. יתרונות- זול. לא נפתח על הראש. חסרונות - דלת נפתחת על דלת, כך שבכל פעם נפתח רק חצי, וזורם פחות אויר. גם קשה לנקות את הצד האחורי.

סוגי פתיחה נוספים: פתיחת הזזה לתוך כיס, פתיחת קיפ (הכנף נפתחת בשיפוע, יתאים לרוב בח. שירותים ואמבטיות), פתיחת הרמה (כמו הזזה, רק ללמעלה ולמטה, ולא לצדדים), ועוד.

2. אי התאמה. בין הפנטזיה לבין המציאות. המדובר ברעה חולה שפושה בכל עדות ישראל. כמו למשל בתמונה שלפנינו. הלקוח רצה דלת יפה, מכובדת אפילו. אלא שלמעשה דלת זו משמשת ברובה לכניסת ספקים, עם עגלות. ואז, אחרי שכבר התקנו את הדלת, שהיא אכן נאה עד כדי ריקוד 'מה יפית', אנחנו מגלים שהיא לא מתאימה בשום אופן למקום הספציפי, ועל מנת שהספקים לא ידחפו אותה עם הסחורה בידיהם ויפגמו בה, חייבים לשים שלט נייר מכוער שמתרה בהם, ואז מה עשינו? נזם חזיר באף זהב! אולי כדאי לבחור, למפרע, בדלת אחרת, כזו ש'סובלת' כניסת עגלות ובנויה לכך, והכל יבוא על מקומו בשלום?

נזם חזיר באף זהב ישראל לאש

אם המתח עולה זה גם בגלל שאנו נושקים למקום הראשון, וגם בגלל שהוא עוסק בחשמל.

שקעים נוזלים. אל תסתכלו אחורה. אני מדבר בדיוק על הבית שלכם. ושלי. ושל כולנו. אני מדבר על נושא כואב שעד עכשיו הודחק, אבל עד כאן. חייבים לכוון אליו את הפנס, לתת לו בוקר (נכון יפה, "לתת לו בוקר"?). אני מדבר על הפעם הזו שהוצאנו את התקע מהשקע, והשקע יצא יחד איתו, בחדא מחתא. ומאז השקע נזול, והקשר בינו לבין הקיר, מקומו הטבעי, מקרי בהחלט. וזה לא יפה, בלשון המעטה. שלא נדבר על הסכנה שבדבר. אבל אנחנו לא כאן בשביל להפחיד. בשביל זה יש את התורים לקופות ברמי לוי. איך פותרים את זה? משקיעים רבע שעה ומדביקים את השקעים הנזילים חזרה לקיר בעזרת דבק קיר חזק שנמכר בכל טמבוריה. או שמלכתחילה מביאים שיפוצניק רציני, ועוברים איתו על עניין השקעים ברחל בתך הקטנה. כי זו מכת מדינה, לא פחות.

מכת מדינה ישראל לאש

---

מתוך מגזין ערוץ 7